חברי כיתת הכוננות בקיבוץ יד מרדכי שבעוטף עזה יודעים שהיה להם מזל ב-7 באוקטובר. כוחות ימ"מ שהוקפצו לגזרה, יחד עם לוחמי מג"ב שהיו במקום, חיסלו את המחבלים שהיו בדרכם לטבוח בתושבי הקיבוץ. לשכנים שלהם במושב נתיב העשרה, שמתגוררים מרחק נגיעה מהגבול, לא היה את המזל הזה.
כמו כולם, גם הם התעוררו בשעה 06:30 לקולות הצבע האדום. "הלכתי לממ"ד עם הילדים", סיפר עומרי פרי, מפקד כיתת הכוננות בקיבוץ. "עוד הספקתי לסגור את חלון הברזל וקיבלתי טלפון מהרבש"ץ להקפיץ את כיתת הכוננות". רוב הנשקים של חברי כיתת הכוננות היה עליהם בבית, ואחרים הספיקו לקפוץ לנשקיה ולהצטייד.
"כבר בדרך לנשקיה ראיתי בקאי באוויר מעל נתיב העשרה", סיפר רבש"ץ היישוב מיכה רגב. "הודעתי לכיתת כוננות, והתפרסנו. כשנודע לי שכולם פרוסים ומסתכלים לשמיים, נסעתי עם שלושה חברים לכיוון הרפת. פרקנו מהאוטו באזור הרפת הסמוכה לכביש 4. שמעתי דיבור בערבית ויריתי לכיוון כמה כדורים. באותו זמן התחיל ירי מכיוון השער ונסענו לשם מהר. הסתבר שהתפתח קרב של המחבלים מול שלושה אנשי מג"ב. הם ירדו לסגור את הצומת ונתקלו באופנועים שהגיעו מכיוון עזה".
לוחם ימ"מ שהגיע למקום שחזר: "הוקפצנו בלי ציוד, עלינו בשיא המהירות ליד מרדכי. איך שהגענו לצומת כבר אמרו בקשר - 'הותקלנו מלפנים'. נכנסנו ככה עם הרכבים, עוד בבגדים של בית, ירו עלינו וישר פרקו עלינו RPG. בנס לא פגעו".
מפקד כיתת הכוננות עומר פרי סיפר כי הרבש"ץ שלהם הקפיץ את כל הכיתה אחרי שקב"ט המועצה דיווח על רחפנים באוויר מעל נתיב העשרה, מושב שספג אבידות רבות. "נסענו לעבור על הגדר, לראות דברים חריגים וסגרנו שערים", אמר פרי. "היה בחור שעבד במכוורת החקלאית, שניסה להציל את החבר'ה את הדבורים. אמרנו לו שיעוף פנימה ושאנחנו סוגרים את השער ומכניסים אותו, ואז התחלנו לקבל ירי ליישוב. בהתחלה זה היה רחוק, הבנו שזה אצל נתיב העשרה. ואז זיהינו בגדר שקרובה לכביש 4 פיצוץ גדול".
"הרבש"ץ השיב באש ראשונית ורץ לשער הקדמי", המשיך לתאר. "פרסנו את הכוחות בחלק המערבי, ופה מתחיל המזל שלנו - כוח מג"ב שירד החוצה מהקיבוץ כדי להילחם זיהה שמונה אופנוענים נוסעים לכיוונו והשיב אליהם אש. אלה היו שלושה לוחמים של מג"ב. כוחות ימ"מ שהוקפצו לאירוע קיבלו התרעה מוקדמת באזור 5 בבוקר ודרישה להקפצה לדרום. הם הצטרפו למג"בניקים וחיסלו את חוליית האופנוענים".
בהמשך זיהו טנדר מלא במחבלים, 200 מטר מהרפת. "הם החלו להשיב עליו באש. הגיעו כוחות הימ"מ שהיו באירוע הראשון, חברו אליי וחילקנו אותם בצורה כזו שחלק מהכוח בא איתנו לתת חיפוי וחלק נוסף מאגף לכיוון הפרדס כדי להשמיד את המחבלים סביב הטנדר", סיפר פרי. "לא הייתה כניסה של אף מחבל לתוך הקיבוץ. זה המזל שלנו". הנחיות מהצבא הם לא קיבלו, אך הוחלט לפנות את כל המשפחות.
לדברי פרי, "התקשורת והחשמל נפלו. רצנו בין הבתים לומר למשפחות שיתארגנו וייצאו צפונה. אחרי הסבב האחרון אחד מחברי הקיבוץ הוותיקים, בחור שלחם בגבורה ביום כיפור ונפצע, אמר שעשינו עבודה מעולה, אבל שנהיה מוכנים ושבפעם הבאה יהיה אירוע גדול, אולי בכמה גזרות. אמר שצריך להיות ערוכים לגרוע מכל. אני לא האמנתי שזה יקרה, בטח לא כזה מהר. התרחיש שלנו הוא של מפגע בודד בקיבוץ, ולא אירוע כזה".
"אם המלחמה תיגמר בצורה שהוא צריך להיגמר, נהיה במקום אחר", אמר פרי. "ואם לא, אני לא יודע מי וכמה חבר'ה יחזרו לעוטף עזה ואיך, ולאן זה ייקח אותנו. יד מרדכי היא קהילה חזקה והייתה בצמיחה, כמו מרבית הקיבוצים בעוטף. בסוף החודש היינו צריכים לערוך כנס על בניית שלוש שכונות חדשות בקיבוץ עם רשימת ממתינים אינסופית. ואני אומר לעצמי מה יקרה פה? זאת השאלה המרכזית. אנחנו גם לא חווינו את התופת בבארי, כפר עזה ונתיב העשרה. אבל לאן המקום הזה יילך ואיך אנחנו דואגים שהוא יילך למקום טוב, כדי שאשתי וכל שאר אנשי הקיבוץ ירגישו בטוחים מספיק לחזור?".
אנשי כיתות הכוננות התגלו ככוח משמעותי שעזר להדוף את המחבלים, כמו במושב עין הבשור וקיבוץ סעד, השוכן מעבר לכביש מול קיבוץ כפר עזה. ביום שבת התברר עד כמה הם הופקרו, אך למרות זאת הצליחו לתפקד.
"במהלך כל אותו הבוקר היינו ללא קשר בין אנשי כיתת הכוננות", סיפר הרבש"ץ מיכה רגב. "נפלה הרשת הסלולרית ולכן גם הוואטסאפ לא תפקד. מכשירי הקשר המעטים שהיו לנו גם כן לא עבדו. במועצה נפל הממסר, והסתבר שהטלפונים הקוויים בחמ"ל אינם מחוברים למרכזיה ולא קיבלו או הוציאו שיחות. כיתת הכוננות, יחד עם כוחות המשטרה, הצליחה להחזיק את היישוב, למרות העובדה שהצבא לא הגיע אלינו לקחת פיקוד על המקום במשך שלושה ימים".
תושב הקיבות יאיר ולדמן הוסיף: "חשוב לי לומר, מי שהציל את הקיבוץ היה כוח הימ"מ. זה לא מגמד את זה שהוקפנו לקו ראשון תחת אש וכולנו סיכנו את החיים והיינו מוכנים שהאירוע יזלוג אלינו. אבל כיתת הכוננות לבדה לא הייתה עומדת מול שתי חוליות מאומנות של חמאס".
"הקרב בצומת היה מטורף וקליעים שרקו לידינו", סיפר הרפתן איתמר דגני, שסבו נהרג במלחמת השחרור ואביו נפל במלחמת יום כיפור. "לא הבנו את גודל האירוע. לאחר כמה רגעים זיהינו רכב לבן עם אנשים עליו. המחשבה המיידית הייתה מחבל, אבל המרחק לא אפשר ביטחון בדבר. הימ"מ התקיל אותם באש תופת. לאחר שהקרב נרגע קצת השאירו איתנו שני לוחמי ימ"מ. הקרבות דרומית לקיבוץ המשיכו. קצת אחר כך הוחלפנו, שריונר מזדקן ונחלאוי בדימוס, על ידי חיילים מצנחנים, גבעתי וגולני. הלכתי לקרב אוכל לפרות וצעקו עליי שמסוכן. לא הבינו שהפרות רעבות".
פרי סיכם: "מחר היינו צריכים לחגוג את חג ה-80 של יד מרדכי. יש הרבה סמליות בקיבוץ. חלק מהסבים של חברי כיתת הכוננות נהרגו או נפצעו לפני 75 שנה בקרב על יד מרדכי. זה כאילו ההיסטוריה חוזרת, עד כמה שזה נשמע קלישאתי.
"לפני 75 שנה הקיבוץ בלם את תנועת הכוחות המצריים לכיוון תל אביב. גם באותו יום שבת עזרנו, אבל הרבה קיבוצים אחרים עשו הרבה יותר מאיתנו. הגיבורים האמיתיים הם אלה שהגנו ונלחמו על המשפחות שלהם במקומות אחרים בעוטף. לנו היה במזל כוחות צבא ומשטרה. אנחנו רוצים שצה"ל ומדינת ישראל ידאגו שהעוטף יחזור להיות גן עדן". את חג ה-80 יחגגו בכל זאת מפוני הקיבוץ בגבעת אולגה.
