ההבדל היחיד בין השואה לבין טבח שמחת תורה הוא היכולת של העם היהודי להגן על עצמו.
במהלך המלחמה פגשתי ממרחק אפס בהמוני מחבלים. במסגרת התפקיד שלי במילואים באתי במגע עם החלאות שעשו את מעשי הזוועה הכי גדולים. המשימה שלי הייתה לעיתים להתפקס מילה במילה על מה שעשו. ראיתי, שמעתי ולפעמים אפילו הרחתי דברים בלתי נתפסים ויצאתי עם מסקנה מובהקת: הכוונות והמעשים של מוסלמים בשטח ישראל לפני שבעה חודשים לא שונים משל הנאצים באירופה לפני 80 שנה.
הכוונות שלהם היו להרוג ולהשמיד כל יהודי. אפילו לא רק יהודי. השנאה שלהם היתה כל כך עיוורת ומטורפת שהם גם הרגו, לעיתים באלימות בלתי נתפסת, גם מוסלמים עם אזרחות ישראלית, גם בני דתות אחרות שאין להם שום קשר למה שקורה במזרח-התיכון. וכל זה, כי בעיני הרוצח - הקורבנות האלה מזוהים עם היהודים, עם הכופרים, בני הקופים והחזירים. ועכשיו, תתארו לכם איסלאם פונדמנטליסטי בעל יכולות השמדה המונית.
במובן מסויים המעשים של ערביי עזה אפילו חמורים יותר משל הנאצים - כי רוב ההשמדה הנאצית עבדה כביכול באופן סטרילי. הרבה נאצים הרגו הרבה יהודים בלי ללכלך את הידיים.לא קל לומר את זה, אבל הברברים שמונחים פה לידנו הם הרבה פחות סטריליים אפילו מהנאצים. אצל המוסלמים האלה היה כמעט מאה אחוז של הרג עם שדה ראיה בין הרוצח לקורבן. כמעט אין אחד מהם שהרג את אחינו, ואז לא בא גם להתעלל בגופה.
מה שעשה את ההבדל בינם לבין שואה זה רמת הקיום היותר מפותחת שלנו היום לעומת המאה הקודמת, לצד היכולות הנמוכות יותר שהיו בידיהם בהשוואה לאלו שהיו בידי הנאצים. מה שעושה את ההבדל זו העובדה שאנחנו בני חורין, שלוקחים את גורלנו בידינו, ויודעים להגן על עצמנו. לא הרצון של המחבלים שונה, אלא האמצעים שבידם. לא רמת השנאה שלהם כלפינו שונה, אלא העובדה שאנחנו בעלי תודעה עצמאית, בעלי יכולת התארגנות, ובעלי תפיסה שמעבירה את אימת המלחמה מחצרות הבתים שלנו אל חצרות הבית של האויב.
השפה היחידה שהם מבינים ומעריכים היא הכוח והעוצמה. רק כשעקב המגף מונח על צווארם, הם לפעמים מחשבים מסלול מחדש. גם זה לא תמיד. אם לא נמשיך במלאכה הזאת עד תום, אין מה לחלום שמשהו אצלם ישתנה
השפה היחידה שהם מבינים ומעריכים היא הכוח והעוצמה. רק כשעקב המגף מונח על צווארם, הם לפעמים מחשבים מסלול מחדש. גם זה לא תמיד. אם לא נמשיך במלאכה הזאת עד תום, אין מה לחלום שמשהו אצלם ישתנה. במקרה שבו אנחנו מרפים את הלפיתה, שעון החול מתחיל לטפטף מחדש - להתארגנות, להתעצמות, לחידוד הכוונה, לרצון ולניסיון מעשי שלהם להשמיד אותנו שוב. ואז שוב.
הדבר היחיד שיכול לעשות את ההבדל הוא היכולת שלנו להיות בני חורין, לקחת את גונלו בידינו, להגן על עצמנו, ולמגר את הרוע. עד הסוף.
