"אני שומר על עצמי, מקווה שגם אתם שומרים על עצמכם ועל מצב הרוח. קיבלתי מכתבים מכם, זה חימם לי את הלב. התרגשנו עד דמעות". כך כתב רב-סמל בכיר (במיל') אלכס שפיץ (41) למשפחתו לפני שנפל בקרב בדרום רצועת עזה. מרגריטה לויט, זוגתו, סיפרה הבוקר בדמעות על החיים המשותפים שחלקה עימו. "הכול התפרק בשנייה", אמרה ל-ynet Live.
(צילום: ירון ברנר)
שפיץ, לוחם בגדוד 6623 של עוצבת "חוד החנית", נהרג מירי בשישי האחרון לצד רס"ר במיל' שי טרמין, בזמן שאבטחו את הציר הלוגיסטי מחאן יונס למרחב הגבול ליד כיסופים. לויט היא בת זוגו של שפיץ זה כארבע שנים, ולשניים יש ילדים ממערכות יחסים קודמות. לויט סיפרה כי שפיץ, תושב כרמיאל, היה "כמו אבא שני" לבתה. "הוא מאוד אוהב אותה והיא מאוד קשורה אליו, היא פשוט שבורה לרסיסים. היא שואלת אותי 'אמא, מה עכשיו? אנחנו שוב נהיה לבד? אי אפשר להחזיר את אלכס?'", אמרה.
"אלכס הוא איש מדהים", הוסיפה לויט, "הוא גבר שאין דברים כאלו, ויקינג אמיתי. יש בו הכול - הוא חזק, קשוח ואסרטיבי מאוד, וגם יש לו לב רך. הוא ג'נטלמן, גבר טוב ואבא פשוט מדהים. הוא כיבד את הבית שלנו, האבא של כל הבית. הוא איש שיש בו סובלנות ואהבה אין סופית". לויט סיפרה על הרגע שבו השניים הכירו. "גרתי בקומה השביעית והוא בקומה הראשונה, היינו שכנים. בסוכות הוא עזר לי לסחוב סירים לסוכה. מאז, בכל פעם שהוא ראה אותי בחלון הוא היה יוצא לקחת דואר, ומעביר איתי ערבים למטה. התאהבנו והתחלנו לגור ביחד", ציינה.
לדבריה, כבר ב-7 באוקטובר, עוד לפני שנקרא למילואים, התעקש להצטרף ללחימה. "הוא אמר 'אני לוקח את הנשק ונוסע להציל אנשים'. אמרתי לו 'לאן אתה הולך? יש פה ילדים, מה אתה עושה?'. הוא ענה 'אם היית מתקשרת אליי ואומרת לי שיורים עלייך, הייתי מספיק להגיע. אני אצליח להציל אנשים'. ככה הוא היה בכל דבר, מסיים את המשימות שהתחיל. הוא קיבל ישר צו 8. הוא הגיע לנחל עוז, הספיק להרוג שם מחבלים ולהכין את השטח לזק"א, ואז לקחו אותו לצפון. הוא נלחם שם, וב-2 בדצמבר הקפיצו אותו לעזה - והוא נכנס. מאז לא שמענו ממנו במשך שלושה שבועות", סיפרה לויט.
היא ציינה כי הפעם האחרונה ששוחחה עם בן זוגה הייתה לפני כמה ימים. "הוא התקשר אליי ואמר לי 'מאמי, יש לי שתי שיחות לעשות'. אמרתי לו 'תקשיב, אם זה רק שתי שיחות אז תנתק ותתקשר לאמא שלך ולבן שלך, הם לא שמעו אותך שלושה שבועות'. זו הייתה השיחה האחרונה. קיבלתי ממנו מכתב שבו הוא כתב לי שהוא אוהב אותי ושולח חיבוק חזק. הוא כתב שהוא מקווה שאנחנו שומרים על עצמנו ושהוא מתגעגע. שאמסור לכולם שהוא בסדר", אמרה.
לויט סיפרה כי ידעה "שזו תהיה הדרך שלו מההתחלה. כשהוא הגיע לארץ הוא אמר 'אני הולך להיות קרבי, אני לא יודע לעשות שום דבר אחר'. הוא עשה את הכול בכזאת אהבה, כל כך אהב את הארץ". היא הוסיפה בכאב: "אני לא מצליחה לדבר בזמן עבר. אין לי אוויר. כאילו כיבו לי את השמש. זה הדבר הכי טוב שקרה לי, הוא התאים לי כמו פאזל. כאילו אלוהים ברא אותו במיוחד בשבילי. לא הספקתי ליהנות ממנו, לא הספקתי לעשות לו ילדים. יש לו ילד מקסים כמוהו, בן 11. ילד טוב, שקט, ביישן, איזה חוזק הוא מפגין. הוא הפך להיות כמו הבן שלי. הוא שאל אותי באותו לילה 'למה זה קרה לאבא?', ואני לא יודעת מה להגיד לו".
