ב-21 שנותיי במשרד החוץ הייתי פעמיים ראש נציגות במקומות מאתגרים. כשגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות (לטביה, ליטא ואסטוניה) נאצלתי להתמודד עם עברן, כולל שיתוף הפעולה הנרחב עם הנאצים. בדרום אפריקה היה עליי להגיב ללא הרף להאשמות באפרטהייד, לרבות בוועידת הגזענות הזכורה לשמצה של האו"ם בדרבן ב-2001. לא אחת סירבו להיוועד איתי, ובמפגשים רבים עם מקומיים הוטחה בי ביקורת. כמעט לא התקיים קשר בין המדינות ברמה גבוהה יותר משגריר. אלו היו תפקידים קשים, כל אחד בדרכו, אבל אני רוצה להתייחס דווקא למטלה "קלה" שהייתה לי, בשגרירות בוושינגטון, כאשת קשר לקונגרס, ומבקשת מכם ומכן לדמיין מה עובר על מי שמאייש את התפקיד בעת הזאת.
הייתי דיפלומטית צעירה, בשליחות ראשונה, אבל נפתחה בפניי כמעט כל דלת, גם של מי שמיעט לפגוש נציגים זרים. למה? כי ייצגתי את מדינת ישראל, השותפה לערכים ולדרך, נס דמוקרטי בתוך ים של עריצות במזרח התיכון. לייחוס הזה, ליחס הזה, יש תמורה. סיוע שנתי של ביליונים, אספקת אמצעי נשק מהשורה הראשונה, תמיכה ושיתוף פעולה בפיתוח מערכות חיוניות כמו חץ וכיפת ברזל, וטו על החלטות קשות במועצת הביטחון של האו"ם (לאלו יש השלכות מעשיות, בשונה מגינויים הצהרתיים בעצרת הכללית), וגם רצונן של מדינות שלישיות להתקרב אלינו כדי להסתופף בצל המטרייה שמספקת הידידות שלנו עם ארה"ב.
אינני תמימה. לא רק בגלל ערכים משותפים של דמוקרטיה ושוויון אנחנו זוכים לכל הטוב הזה. יש גם אינטרסים, וקבוצות לחץ. אבל אינטרסים מתחלפים. ערכים, שאמורים להיות קבועים, הם חלק מהותי בתמיכה. כמה מהותי? את זה נדע רק אם חס וחלילה הם ייחלשו, או ייעלמו. מתוך חשש עמוק אני מדמיינת את הקושי שבו נתונים מחליפיי בוושינגטון בימים אלה של מהפכה משפטית בבואם להשיב בענייני ערכים ודמוקרטיה. אסתפק בשתי דוגמאות.
נכון, בארה"ב מאשר הסנאט - כלומר פוליטיקאים – את בחירת השופטים, אבל הנשיא הוא שממנה אותם. יש הפרדה מוחלטת בין הרשויות, כולל הצבעות נפרדות לנשיאות, לכל אחד משני בתי הקונגרס ולנושאי תפקידים במדינות, שגם להם יש מעמד בענייני חוק מסוימים. מה יגיד מחליפי למחוקק אמריקני כשישאל אותו איזו הפרדת רשויות היא זו שבה הקואליציה ממנה שופטים, מקדמת אותם וגם רשאית לפטר אותם? כיצד ישיב לשאלה המתבקשת מי יבטיח את עצמאות מערכת המשפט? איך יסביר מה ימנע מהממשלה לפעול לפי גחמות ולפגוע בערכים כמו שוויון בפני החוק?
דוגמה שנייה. מאז שהתקבלה ב-1789 הוגשו אלפי הצעות לתיקון החוקה האמריקנית, שהיא המסמך המכונן המגדיר את העקרונות שלפיהם מתנהלת הפדרציה. התהליך ארוך ומסורבל, ועד כה התקבלו 27 תיקונים בלבד (כ-1.5%). לשם המחשה, העיסוק בתיקון שמגביל נשיאות לשתי כהונות נמשך כמעט ארבע שנים מראשיתו ועד סופו. ואצלנו? לנו יש חוקי יסוד, שאמורים להיות מעין מקבילה לחוקה. למדנו בשנים האחרונות – וביתר שאת בשבועות האחרונים - באיזו קלות אפשר לשנות אותם כדי לענות על צורך פוליטי. אם כך, ישאל בן השיח הידידותי בוושינגטון, מה העקרונות המנחים את ישראל? היכן הם כתובים מחוץ להסכם קואליציוני מזדמן?
טובה הרצלבזמני הקדשנו לא מעט זמן לביקורי מנהיגים בגבעת הקפיטול. ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ ושר האוצר - כל אחד מהם הגיע פעם או פעמיים בשנה. באו גם שרים אחרים, חברי כנסת, בכירי משרד החוץ, מערכת הביטחון ועוד. לצד פגישות עם מקביליהם, הם ביקשו להתראות עם מחוקקים שידידות בלבבותיהם ובפיותיהם, וידיהם על הארנק. הן האורחים והן המארחים רצו להיפגש, להחליף דעות, להעמיק את שיתוף הפעולה. זו הייתה מטלה תובענית. נדרשנו לקבוע פגישות ולשנותן לפי אילוצים כאלו ואחרים, להתכונן אליהן ולהכין את האורחים, להתלוות ולדווח. נכון להיום, הצוות המסור פטור מהמאמץ.
בכל לבי אני מייחלת שבקרוב מאוד תחודש המטלה הזו, לשליחים יהיו תשובות טובות לשאלות שעולות בימים אלו, הדלתות ייפתחו לרווחה ובבסיס היחסים החיוניים הללו יעמדו ערכים בני קיימא ולא רק אינטרסים בני חלוף.
- טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. הייתה השגרירה הראשונה במדינות הבלטיות לאחר התפרקות ברה"מ וכיהנה כשגרירה בדרום אפריקה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
