בחודש ינואר 2021 הותקפה מינית ילדה בת 10 על ידי נער בדואי. הוא הגיע יחד עם חברו כדי לפרוץ לבתים ולגנוב רכוש בליל שבת, ומצא אותה בחדרה במיטתה. הפרקליטות הגישה נגדו כתב אישום והוא הורשע בעבירות של ניסיון למעשה סדום ופריצה למקום מגורים, ונידון לחמש שנות מאסר בפועל. הפרקליטות הגישה ערעור על קלות העונש.
עורכת הדין רוני אלוני-סדובניק הגישה בקשה ל להכרתה כנפגעת פעולות איבה, אך בקשתה נדחתה. היא פנתה לוועדת הערר לנפגעי פעולות איבה, כדי שזו תכיר בה. "חבורת פלסטינים בדואים פרצה לתוך הבית, שדדה חפצים, ואחד מהם נכנס לחדר הילדים ותקף באופן מזעזע את הילדה", טענה.
בוועדה דחו את הערר. עו"ד אלוני-סדובניק טענה כי הוועדה התעלמה במכוון מכך שהנגב והדרום הם "שטח לוחמה יומיומי בסכסוך לאומני על האחיזה באדמות הנגב" - מה שמהווה מניע איבה. אלא שהוועדה קבעה כי מדובר במקרה בודד, חמור ומזעזע כשלעצמו, בו נער בן 17 ביצע מעשה פלילי בגינו הורשע, כאשר משפחת הילדה אף הסכימה להסדר הטיעון שהפרקליטות הגיעה עמו.
"לא זו אף זו, עורכת הדין כורכת בין הירי לכיוון הנגב והדרום מרצועת עזה, לבין אירועי ירי ואלימות מצד הבדואים, ולא היא", קבעו חברי הוועדה. "הבדואים בנגב הם אזרחי ישראל ולפיכך, מי שאחראי על אירועים אלימים מצידם, הינה משטרת ישראל, מה שעורכת הדין אף ערה לו".
בנוסף, נטען כי לפי עו"ד אלוני-סדובניק, "כל מעשה אלימות של בדואי בנגב כלפי יהודי, סביר כי הוא פעולת איבה. לטענתה, בשל האיבה בין שני העמים, הגיוני שכך הדבר. אין אנו מקבלים טענה זו, העוברת כחוט השני כמעט לכל אורך סיכומיה". עוד הוסיפו כי "הרשות, כמו גם הוועדה, דנות בכל מקרה לגופו... ואינן הפורום לדיון בטענות פוליטיות המולבשות בכסות משפטית".
לטענת עו"ד אלוני-סדובניק, לפי החלטת 1820 מחודש יוני 2008 של מועצת הביטחון של האו"ם, תקיפה מינית שמבצע בן לאום אחר בבן לאום שני המצוי בסכסוך בין שני העמים, יוכר כפשע מלחמה. בוועדה סתרו זאת: "ההחלטה מכוונת למניעת שימוש באלימות מינית בזמן מלחמה ובאזורי סכסוך. נקבע בה, כי תקיפה מינית של בן לאום אחד כנגד בן לאום אחר, יכולה להיחשב כפשע מלחמה ולהידון בבית הדין הבינלאומי בהאג. אין זה המקרה הנדון. הנגב אינו אזור מלחמה ואף לא אזור סכסוך".
עו"ד אלוני-סדובניק טענה כי הרשות במשרד הביטחון שאחראית להכרה, הכפופה לממשלת ישראל כחלק מהרשות המבצעת, אינה יכולה לטעון טענות סותרות למדיניות הרשות המבצעת לפיה הפשיעה האלימה בנגב הינה "פשיעה לאומנית". לדברי ועדת הערר, במשרד הביטחון כבר התייחסו לטענה זו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר.
"הרשות אינה דנה לפי אמרות של אנשי ציבור, מכובדים ככל שיהיו, אלא על פי ראיות המובאות בפניה. הטענות המועלות בדבר הקשר המצוי והמתהווה בין חמאס עזה לבדואים בנגב, ועל היות הפשיעה בנגב פשיעה לאומנית, אינן קשורות לערר. אין קשר משפטי בינן לבין עובדות המקרה שבפנינו", ציינו חברי הוועדה, והבהירו כי רק הרשות יכולה לקבוע אם אירוע מסוים הינו אירוע איבה.
הם הוסיפו כי "עם כל הכבוד לשר משרי הממשלה, חוק התגמולים לא מסמיך אותם לקבוע אם אירוע מסוים הוא אירוע איבה על פי החוק ואם לאו. וכל עוד לא תוקן החוק זה המצב המשפטי. הרשות כפופה לחוק ולא לאמירות בתקשורת. וכך גם ועדה זו".
אביה של הילדה סיפר על הרקע לאירוע: "צריך להבין שזה קצה של שינוי חד בהתנהגות הבדואים בגזרתנו, שהחלה כתוצאה ממלחמה של תושבי היישוב במגדלי הסמים ובמבריחים בגזרה. לאחר תקופה של 30 שנה שהיישוב לא ידע גניבה מהי, כחודש לפני האירוע שלנו נגנבו שני לנד קרוזרים מעסק ביישוב, ושבוע לפני האירוע הייתה פריצה וגניבה מאחד הצימרים ביישוב. כשבועיים לאחר האירוע הגיע שליח בדואי (מבריח בכיר) שאמר לרבש"ץ היישוב מול שני עדים נוספים שנחשוב טוב טוב למה קרה האירוע שקרה אצלנו! כלומר זאת פעולת נקמה".
בוועדה ציינו כי לא הובאו תצהירים של העדים, לרבות אותו בדואי, והבהירו כי הנאשם ושותפיו היו פורצים סדרתיים של בתים, וכך גם במקרה הזה. גם מעדות האב עולה שככל הנראה הפריצה אירעה עקב נזקים כלכליים שנגרמו לבדואים בשל הפגיעה בסחר ובהברחת הסמים. "איתרע מזלה הרע של הקטינה שהנאשם מצא אותה ערה בחדר", ציינו חברי הוועדה, והוסיפו כי בתיק הפלילי שהתנהל נגדו אין כל רמז לכך שמדובר בפשע שנאה על רקע לאומני.