קשה להיפרד מדמות כמו יעל דיין - אישה שהייתה הבת של, אבל כולה אישיות עצמאית; בעלת קריירה פוליטית, אבל גם אמא ואשת משפחה חמה. היא הייתה משהו אחר.
הכרתי את יעל מקרוב כשעבדתי עם יצחק רבין בראשית שנות ה-90. היא הייתה האישה היחידה בקבוצה שנקראה ״השמינייה״, ביחד עם חיים רמון, עמיר פרץ, ניסים זווילי ועוד, והם נחשבו לדור העתיד של מפלגת העבודה, ולמעשה דור העתיד של הנהגת המדינה. כל אחד מהם הוביל נושא אחר, ויועד - על-ידי השמינייה - לתפקיד אחר.
יעל התבלטה מאוד בעבודה הפרלמנטרית שלה, כשהקימה יחד עם לימור לבנת - שתיהן ח״כיות לראשונה אז - את הוועדה לקידום מעמד האישה. זה היה חסר תקדים - גם שיתוף הפעולה בין שני חלקי הבית, הליכוד והעבודה, וגם ההתייחסות המשמעותית הראשונה לקידום וטיפול בנושאים הקשורים למגדר. בזכות דיין ולבנת, שתי נשים חזקות ורציניות מאוד, החלה הכנסת - ומשרדי הממשלה בעקבותיה - לעסוק לראשונה במינוי נשים לתפקידים בכירים, במניעת הטרדות מיניות, בחינוך לשוויון מגדרי וייצוג נשים בפוליטיקה, בשירות משמעותי בצה״ל, ועוד כל כך הרבה נושאים.
ב-2018 התארחה יעל בישיבה מיוחדת שיזמה שלי יחימוביץ' בכנסת במלאת 20 שנה לחוק למניעת הטרדה מינית, שעבר בזכות עבודה מאומצת שלה. התרגשתי לומר לה שאני חושבת שזה חוק ששינה את החיים לכל כך הרבה נשים בישראל, וכמה כוחות נדרשו כדי להשלים אותו. כוחות שיש רק לנהללית. כששמעתי על לכתה, מכל התמונות וכל הרגעים קפצה לראשי תמונתה עומדת ליד סבתי שרה בקפה תמר, שתיהן ילידות נהלל ובעלות אישיות יוצאת דופן, שכנראה רק העיגול יכול להוציא מתוכו.
דיין הייתה אישה קשוחה ומרשימה, וכאישה צעירה השתאיתי לא אחת מכך שהיא עשתה מה שהאמינה בו, בלי להתייחס במיוחד לתגובת הסביבה
דיין הייתה אישה קשוחה ומרשימה, וכאישה צעירה השתאיתי לא אחת מכך שהיא עשתה מה שהאמינה בו, בלי להתייחס במיוחד לתגובת הסביבה. אופיה הקשוח ותחושת הדחיפות לשמור על אופייה הליברלי של ישראל הובילו אותה ללכת לים ביום כיפור בביקיני. מודה ולא אבוש, לא אהבתי את המהלך הזה, אבל מעולם לא הייתה לי החוצפה לשאול אותה אם הייתה עושה זאת שוב.
כשהייתי צעירה הייתה בי בעיקר יראה כלפיה. עם השנים הכרתי צדדים נוספים שלה, אפילו נהיינו קרובות משפחה דרך נישואים, והתרגשתי כשהייתה מסמסת לי שאהבה הופעה שלי, או כשעצרה אותי, אפילו כשלא הייתה במיטבה, לומר שהיא שמחה לראות אותי כח״כית או בתפקידים אחרים שהייתי האישה הראשונה בהם. מבחינתי, כל תפקיד כזה באמת היה גם הישג שלה ושל נשים נוספות שאנו ניצבות בגאון על כתפיהן. את יעל צריך לזכור בדגש על יכולתה להקדים את זמנה וללמד נשים רבות כל כך על זכויותיהן ויכולותיהן בעולם הזה.
היום, יעל אהובה, אנחנו נפרדות ממך עם הכרת תודה אדירה על תרומתך לשינוי שעברה החברה הישראלית. בלכתך, הותרת לנו צוואה ברורה לשמור על ההישגים ולהעצים אותם.
