"בכל פעם שעצמתי עיניים - ראיתי את הסרטון": כך תיארה את תחושותיה שי אלבג, אחותה של התצפיתנית החטופה לירי, שחמאס פרסם אתמול תיעוד ואות חיים שלה מהשבי. בשיחה עם ynet שיתפה שי: "לא ישנתי בלילה, הרגשתי כאילו אני שוב ב-7 באוקטובר. לא מצליחה להירדם, המחשבות רצות. גיא ואני ישנו בסלון ולא היינו מסוגלים לעלות למעלה".
היא סיפרה על השתלשלות העניינים אמש סביב פרסום הסרטון: "גילינו על הסרטון מהחדשות, עם כל עם ישראל. רואים תמונה מהסרטון וכיתוב 'אות חיים מלירי אלבג'. לא מצאנו אותו בהתחלה, לקח לנו רבע שעה למצוא את הסרטון. ראינו אותו בטלפון כל המשפחה, בחנו כל פרט, כל דבר שהיא אומרת, את תנועות הגוף שלה. לאן היא מסתכלת, ראינו את זה בלופים - רק לא לפספס שום חלק".
הורי התצפיתנית החטופה לירי אלבג, אחרי התיעוד של בתם מהשבי
כפי שמשפחתה מסרה אמש, שי סיפרה כי "ראינו לירי שאנחנו לא מזהים, לירי חזקה ויפה ומלאת ביטחון, ופתאום לראות אותה עייפה ומותשת ומפוחדת. אני נשברתי לראות אותה במצב כזה, ושאי-אפשר לעזור לה. לא משנה מה את עושה, את לא מצליחה. זה שבר וריסק אותנו, לא האמנו. בכל פעם שיוצא סרטון אנחנו אומרים 'יואו, אם זאת הייתה לירי', ולא משנה כמה הכנו את עצמנו לזה, קיבלנו בוקס מרסק. לא שמענו את הקול שלה כל כך הרבה זמן, זה מרסק".
שי מוסיפה: "אני רואה את השבריריות שיש בה, את הקול שלה. אני דמיינתי שאם ייצא סרטון שלה היא תעמוד, תהיה עם ביטחון, תתקוף. פתאום אני רואה שהיא מפוחדת. לראות אותה מוזנחת, אני יודעת שזה מפריע לה. היא פנתה למשפחה ופתאום הפריים נהיה יותר קשה, השיער היה יותר מבולגן והעיניים יותר כהות, היא כפופה, כנראה שהיה לה קשה לדבר אלינו. קשה לחשוב מה היא יודעת, אני רק מקווה שהיא יודעת כמה אנחנו נלחמים עליה והלוואי שהיא שמעה את אבא ואמא מדברים אליה, והלוואי והיא תשמע אותנו בקרוב".
היא התייחסה גם למגעים לעסקת החטופים, בצל יציאתו הצפויה של ראש המוסד דדי ברנע לדוחא מחר, ואחרי שגורם פלסטיני אמר היום כי מדובר ב"יום מכריע לגורל המשא ומתן". לדבריה, "ראש הממשלה והרמטכ"ל וכולם אמרו לנו שהם עושים הכול - אבל מה זה 'עושים הכול?', היא צריכה להיות בבית. אני מקווה שהם הסתכלו ללירי בעיניים והבינו שהם צריכים להוציא אותם משם. היא אמרה בעצמה בסרטון - תנסו לדמיין שהילד שלכם היה שם, אני רוצה שכולם ידמיינו את זה. שמקבלי ההחלטות יחשבו שהילד שלהם היה שם. שתצא כבר עסקה לפועל, ושכל המשפחות יקבלו את היקרים שלהן".
"לא רוצים סרטון - רוצים אותם בבית"
הסרטון של לירי טלטל את משפחות החטופים שעדיין מוחזקים בעזה, כמו גם את שורדי השבי שחזרו או חולצו, כפי שהעידו אתמול אלמוג מאיר ג'אן, לצד יגיל יעקב ואגם גולדשטיין אלמוג שהוחזקה בעזה יחד עם אלבג.
יפעת זיילר, בת דודתה של שירי ביבס שנחטפה עם ילדיה כפיר ואריאל ובעלה ירדן, שיתפה: "הסרטון השאיר אותי שוב בלי אוויר. התחושות מעורבות: מצד אחד המחשבה הראשונה היא - הינה לירי, היא בחיים, היא שורדת, בקושי; ומיד אחרי שבה תחושה איומה של כישלון ואימה - היא עדיין שם, מה נותר מהנפש שלה? למה לא חותמים על עסקה, מסיימים את המלחמה ומחזירים אותה הביתה?".
אלמוג מאיר ג'אן בעצרת למען שחרור החטופים
(צילום: מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים)
יפעת מספרת עוד כי "יוצא לי לחשוב של מי יהיה הסרטון הבא. אולי של שירי? זה גורם לי להיחנק מדמעות. אני לא רוצה סרטון, אני רוצה אותה בבית, אותם בבית. לגעת, לחבק ולשקם אותם. אני לא רוצה לראות אותה סובלת בשבי בידיעה שהעסקה רחוקה כל כך, כשהשיח אלים כל כך, כשיש תוכניות ריאליטי בטלוויזיה בזמן שהם במלחמת הישרדות אמיתית".
אמש, לאחר פרסום הסרטון, יצר קשר ראש הממשלה נתניהו עם משפחת אלבג, וכך עשו גם שר הביטחון ישראל כ"ץ והנשיא יצחק הרצוג. "לי באופן אישי אין קשר ישיר עם מקבלי ההחלטות", ממשיכה יפעת, "לא עם ראש הממשלה ולא עם אף שר. הם לא יוצרים קשר מיוזמתם עם המשפחה. אנחנו באיפול מוחלט. הכול קורה מעל ראשנו באטימות נוראית. גורל אהובינו על הכף ואף אחד לא נותן דין וחשבון. המודיעין מיחידית השבויים והנעדרים נמצאים איתנו בקשר רציף. לצערי אין בפיהם מידע חדש לגבי מצבם של ארבעתם (כפיר, אריאל, ירדן ושירי ביבס - י"צ'). הם לא מעורבים במו"מ, אז גם מהבחינה הזו אין להם אינפורמציה שיכולה להקל על ליבנו".
"עם כל הכאב, זה אות חיים"
ימית אשכנזי, אחותה של החטופה דורון שטיינברכר, אומרת כי "חמאס לצערי 'הרגיל' אותנו למציאות הסרטונים. עם כל הכאב בלראות את בן המשפחה שלנו במצב כזה - זה אות חיים. מכאיב, מכעיס, כואב, מטלטל ומלחיץ - אבל זה אות חיים. אות חיים שצריך לנער את הממשלה, צוותי המו"מ ואחראי השבויים והנעדרים, שיש שם אזרחים שלנו שעוד אפשר להציל, אחרת נצטרך להחזיר את כולם לקבורה ראויה ומכבדת באדמת ישראל".
את אות החיים הראשון והאחרון מדורון, קיבלה ימית בסרטון ביום ה-107 למלחמה. "אני לא צריכה לחכות לאות חיים מחמאס, אני צריכה את אחותי חיה בבית. ואתמול כבר", היא אומרת בכאב. "לראות את התמונות של לירי, החזיר אותנו כמו כל סרטון לסרטון שלנו, של דורונה, שפורסם ביום ה-107, לפני 350 ימים. הוא מנכיח את הפחד על דורון, את הפחד על הנשים ששם וגם על הגברים. כל החטופים עוברים התעללויות ואת כולם צריך להוציא משם ולהחזיר הביתה, ללא הבדלי מגדר. ביום ה-457 הם גוססים שם, חשופים כל רגע להתעללויות הכי קשות שהראש שלנו אפילו לא יכול לדמיין. גם האדם החזק ביותר לא יוכל לשרוד בתת-תנאים האלה".
ימית שיתפה כי "אני מאוד מפחדת על דורון כאישה. היא בחורה יפהפייה וצעירה שכל חייה לפניה. אני תוהה מה נשאר מ'דורונה' שלי שם בעזה, ולכן חייבים להגיע להסכם, בכל מחיר. נדע ונוכל להתמודד עם ההשלכות. נבחרי ציבור נוטים לדבר על העתיד, ועל מה עלול לקרות אם ישוחררו מחבלים, ואף אחד מהם לא טורח לעצור ולחשוב על ההווה של דורון, על ההווה של כל החטופים שנמקים ונגמרים לנו במרתפי חמאס. אלינו רה"מ לא התקשר כשפורסם הסרטון מדורון. למען האמת, אף אחד לא יצר איתנו קשר מלבד הקצינים המלווים. אין לי ציפיות לכך, אני מצפה שיחזירו אותה, ולא שיתקשרו להגיד לי שמבינים את הכאב שלי, כי אף אחד שלא בנעליים שלנו לעולם לא יוכל להבין זאת".
היא מסכמת: "אני מרגישה שנבחרי הציבור עובדים קשה יותר בלהשאיר את אחותי שם ולהסביר למה מסוכן להציל אותה, ואיך זה ישפיע על חטיפות ורציחות עתידיות, תוך התעלמות מהמצב המסוכן שבו דורון מוחזקת. היא מוחזקת על-ידי ארגון טרור, אבל חזרתה הביתה היא בידי נבחרי הציבור והעומד בראשם".
הפחד ש"תמיד נוכח", והתקווה לשיקום
יחי יהוד, אביה של החטופה ארבל יהוד, שאחיה נרצח והיא מוחזקת בשבי עם בן זוגה אריאל קוניו, שיתף: "הסרטון אמש העלה בנו הרבה תחושות של פחד, שתמיד נוכח, על תנאי החזקתה של ארבל בשבי ועל ההתעללויות שהחטופים עוברים. אנחנו בשיח תמידי מול נבחרי הציבור במטרה לרתום אותם לשחרור בני הערובה ובעת האחרונה להשפיע עליהם לפעול להצלחת המגעים".
הוא המשיך ואמר כי "יש שיח תמידי מול גורמים במערכת הביטחון על כל זרועותיה, בכל הדרגים, לנסות להבין מה קורה במשא ומתן ולאן מובילה הממשלה. יש בנו תקווה שמפעמת, תקווה להצליח במשימת חיינו ללדת את ארבל בשנית ולהחזירה לחיק משפחתנו, ולהתחיל במסע השיקום הארוך שלה ושל משפחתנו. מסע שיימשך עד יומנו האחרון. התקווה הזאת ממלאת אותנו בכוחות להתגבר על הקשיים הפיזיים והנפשיים".
