שרת הפנים איילת שקד, שותפתו הנצחית של ראש הממשלה נפתלי בנט, שרדה איתו ידידות שכללה ירידה לתחתית של התחתית ועליות עד הפסגה. זוגיות פוליטית מרשימה לכל הדעות. אלא שפעם אחר פעם הקשר הזה שירת אך ורק אינטרס אחד - את זה של בנט. בהתבטלות שאינה נפוצה בפוליטיקה הישראלית היא באמת האמינה שבנט ראוי להגיע לכיסא ראש הממשלה. לאחר שהתגשם לו החלום, נראה שבידידות הזאת נותרה רק שקד.
סוגיית הפליטים שבה ניסתה להציב גבולות, תרתי משמע, מתוך הבנה שלצד ההזדהות והכאב עם אסונם של האוקראינים היא צריכה לדאוג לצביונה וקיומה של מדינת היהודים, הייתה הוכחה נוספת לכך שמערכת היחסים הזאת אינה בריאה ואינה מאוזנת. בנט לא תמך ובקושי גיבה, השאיר אותה לספוג את המתקפה המתוזמנת ואת הרוע של "ארץ נהדרת". ייתכן שהגיע הזמן של השרה שקד לשאול את עצמה, בשביל מה? וליתר דיוק, אולי הגיע הזמן שלה לשאול: בשביל מי?
בעוד בנט נראה כמי שהתנתק מצור מחצבתו ומהעולם הערכי שבו האמין, שקד מנסה פעם אחר פעם לדבוק בעקרונות ובאמונות שליוו אותה עד הלום. פעם אחר פעם היא מנסה להשמיע קול שיאזן את שיגעונות השמאל המתפרע בקואליציה, אך ברוב המקרים היא מתקפלת ומיישרת קו לטובת שלמותה של הממשלה. ממשלת בנט.
האופוזיציה מימין צריכה לראות את מאמציה להשמיע קול ימני שפוי בממשלה, ולהעניק לה רשת ביטחון לנטישת הקואליציה. אבל כדי שזה יקרה עליה להפנים דבר אחד ולפעול לפיו: היא ובנט כבר לא
ידידות ושותפות במציאות פוליטית מורכבת היו גם לאסתר ומרדכי, אי אז בימי מאורעות פורים שאיימו להביא חורבן על היהודים. הידידות הזאת עמדה למבחן כאשר אסתר חששה לעשות את הנדרש ממנה למען העם ומרדכי השיב לה משפט שנכנס לפנתאון הנצח היהודי: "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר... ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".
את השאלה הזאת יש להפנות גם לשקד. וכי לעת הזאת הגעת למלכות? את מערכת המשפט לא תשנו. את יהודה ושומרון לא תבנו. את הנגב והגליל אתם מאבדים. את הקורונה לא הצלחתם לנצח. ההבטחות שהופרו אחת אחרי השנייה השאירו את שקד עם חוב לציבור שבחר בה, ועם החשש שהחוב הזה יגדל עד לנקודת האל-חזור.
אחרי הביקורת: שינוי במדיניות קליטת הפליטים
(צילום: עידו ארז)
אם שקד תעמוד על שלה, היא ראויה למחילה בימין. עוד לא מאוחר. האופוזיציה מימין - מהליכוד ועד ההתיישבות, מתוך המערכת הפוליטית ומחוצה לה - צריכה לראות את מאמציה להשמיע קול ימני שפוי בממשלה, ולפיכך להעניק לה רשת ביטחון לנטישת הקואליציה ולקבל אותה חזרה לחיקה. אבל, ולא חשבתם שלא יהיה "אבל", כדי שזה יקרה עליה להפנים דבר אחד ולפעול לפיו: היא ובנט כבר לא.
שי אלוןעליה להפנים שהגיע הזמן לצאת לדרך חדשה ולהוכיח שהיא בעלת עמוד שדרה ועוצמות, ולא רק נספח לשאיפותיו של בנט. עליה לצאת לדרך עצמאית. תוכנית ההתנתקות, אם תרצו, מבנט ומשירות האינטרסים האישיים שלו על חשבון האידיאולוגיה שלה.
מרדכי היהודי, כך נאמר בסוף מגילת אסתר, היה "רצוי לרב אחיו". בנט כבר לא יזכה להגיע למקום הזה. שקד, מנגד, יכולה בזמן קריאת המגילה להרהר בגיבורה האמיתית של הטקסט שלפניה וללמוד מאסתר שראתה לנגד עיניה רק דבר אחד בשליחותה הציבורית - את טובת עמה. זאת המהות האמיתית של מנהיגה. ולזה תמיד יש מקום במחנה הלאומי.
- שי אלון הוא ראש מועצת בית אל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
