סיפורי הגבורה שהתגלו מתחילת המלחמה, גם בגזרה הדרומית וגם בגזרה הצפונית, הם רבים מספור. בהם, ניתן למצוא לוחמים שספגו בעבר פציעות קשות, אך למרות הצלקות הפיזיות והנפשיות שטרם הגלידו, כשפרצה המלחמה הם לא חשבו פעמיים: כולם עלו על מדים והתנדבו לתפקידי לחימה במילואים. אלו הסיפורים של שלושה מהם.
בן עטיה
בשנת 2000, כשבן עטיה (42) היה לוחם צעיר בחטיבת הנח"ל, התנפל עליו מחבל פלסטיני סמוך לרמאללה, דקר אותו בצווארו ופצע אותו אנושות. עטיה איבד דם רב ואף הגיע למצב של מוות קליני. 23 שנים מאוחר יותר, עטיה הוא כעת לוחם בשירות מילואים פעיל, בגדוד 9220 בחטיבת עציוני, בגזרה הצפונית.
6 צפייה בגלריה
בן עטיה לאחר פציעתו בשנת 2000. הוא איבד דם רב ואף הגיע למצב של מוות קליני
(באדיבות המשפחה )
6 צפייה בגלריה
בן עטיה על מדים. "אני יודע מה יקרה אם אני אפצע, אבל זה לא מנהל אותי"
(באדיבות המשפחה)
הכותרת
מנהרות הטרור שהפתיעו את צה"ל
28:08
עטיה, אב לשניים מרמת השרון, חזר אל המדים נגד כל הסיכויים. "שנה וחצי אחרי הפציעה שלי, נפל בחומת מגן אחד מחבריי הטובים, והרגשתי צורך לסיים את השירות שלי - חמישה חודשים אחרונים ברמאללה", נזכר אתמול. "בגלל שהיו חסרים לוחמים, ראש אכ"א אישר, אם הרופא יאשר לי לחזור. וזה מה שקרה. מאז אני ממשיך את התרפיה ואת השיקום שלי, שחלק מזה הם גם המילואים".
"לא הייתה לי התלבטות בכלל", אמר. "ההתנדבות למילואים היא יותר בשבילי. גם אבא שלי נכה צה"ל. הוא היה בגדוד 890, חצה את התעלה ונפצע אחרי יום כיפור. אחי הקטן בעזה וזה מה שאנחנו מכירים - כל עוד נפשנו בנו אנחנו מתייצבים ותורמים". עטיה הודה שמאז שהוא אב, אז התחושות שונות: "החשש אמנם גדול יותר, אבל השליחות פה היא אחרת. זה לא עוד אימון, קו, או מבצע. אני מבין שאני לא חסין. אני יודע מה יקרה אם אני אפצע אבל זה לא מנהל אותי".
מוטי דהן
"כשראיתי מה קורה ב-7 באוקטובר החלטתי מיד לחזור למילואים. לקח לי שבועיים להסיר את הפטור, זה לא היה קל בכלל, ובזמן הזה התנדבתי בכיתת הכוננות בעיר. זה היה בלתי נמנע מבחינתי. אי אפשר היה לעצור אותי", סיפר מוטי דהן.
6 צפייה בגלריה
"השיקום הוא כל יום, גם נפשי וגם פיזי". מוטי דהן לאחר פציעתו מפצמ"ר ב-2006
( באדיבות המשפחה)
הפטור ממילואים שהיה למוטי דהן (41) מנהריה, לא ניתן לו לחינם. דהן, אב לשלושה, נפצע אנושות במלחמת לבנון השנייה, מפצצת מרגמה שנפלה כחצי מטר ממנו בדרום לבנון. את שירותו הצבאי עשה דהן כלוחם בצנחנים ואף המשיך לשירות קבע קצר. מלחמת לבנון השנייה הייתה שירות המילואים הראשון שלו.
בעקבות אותה פציעה עבר דהן 17 ניתוחים ברגלו ויש לו עדיין רסיסים בגוף. "אני עדיין בשיקום", אמר אתמול. "השיקום הוא כל יום. גם נפשי וגם פיזי. יש לי ניתוח נוסף בשנה הקרובה".אבל ב-7 באוקטובר הוא החליט להתגייס שוב למילואים. "זאת מלחמה שבה צריכים את כולנו", הסביר. "לא היה לי ספק שאני אעלה חזרה על מדים".
דהן הצטרף לחטיבת דניאל, חטיבת חי"ר במילואים תחת פיקוד העורף, ומילא עד כה שלל משימות ביישובי העוטף, שמיועדות להחזיר את העוטף לשגרה. "מבחינתי זאת סגירת מעגל - ללבוש מדים, להחזיק נשק. את המלחמה הקודמת לא סיימתי, ואת זאת בעזרת השם נסיים עם ניצחון מוחץ".
במהלך שירות המילואים דהן שומע ורואה את מסוקי הפינוי שיוצאים מעזה, ויודע מה ההליך שמצפה לכל אחד מהפצועים שהם נושאים. "כל מסוק כזה שעובר מעליי מעביר בי צמרמורת. אני מבין שיש בנאדם או כמה, שהחיים שלהם כבר לא יהיו אותו דבר. אני בעצמי מבקר פצועים ומשתדל לחזק אותם כמה שאפשר, ואני מקווה שגם זה שאני כאן, בתפקיד, זה משהו שמחזק ומעביר את המסר שיש חיים אחרי", ציין בהתרגשות.
שוקי גלבוע
"יש פחד, אין ספק. חלק מהטראומה זה שהגוף זוכר את הכאבים, ואני עם פרוטזה בעין אז טווח הראייה שלי מוגבל, בייחוד בלילה. אני צריך למצוא איפה אני יעיל ואיפה אני לא, ואני מוצא את המקום שבו אני יכול לתת את הכי טוב מעצמי", ציין שוקי גלבוע.
שוקי גלבוע (38), אב לשישה מקריית ארבע, תמיד את נתן את הכי טוב מעצמו. ב-2004 הוא התגייס כלוחם בסיירת מטכ"ל, ואחרי כשנה קרע את המינסקוס בשתי ברכיו, ונדרש לניתוחים ולחצי שנה של שיקום. אבל גלבוע התעקש לחזור להיות לוחם - וחזר לשרת כמדריך ירי.
6 צפייה בגלריה
שוקי גלבוע לאחר פציעתו ב-2016. התעמת עם מחבל שרצח בדם קר את הנערה הלל אריאל ז"ל
(צילום: הודיה אקריש)
בשנת 2016 היה גלבוע חלק מכיתת הכוננות של קריית ארבע, שהוקפצה באותו בוקר בעקבות חדירת מחבל ליישוב. גלבוע נכנס לבית ונתקל במחבל שרצח בדם קר את הנערה (13) הלל אריאל ז"ל. הוא התעמת עם המחבל ויחד עם לוחם נוסף חיסל אותו. במהלך הקרב נפצע גלבוע קשה מכדורים בראש ובחזה, דקירות ברגליים, ואף איבד את הראייה באחת מעיניו.
עם זאת, מיד כשפרצה המלחמה הצטרף גלבוע כסמל מחלקה ליחידת ההגנה המרחבית של חטמ"ר יהודה, שמחליפה את הכוח הסדיר שפעל במקום, והוקפץ לגבולות.
"כמה חודשים אחרי הפציעה כבר הגעתי למילואים, אבל רק בשביל לפגוש את החבר'ה" סיפר אתמול. "בשנה האחרונה התחלתי לחזור בצורה יותר רצינית. זה לא פשוט לחזור, אבל אם הייתי יושב בבית הייתי מתחרפן. נכון שיש מורכבויות ושלפעמים זה מציף ומעלה דברים, אבל טיפלתי בעצמי כל השנים, גם דרך ארגון נכי צה"ל. היום אני במקום הרבה יותר טוב. יש לי כלים להתמודד עם זה. אפילו אשתי אמרה לי שהיא לא זוכרת אותי 'חי כל כך'".
גלבוע, כמו עטיה ודהן, הם חברים בארגון נכי צה"ל, וכחלק משיקומם הם משתתפים בפעילויות במסגרת הארגון ובבתי הלוחם שלו. "בן, שוקי, ומוטי מהווים עבורי באופן אישי ועבור פצועות ופצועי צה"ל מודל לחיקוי וגאווה", אמר עדי שטראוס, יו"ר אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל. "התהליך האישי שלהם מלמד את הפצועים החדשים שהחיים ממשיכים אחרי הפציעה".
