בנימין נתניהו גייס את יצחק הרצוג לשכנע את חברת דירוג האשראי הבינלאומית מודי'ס להימנע מפגיעה בישראל בעקבות ניסיון ההפיכה המשטרית. לחברה הסביר הנשיא שראש הממשלה הודיע לפני כמה שבועות על הקפאת החקיקה וכי מתקיים בחסותו הליך של הידברות בין הקואליציה לאופוזיציה. במשתמע מתברר שהרצוג הפך לדמות מפתח, מעין "בורר", שיקבע מה תהיה אותה פשרה שניתן להציג כמבטאת "הסכמה רחבה" בציבור הישראלי. יש לכך חשיבות לטיהור הרפורמה בעיני גורמי הכלכלה בעולם, מדינאים במערב (בראשם נשיא ארה"ב המסרב לקבל את נתניהו), וכמובן בעיני ראשי המחאה.
לא מן הנמנע ששדרוג המעמד של הרצוג מקביל למה שמתרחש אצל בני גנץ בתחום המפלגתי: על רקע השסע הלאומי, הגיעה שעתם של המאופקים והמפשרים. הנשיא ספג עד היום מהלומות ציבוריות בעקבות התנהלותו בפרשה – בשמאל כינו אותו משתף פעולה כנוע ובימין הזכירו שהוא שמאלני. לשיאם הגיעו הדברים בפוסט שפרסם אהוד ברק ובו תמונה של הרצוג בדמות ראש ממשלת בריטניה לשעבר נוויל צ'מברליין, שניהל משא ומתן עם היטלר לפני מלחמת העולם השנייה.
שני הצדדים ציפו מהנשיא לשבור את הכלים ולהכריז מי האשם במשבר, אבל הרצוג, עורך דין במקצועו, מעדיף כנראה עסקאות טיעון המבוססות על פשרה מאשר קרבות בוץ בבית המשפט. אף שבתחילה הוא נראה כאסטרונאוט שהתנתק מהחללית, הוא התמיד בשלו והמשיך לטוות בסבלנות את קורי ההסדר. ניכר שניתח היטב את סדר היום החדש שהתהווה בעקבות מחאת ההמונים. יותר מדי פגמים חוקתיים נחשפו בתוכנית ויותר מדי כוחות קמו עליה בדעת הקהל בארץ ובעולם, כאלה שהופכים את יישומה לבלתי אפשרית, והרצוג מבין זאת. הוא העדיף להמתין, לספוג את הביקורת ולראות כיצד הכדורים הרבים שהקפיץ נתניהו באוויר מתחילים ליפול בזה אחר זה.
הסעיף המרכזי ברפורמה - שליטה של הממשלה בוועדה למינוי שופטים - חוסל על ידי שר המשפטים לוין בשידור חי בערוץ 14 שבו אמר: "הייתה טענה אחת אמיתית - אם ברוב קואליציוני אפשר למנות מספר בלתי מוגבל של שופטים, נימצא במצב שקואליציה שגם ככה יש לה שליטה בממשלה ובכנסת, תשתלט באותה קדנציה על בית המשפט וכל שלוש הרשויות יהפכו לאחת... זה לא יכול להתקיים במדינה דמוקרטית".
יריב לוין מבין ברגע האחרון:
סעיף מרכזי נוסף עוסק בפסקת התגברות שתאפשר לרוב של 61 ח"כים "לחסן" מראש חקיקה מפני ביקורת שיפוטית עליה. נתניהו התייחס לכך לאחרונה בראיון ואמר: "לא תהיה פסקת התגברות בלתי מוגבלת, זה לא יקרה. אני מתכוון לעגן בחוק את זכויות הפרט של כל אזרחי ישראל". מעורפל, כדרכו של נתניהו, אבל מוכיח שיש על מה לדבר.
ד"ר ברוך לשםלמען האמת אין לראש הממשלה כל ברירה אחרת מאחר שהוא יודע שהפסיד את הקרב הנוכחי על הרפורמה המשפטית. התוכנית שהציג לוין בתחילת ינואר "לחיזוק הדמוקרטיה, שיקום המשילות, השבת האמון במערכת המשפט והשבת האיזון בין שלוש רשויות השלטון", שבקה חיים לכל חי. מה שנותר לנתניהו הוא לצמצם נזקים ולהגיע למה שאפיין את נבחרת ישראל בכדורגל לדורותיה - הפסד בכבוד. הנשיא הרצוג הוא בשלב זה האליבי של נתניהו שיעיד שהוא לא מתכוון לחולל דמוקטטורה בישראל.
בינתיים יהיה עליו להתעלם מרעשי הרקע של פוליטיקאים מהימין ("הרפורמה נוע תנוע למרות הכול"), ומהשמאל ("החקיקה תעבור בשיטת הסלאמי"). מדובר, כנראה, בספינים שמטרתם ללחוץ עליו להשפיע על התוצאות. זה לא אמור לעזור להם. כיום יש להרצוג את הכוח להוביל למתווה פשרה שמבוסס על מגילת העצמאות.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
