משפחתו וחבריו של יזן מספרים: "רק היינו מסתכלים עליו - ומתפוצצים מצחוק"
(צילום: שמיר אלבז, ניצן דרור, ליאור אל-חי)
אלפי בני אדם מכל קצווי הקשת החברתית בישראל פוקדים מאז יום ראשון את בית העם ביישוב הדרוזי סמיע בגליל המערבי, ומנחמים את בני משפחתו של סמל-שני יזן פלאח, שנרצח בפיגוע בחדרה בתחילת השבוע. אביו רביע, דודיו וקרובים נוספים מקבלים את פני הבאים לנחם. הנשים נאספו בחלק אחר של המבנה, שם יושבות סבתו ואמו של יזן, דינה, אחותו התאומה סלאם ואחות נוספת, עדן. בהלוויה, שהייתה אחת מהגדולות שהיו בסמיע אי פעם, השתתפו יותר מ-3,000 בני אדם.
מחוץ לבית העם נמצאים חבריו ובני דודיו של יזן, בני גילו, רובם עדיין במהלך השירות הצבאי. מחבקים זה את זה, נתמכים, מתקשים להסתיר את כאבם. שניים מהם, נאיף חריש ויזן פלאח (שנושא שם זהה לזה של בן דודו המנוח), היו ביחד שלישייה בלתי נפרדת – כמעט מרגע הלידה. "יזן נולד ב-20 באוגוסט בשעה רבע ל-12, ואני נולדתי ב-21 באוגוסט בשעה 12 ורבע. חצי שעה אחריו. היינו ביחד מגיל אפס", סיפר היום חריש.
הוא הוסיף: "יש לנו הרבה חוויות, דברים שעשינו ביחד. לאכול, לבלות. לכל מקום אנחנו הולכים ביחד בעצם. התכונה שהכי מאפיינת אותו? החיוך. הוא כל הזמן חייך. הבן אדם הכי חייכן שראיתי בחיים", אמר חריש בעצב.
עם הגיוס נפרדו דרכיהם. יזן התגייס למג"ב וחריש למשטרה הכחולה. למרות זאת, הם שמרו על קשר הדוק. ביום ראשון האחרון, היה זה חבר משותף מהיחידה שהתקשר לחריש מחשש שיזן נפגע. "הוא אמר לנו להתקשר לאבא של יזן, שיתקשר אליו, שישאל אם הוא בסדר. ניסינו להתקשר, אבל הוא לא ענה, לא הצלחנו להגיע אליו. כשקיבלנו את המידע על הפיגוע בחדרה, אמרו ששוטרים ועוברי אורח נפצעו. רצינו ללכת לחדרה, אבל באמצע הדרך קיבלנו הודעה שיזן נפטר", הוא סיפר.
הצלע השלישית, בן הדוד יזן פלאח, משרת בנח"ל. הוא מספר כי בטקס הכומתה שלו, שנערך בכותל, קיווה להיפגש עם בן דודו. "הוא רצה מאוד לבוא לטקס, ולא הסתדר, ובסוף יצא שההפעלה שלו הייתה בכותל. איך שהגעתי לכותל פגשתי אותו במקרה. זה היה הדבר הכי מרגש. אנחנו עדיין לא מאמינים שהוא נפטר. זה בלתי נתפס. הוא אדם מלא בטוב. רק היית מסתכל עליו ומתפוצץ מצחוק, לא משנה מה. לא יודע איך לבני האדם שרצחו אותו יש לב כזה. באמת. חיות אדם, זה מה שיש לי להגיד".
האם: "חרב עולמי. כבר לא אהיה מה שהייתי"
בן דוד נוסף, סאלח פלאח, מספר על אירוע מצמרר שאירע בסוף השבוע שעבר וכאילו העיד על העומד לבוא. "הוא אמר לי בוא תיקח אותי מהרכבת ונעשה על האש. אמרתי לו 'עליי', ואני אביא את הוויסקי. בסוף, כשהוא הגיע ביום חמישי, בגלל מזג האוויר לא יכולנו לעשות על האש ואכלנו בחוץ, במסעדה. באמת הבאתי את הוויסקי והרמנו כוסיות לחיים", סיפר בן הדוד. "בכוסית האחרונה, הוא הרים לחיים ואמר לי 'זה הלחיים האחרון'".
לואיי, דודו של יזן, אחיה של אמו, סיפר על הקושי הגדול של האם דינה. "תמיד קראנו לה הבדרנית של המשפחה. "קראנו לה תמיד הבדרנית של המשפחה. היא זו שעושה צחוקים, בתוך המשפחה, בקבוצת הווטסאפ שלנו. תמיד בבוקר שולחת לנו סרטונים. אתמול, אחרי שסיימנו את הלוויה ועלינו לבית, היא אמרה לי בבכי מר: 'לואיי, חרב עולמי. אני כבר לא אהיה מה שהייתי'", הוא מספר בדמעות.
"יהיה קשה, אבל ברוך השם אנחנו מאמינים. נהיה חזקים, נעבור את התקופה המרה, ונחזק את אחותי, נחזק את רביע, את הבנות סלאם ועדן. סלאם זה שלום, אנחנו מאמינים בשלום, אבל לצערי הרב, קשה לנו. אנחנו יודעים שבן אדם שנמצא בלחימה, נמצא בחזית. אבל פה זה בן אדם שנמצא בחדרה, בלב מדינת ישראל, אוכל. פתאום מרצח רוצח, מבצע את זממו ומבצע את הפיגוע הקשה המר הזה, זה לא אדם, זה, קשה להגדיר אותו", הוסיף הדוד.
