פצועי הפוגרום בבורין, אתמול
(צילום: רבנים לזכויות אדם )
בדתות רבות מצווה להודות לבורא על ניסיו. ביהדות, "ברכת הגומל" נלמדת מדברי יתרו בפרשה שיהודים קראו בה השבוע בכל העולם, זו פרשת יתרו. בתחילתה הוא אומר: "בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה; אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם" (שמות יח, י). אני בירכתי היום (שבת) הגומל. למה?
אתמול הייתי בכפר בורין, צפונית לחווארה, לסייע בידי רבנים למען זכויות אדם והפלסטינים במקום בנטיעת עצים (כן, ביררתי את הסוגייה ההלכתית מבחינה שמיטה טרם בואי). לאחר הנטיעות החלו להגיע נערים מגבעת רונן הסמוכה לתצפית מן ההר. בתמימותי, היות שאני דתי ובעל חזות חרדית, וחלקים מבני משפחתי הקרובה והרחוקה גרים במקום ומוכרים מאוד לנערי הגבעות, סברתי לעלות ההרה ולדבר עמם.
מקצת מן הנוכחים בין הפלסטינים, בעיקר הצעירים, עודדו אותי לעלות אך מקצתם (המבוגרים) התנגדו. לפיכך לבסוף ירדתי מן ההר וויתרתי על הרעיון. והאחרונים צדקו. אוי, כמה הם צדקו.
כשנערי הגבעות בני-העשרה הגיעו למספר דו-ספרתי, לכל הפחות תריסר, הם ירדו מן ההר רעולי פנים ואוחזים באלות. כשהתקרבו צעקתי לעברם כי אני דוד של פלוני ואלמוני, המוכרים להם לדעתי, אך הם לא התייחסו. הם החלו לזרוק אבנים גדולות על אנשים וכלי רכב, ולהכות בחמת זעם, באלות ובמכות רצח, מבוגרות ומבוגרים עד זוב דם. אף אז לא פסקו.
לבושתי אחזה בי אימה ופחדתי להתעמת פיזית עם הפורעים, אז וברחתי. מרחוק צעקתי לעברם "רשועים ארורים". אחד מהם, שמעתי, איים בקולו שיהרוג אותנו
הם הטילו בקבוק תבערה לתוך אחד מכלי הרכב שלנו ושרפו אותו כליל (כאשר בחנתי אותו בעצמי אחר כך עם כ-20 צעירים פלסטינים, לא היה שום חלק במכונית שלא היו שרוף לחלוטין). לבושתי אחזה בי אימה ופחדתי להתעמת פיזית עם הפורעים, אז וברחתי. מרחוק צעקתי לעברם "רשועים ארורים". אחד מהם, שמעתי, איים בקולו שיהרוג אותנו.
ארבעה פצועים יהודים זבי דם, כאמור מבוגרות ומבוגרים, נזקקו לטיפול. אחר כך שוחחו עמי הפלסטינים, ואני, בערבית הקלוקלת שלי, הודיתי על המובן מאליו שלמעשה הם הצילו את חיי. לו עליתי ההרה, אינני יודע אם הייתי שב משם.
ג'סי בורקיש מי שסבור שצה"ל נכח בהר כשירדו הנערים. אולי כן ואולי לא. אם לא היו נוכחים לשמירה - אף זה מחדל גדול. מי שבא לכבות את השריפה היו לוחמי האש הפלסטינים בשתי כבאיות, גדולה וקטנה. גם הסהר האדום הגיע, טיפל בפצועים היהודים והפנה אחד מהם לאמבולנס ישראלי.
אני אוהב את כולם. מחד אני פעיל בחד"ש, בתג מאיר ובארגוני זכויות אדם שונים. מאידך, במשפחתי המיידית והמורחבת היו לא מעט נערי גבעות, ואני קרוב מאוד לכולם. ברם באלימות חייבים לטפל בחומרה רבה, בלי תלות בזהות התוקפן או הקורבן. וברוך שעשה לי נס במקום הזה.
- ג'סי בורק הוא פעיל בארגון "תג מאיר" הנלחם בפשעי שנאה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
