בטקס לפתיחת קתדרה למנהיגות על שמו של אריאל שרון באוניברסיטת רייכמן, שנערך בשבוע שעבר, התקיים דיון בנוגע לסוגיות הקשורות ל"חומת מגן", במלאות 20 שנה למבצע שבמהלכו השתלט צה"ל מחדש על שטחי הגדה. זו הייתה חוויה מטלטלת: למעשה, ראשי הצבא אמרו שם בגילוי לב שבעקבות החתימה על הסכמי אוסלו, הם היו שותפים לניסוי מסוכן ביותר מצד הדרג המדיני – ניסוי שנכשל, וגבה את חייהם של 1,063 ישראלים וישראליות.
תת-אלוף (מיל') צ'יקו תמיר דיבר על הקושי לפני "חומת מגן" להתמודד מול הטרור הפלסטיני: "פיקוד המרכז הופעל כמינהלת השלום, ופתאום נדרשנו לעבור ממצב של הגנה על השלום להבטחת הביטחון". הרמטכ"ל אביב כוכבי, שהיה אז מח"ט הצנחנים, הוסיף: "מפעולות השיטור שעסקנו בהן הפנמנו שמדובר בסכסוך מזוין, וכך הוכחנו שניתן לנצח טרור".
היה זה שרון, אחרי שנבחר לראשות הממשלה, שהצליח לייצר לגיטימציה בינלאומית לכניסה של צה"ל למרכזי האוכלוסייה – והנחה את הצבא לנצח.
שיחי צבר מלאים בפירות אדמדמים וצהובים, ששיחים קוצניים בצבע ירוק מחברים ביניהם כחומת מגן, ניצבים מאחורי שתי אבני סלע – ועליהן השמות לילי שרון ואריאל שרון. ביום שישי צעדנו במעלה השביל שמוביל לאחוזת הקבר של השניים, והעין לא יכלה לשבוע ממראן של אלפי הכלניות שמכסות את הגבעה.
נזכרתי בשיחות שהיו לי עם שרון, שנהג להתקשר מחדרה של רעייתו לילי כשזו אושפזה בתל השומר לאחר שחלתה בסרטן. בית החולים העמיד לרשותו מיטה בחדרה, ובסוף היום הוא היה מגיע לשם ונשאר לישון איתה. "היא בחורה חזקה", היה שרון אומר לי, "והיא תצא מזה". זו הייתה תמצית אהבתם. ביחד, תמיד ביחד.
ב-7 בפברואר 2002 החליט הקבינט להורות על הריסת המסגד שנבנה ללא היתר מול כנסיית הבשורה בנצרת. הוותיקן והנשיא האמריקני ג'ורג' בוש הבן לחצו על הממשלה שלא להיענות למה שנתפס אצלם כהתגרות מצד גורמים מוסלמים קיצוניים. שרון קיים ישיבה בהשתתפותם של כל גורמי מערכת הביטחון, שאמרו לו שהריסת המסגד תגרום לשפיכות דמים אצלנו וברחבי העולם הערבי. "שמעתי אתכם", הוא אמר, "ואני מחליט להרוס את המסגד". ושום דבר מההתרעות שהשמיעו הגורמים השונים לא התממש.
בראיון מקיף במלאות לו 80 שהתפרסם בסוף השבוע ב"ידיעות אחרונות" הזכיר אהוד ברק את השמועות שהפיצו נגדו על כך שלקה באלצהיימר. נזכרתי שבמערכת הבחירות שלו מול שרון, ניסו עוזריו של ברק למכור לי ולעמיתי נחום ברנע סיפור על מצבו הבריאותי הרעוע של יריבו. בדקנו, וזה היה שקר. אצל עיתונאי אחר זה הפך לכותרת ענקית.
שמעון שיפרצילום: טל שחרלאחר שאושפז שרון בינואר 2005 אמר לי ברק שביקש להתנצל בפניו על שכינה אותו ראש משפחה של מאפיה. אבל לצערו, לא הספיק להתנצל.
אחד השירים האהובים על לילי היה "בבית חלומותיי" של נעמי שמר: "בבית חלומותיי אשר בראש גבעה, תנור גדול אבנה, ואש תמיד תבער. וחלונות שבעה וארובה גבוהה". בניגוד לנכתב בשיר, לילי שרון הגשימה את חלומה ובנתה בית מופלא.
- שמעון שיפר הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
