עלייה מטרידה במקרי אלימות והפגנת שנאה כלפי חברי הקהילה הגאה לקראת חודש הגאווה שיחל בעוד כמה ימים. לפי נתוני האגודה למען הלהט"ב, בארבעת החודשים האחרונים דווחו 1,349 מקרים של פגיעה בחברי הקהילה לעומת 998 בתקופה המקבילה בשנה שעברה, זינוק של 35%.
"העלייה במקרי השנאה והאלימות היא תוצאה של הסתה שמתחילה ברשתות ומחלחלת לרחובות", אומרת יו"ר האגודה למען הלהט"ב הילה פאר. לדבריה, "אנחנו מקבלים יותר דיווחים מיישובים ומערים בפריפריה, גם בגילים צעירים יותר. האגודה פועלת לעצור את האלימות הזאת ולקדם מרחב בטוח וסובלני עבור כולנו".
הדיווחים עולים, כאמור, לצד ההכנות לחודש הגאווה בחודש הבא, בו יתקיימו עשרות אירועים ברחבי הארץ. כ-38% מהפגיעות התרחשו באזור המרכז, 25% באזור ירושלים, 21% באזור הצפון, 11% באזור הדרום ו-5% באזור השרון. כ-34% מהמקרים התרחשו בתוך המשפחה, 27% במרחב ציבורי, 9% במערכת הבריאות ו-7% במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה. כפי שניתן להתרשם, באגודה מזהים מתחילת השנה עלייה בדיווחים על מקרי להט"בופוביה באזורי פריפריה, מחוץ לגוש דן. הסיבה לכך היא התפתחות של קהילות מקומיות גאות מחוץ לאזור המרכז. מדובר בין היתר בזריקת אבנים למרפסות עם דגלי גאווה, אלימות פיזית, יצירת קבוצות ווטסאפ הקוראות לפגיעה בחברי קהילה ואיומים ברצח.
"לפני כמה חודשים הלכתי עם חברים במרכז ירושלים", מספר ציון אליאש (26), טרנסג'נדר א-בינארי, סטודנט לתואר שני ללשון עברית באוניברסיטה העברית. "חבורה של שמונה נערים התחילה לרדוף אחרינו ולקרוא לעברנו קריאות גנאי. הם זרקו עלינו אבנים, דחפו אותנו, נגעו בנו ורק בשלב שהם העיפו אחד מאיתנו על המדרכה מישהו התערב", הוא מספר.
אליאש אומר כי "זה קורה הרבה, קריאות גנאי הן לא משהו נדיר. ירושלים היא עיר לא קלה מהבחינה הזאת". הוא מספר שתלה דגל גאווה, אותו תלשו יותר מ-30 פעם. "אחרי שש תלונות כבר הפסקתי לגשת למשטרה, אני ישר תולה חדש. האווירה הזאת משפיעה מאוד על חיי היום יום שלי. אתה חרד לביטחון שלך, לא מרגיש בנוח להתלבש כמו שאתה רוצה, דרוך בטירוף", הוא מספר. "טראנסים נמצאים בכל הארץ, גם בערים שמרניות. יש להם זכות לחיות בביטחון, בלי לחשוש לצאת לעבודה, בלי לחשוש ללכת ברחוב, בלי לחשוש להיפגע".
נדב, בן 32 מדרום הארץ, חווה גם הוא תקיפה, לפי חודשיים, על רקע להט"בופובי. "הייתי באילת וקבעתי להיפגש עם מישהו דרך אפליקציה", הוא מספר, "נפגשתי איתו ועם עוד חברים שלו בחדר במלון שבו הם התאכסנו. מהר מאוד הבנתי שאני לא מעוניין להישאר שם וממש רציתי ללכת. בדרך החוצה הוא תפס אותי, חנק אותי ושאר הבחורים התחילו להרביץ לי. אגרופים לפנים, בעיטות. לא יכולתי לזוז, להתנגד. ניסיתי לברוח, אלה היו רגעי אימה. עד היום אני סובל מהתקפי חרדה וסיוטים בלילה בגלל הסיפור הזה".