ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ החליטו על זהות הרמטכ"ל הבא, וההכרזה צפויה הערב (שבת) או לכל המאוחר מחר בבוקר, לפני צאתו של נתניהו לוושינגטון שמתוכננת לשעה 08:00. נתניהו ראיין בסוף השבוע את שלושת המועמדים, אחרי שרואיינו גם על ידי כ"ץ.
live
הודעת ההתפטרות של הלוי
(צילום: דובר צה"ל)
זהותו של הרמטכ"ל הבא תועבר לוועדה למינוי בכירים, ובשבוע שלאחר מכן תובא לאישור הממשלה. מנכ"ל משרד הביטחון אלוף במיל' אייל זמיר נותר המועמד המוביל לתפקיד, לצד סגן הרמטכ"ל היוצא אלוף אמיר ברעם ומפקד זרוע היבשה הקודם אלוף תמיר ידעי. התפקיד יאוייש מחדש בחודש הבא לאחר מימוש ההתפטרות של רב-אלוף הרצי הלוי ב-6 במרץ.
המועמדים המובילים
מנכ"ל משרד הביטחון זמיר (59) נחשב למועמד מוביל לרשת את הלוי בזכות הניסיון, הסמכות והמקצועיות, ובעיקר בזכות תפיסותיו שהתנגדו לצבא קטן. הוא גם נחשב למועמד מוביל בקרב ראש הממשלה נתניהו.
בטקס חילופי סגן הרמטכ"ל ב-2021 הדליק זמיר נורת אזהרה, וקבע כי "מול מערכה רב-זירתית יש לצה"ל צורך במאסה קריטית של איכות וכמות". בכירים בדרג המדיני אמרו לגבי המועמדות שלו כי "זמיר הוא המועמד המוביל לתפקיד הרמטכ"ל הבא. הוא מקובל על צמרת המדינה, והאיש הנכון שיביא לריפוי הצבא אחרי מחדל 7 באוקטובר".
הכותרת
מאחורי הבחירה ברמטכ"ל הבא | יוסי יהושוע
31:59
עקבו אחר הפודקאסט
זמיר, סגן הרמטכ"ל לשעבר, נחשב מקובל מאוד גם על קצינים רבים בצבא. הוא עסק בבניין הכוח בשנה האחרונה והיה בקשר מצוין מול האמריקנים. מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל עסק זמיר ברכש חסר תקדים של אמצעי לחימה מארצות הברית, כולל עסקאות רכש של מטוסי קרב וחימושים, וגם בהגדלת הייצור המקומי בישראל בתעשיות הביטחוניות.
זמיר שירת במשך 38 שנים בצה"ל במגוון תפקידי לחימה ופיקוד בכירים, ובין השאר היה מפקד פיקוד הדרום ומפקד עוצבת געש. בתפקידו האחרון בצבא, שאותו עשה בין 2018 ל-2021, שירת כסגן הרמטכ"ל תחת אביב כוכבי. בתקופה זו ריכז את עבודת המטה למימוש התוכנית הרב-שנתית "תנופה", וניהל את כלל הסיוע הצבאי למגזר האזרחי בתקופת מגפת הקורונה ובמהלך מבצע "שומר החומות".
סגן הרמטכ"ל ברעם (55), שביקש לסיים את תפקידו בחודש הבא, הוא אחד הקצינים הוותיקים והמנוסים ביותר בצה״ל. הוא גדל יחד עם הלוי בחטיבת הצנחנים, אך הם נחשבו בשנים האחרונות לנציגים של שתי קליקות שונות במטה הכללי. בין השניים התגלעו לא מעט מחלוקות, הן בסוגיות מבצעיות והן בהיבטי בניין הכוח. בין השאר שימש ברעם כמפקד פיקוד הצפון, מפקד הגיס הצפוני, מפקד עוצבת האש ומפקד חטיבת הצנחנים.
ברעם חי את מרבית חייו במתקנים ומחנות צבא. הוא בנו של קצין בצה"ל, למד בפנימייה צבאית ואחר כך החל בקריירה צבאית. הוא נתפס כקצין שמסור לתפקידו, נחבא אל הכלים ולא נחשב כאיש רעים להתרועע, על היתרונות והחסרונות של הדבר. בשנה האחרונה היו כמה גלים של ידיעות על מתיחות בינו ובין הרמטכ"ל בנוגע לטענות, או לפחות טענות לכאורה של ברעם על אי-שיתופו בכל צמרת קבלת ההחלטות בעת לחימה, גם באופן פרקטי וגם באופן שבו צה"ל מדברר את ההחלטות והמהלכים כלפי חוץ, על אופי התחקירים ועוד.
ברעם, לפחות ככל הידוע, לא שיתף פעולה עם הידיעות הללו, טרח להכחיש אותן ונמנע ממלחמות הגנרלים שאפיינו חלק ממערכות היחסים בצבא, אך מקורבים אליו כן שמעו בעת האחרונה ביקורת מסוגים שונים על התנהלות הצבא וחוסר נוחות מחלק מהמהלכים. לפי אחד הגורמים, ברעם העלה את הדברים על הכתב ואף מסר אותם להלוי, וחלקם גם קיבלו ביטוי במכתב סיום התפקיד שלו.
אלוף ידעי (55) גדל בגדוד 51 של חטיבת גולני, שם עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים וקורס קציני חי"ר. הוא היה מפקד מחלקה בגדוד, קצין המבצעים הגדודי ומפקד פלוגה. בהמשך שימש כסגן מפקד גדוד 12, לאחר מכן מונה למפקד מחזור בבא"ח גולני, בהמשך שימש כקצין אג"ם של חטיבת גולני ולאחר מכן מונה לראש לשכת סגן הרמטכ"ל.
לאחר מכן יצא ידעי ללימודים בפו"ם, ואחריהם מונה למפקד גדוד 13 של גולני, ובמהלך התפקיד הוביל כוח במרדף אחר מחבל חמאס בגזרת חברון ונפצע בהיתקלות. כתוצאה מהפציעה סיים את תפקידו כמפקד הגדוד בשנת 1999. לאחר שהחלים, מונה ידעי בשנת 2000 למפקד יחידת אגוז, והוביל אותה בלחימה בין היתר במבצע חומת מגן, ובכלל זה בכיבוש המוקטעה ברמאללה. בתפקיד זה שירת עד שנת 2002.
בהמשך היה ידעי, בין היתר, מפקד חטיבת גולני, מפקד אוגדת אדום, מפקד אוגדת איו"ש, מפקד המרכז לאימוני מפקדות, מפקד פיקוד העורף במהלך תקופת מגפת הקורונה ואלוף פיקוד המרכז. תפקידו האחרון היה מפקד זרוע היבשה, אותו סיים בחודש אוקטובר האחרון לאחר שהודיע על התפטרות חודש לפני כן מסיבות אישיות. עם זאת, הוא הותיר לעצמו את האפשרות להתמודד על תפקידים צבאיים בעתיד.
