ריאיון עם עו"ד גיל גן-מור מהאגודה לזכויות האזרח
(צילום: משה מזרחי)
לאורך השנים, ובשנה האחרונה בפרט, נכתב לא מעט על סכנת המדרון החלקלק. איך מהלכים כמו הקמת המאגר הביומטרי או הפעלת כלי האיכון של השב"כ נגד אזרחי ישראל במסגרת המאמצים להגבלת התפשטות הקורונה הם לא נקודה בסוף משפט, אלא עלולים להיות תחילתו של סיפור ארוך של הידרדרות והרחבת מערכי הריגול והמעקב שמופעלים באופן שוטף או תדיר נגד האוכלוסייה האזרחית. איך ברגע שנפרץ סכר אחד, הלחץ על הסכרים במורד הדרך גובר ויש סכנה שגם הם ייפרצו וישטפו, וכך הלאה והלאה.
לרוב, מדובר באזהרה תיאורטית, אמירה שלי או של מומחים שלפיה זו אחת הסכנות שניצבות לפנינו אם ניתן לדבר שעל הפרק לעבור. אבל לפעמים, אנחנו לא רק רואים את המדרון החלקלק שמשתפל לרגלינו, אלא גם את הכוחות שמתחילים לדחוף אותנו במורדו. וזה מה שקורה עם תזכיר הצעת חוק שפורסם בערב יום חמישי להערות הציבור. עניינו של התזכיר הקמת והפעלת מערך ארצי של מצלמות זיהוי פנים שיופעל על ידי המשטרה, ואם יאושר בנוסח הנוכחי ייתן בידה אפשרות לנטר את תנועת תושבי ישראל במרחב הציבורי בזמן אמת, כמעט ללא מגבלות או פיקוח משמעותיים ואף לחלוק את המידע עם גופים אחרים.
התזכיר, גובש על רקע ביקורת של בג"ץ על השימוש שעושה המשטרה במערכת שמכונה "עין הנץ". מדובר במערכת של מצלמות מיוחדות שמוצבות לאורך כבישי ישראל, ושמצלמות ומתעדות את מספרי לוחיות הרישוי של המכוניות שנוסעות בהן.
באופן זה יכולה המערכת, שמופעלת זה כעשור אך באופן כמעט חשאי, ליצור מאגר נרחב של תנועת רכבים בישראל שמשמש את המשטרה בפענוח פשעים.
אף שהפעלת המערכת יכולה בתנאים מסוימים להיות לגיטימית, אם כי גם כאן אפשר לטעון אחרת, העובדה שהיא מופעלת בחשאי מבלי שהציבור יודע שנאסף עליו מידע, איך הוא נשמר ולכמה זמן, מי זכאי לגישה אליו ובאילו תנאים היא חמורה במיוחד. בבריטניה, למשל, שם פעילותה של מערכת דומה מוסדרת בצורה שכוללת שקיפות משמעותית לגבי הבטי השימוש השונים בה.
בג"ץ מתח ביקורת חריפה על הפעלת המערכת "עין הנץ", התריע שהיא עלולה להביא לפגיעה בזכויות יסוד כמו חופש המחאה, חזקת החפות וזכות להליך הוגן, והורה לממשלה להסביר מדוע לא תפסיק באופן מיידי את השימוש במערכת ותמחק את כל הנתונים שאספה עד כה.
מצלמות משטרה בכל רחוב, ואפילו בקניון
תזכיר הצעת החוק, כך נראה, נוסח בתגובה לביקורת בג"ץ במטרה, הראויה בפני עצמה, להסדיר בחוק את פעילות המערכת שעד כה פעלה בחשאי. ואולם, התזכיר לא מסתפק בהסדרת מערכת לצילום לוחיות רישוי ומגלגל אותנו למטה במדרון החלקלק כשהוא מבקש גם לאפשר למשטרה להפעיל ברחבי הארץ מערכת זיהוי פנים, או כמו שהיא מתוארת בתזכיר: "'מערכת צילום מיוחדת'... בעלת יכולת עיבוד שמאפשרת לזהות באופן חד ערכי אדם או חפץ בזמן אמת ובכך להתחקות או לבלוש אחר אדם".
עכשיו, מערכת זיהוי פנים בפני עצמה לא מנותקת עד כדי כך ממערכת עין הנץ, שכן זו מצלמת גם את פנים הרכב ואת פני הנוסעים בו (אם כי לא ברור האם היא עושה שימוש בטכנולוגיית זיהוי פנים על מנת לזהות אוטומטית את הנוסעים). ואולם, תזכיר הצעת החוק לוקח את הסוגיה צעד אחד קדימה, ולא מסתפק בהסדרתה כחלק מפעילות מערכת עין הנץ על גבי כבישים בלבד, אלא מאפשר הצבת מצלמות זיהוי פנים בכלל המרחב הציבורי, בתצורה קבועה, סמי-קבועה (עד 3 חודשים) וניידת ("על גוף שנע במרחב").
התזכיר מבהיר שהמערכת לא מיועדת לכבישים בלבד, באומרו ש"מערכת צילום מיוחדת תוצב, תכוון ותופעל כך שיצולם המרחב הציבורי בלבד ולא רשות היחיד". כלומר, הוא יאפשר למשטרה להציב מצלמות בכל רחוב בכל עיר, ובתיאוריה גם בתוך מבנים כמו קניונים או משרדי ממשלה. כל מקום שאינו מרחב פרטי של אדם. ואולם, אפילו למגבלה זו יש סייג, שלפיו כאשר מדובר במצלמה ניידת היא תוצב "באופן שאין בו כדי לפגוע, במידה העולה על הנדרש, בפרטיותו של אדם". כלומר, נראה שבתנאים מסוימים כן ניתן יהיה להשתמש במערכת זו על מנת לפגוע ברשות היחיד.
גם השימושים שמבקשת המשטרה רחבים במיוחד ומאפשרים לה למעשה להפעיל את יכולות המערכת הזו כמעט ללא הגבלה. אלו כוללים שימושים כמו מניעה או סיכול עבירות, חקירת דפוסי פשיעה, גילוי עבירות מסוג פשע, מניעת פגיעה חמורה בביטחון הנפש או ברכוש, איתור אדם נעדר ואכיפת איסורי כניסה וצווי הרחקה. כן מצוין שניתן להשתמש במידע שנאגר במערכת גם למטרה הראויה של הצלה או הגנה על חיי אדם, או למטרה הפחות קריטית של החרמת רכוש.
6 צפייה בגלריה
תזכיר החוק - תגובה לביקורת על מצלמות "עין הנץ" בכבישים. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
עכשיו הפתח לשימוש נטול הגבלה משמעותי. אם, נניח, יש לאדם מסוים צו הרחקה ממרכז תל אביב מסיבה זו או אחרת, ניתן להשתמש בתיאוריה במערכת שכזו על מנת לסרוק את פניהם של כל המגיעים למרכז העיר בכל רגע נתון, רק על מנת לבדוק האם אותו אדם נמצא ביניהם. ובכל הנוגע לחקירת דפוסי פשיעה – כאן היריעה כל כך רחבה וההגדרה כל כך רופפת שהמשטרה יכולה לצייר עליה מה שהיא רוצה ולמצוא אינסוף צידוקים להפעלת המערכת בכל הארץ ללא הגבלה משמעותית. בנוסף ניתן לעשות שימוש במערכת לצורכי "מחקר", אך בהשמטת פרטים מזהים. למרבה הצער, התזכיר לא מפרט מה הם אותם פרטים מזהים ובאיזה הליך הם יושמטו.
"כוחו הממשטר של מנגנון מעקב דוגמת 'עין הנץ' אינו מבוסס בהכרח על מעקב בפועל, אלא גם על כך שהפרט יודע שהמדינה שולטת במידע האישי שלו ויכולה לעקוב אחריו בכל עת שתחפוץ בכך, מראש ובדיעבד. די בהכרה זו כדי לגרום לנעקבים לדכא את התנהגותם ולחיות בחשש מתמיד"
האם האזרחים יידעו שהם מצולמים במערכת זו? תלוי. המצלמות הקבועות והסמי-קבועות "יוצבו בדרך שתהיה גלויה לעין", וקצין מוסמך מתבקש גם לשקול האם להציב לידן "שילוט מתאים". ואולם, חובה זו אינה מוטלת על מצלמות ניידות, ואם הקצין מצא שהנסיבות מצדיקות זאת, הוא יכול גם להורות להציב את המצלמות האחרות בדרך שאינה גלויה. הכל, בהתאם לשיקול דעתו בלבד. כלומר, ייתכנו מצבים רבים שבהם האזרחים לא ידעו אפילו האם הם מצולמים.
הגישה למידע הרגיש לא תוגבל למשטרה בלבד
המשטרה לא מוגבלת בזמן בשמירת המידע שאוספות המצלמות, מעבר ל"תקופה הנדרשת לשמן של מטרות הצבת המצלמות". והאם יש תקופה שבה אין צורך בגילוי פשיעה או מניעת עבירות?
בנוסף, הגישה למידע הרגיש תהיה רחבה ולא תוגבל למשטרה בלבד. התזכיר קובע שהיא רשאית למסור את המידע לגוף ציבורי שצריך אותו לצורך מילוי תפקידו, ובתנאי שהשימוש הוא למטרות שמפורטות בתזכיר, או לצורך הגנה על ביטחון המדינה. נוסח זה מבטיח שלשב"כ ולצבא תהיה גישה כמעט בלתי מוגבלת למידע הביומטרי שאוספות המצלמות, כאשר בתרחישים מסוימים יכולים גם משרדי ממשלה שונים לקבל גישה. למשל, משרד החקלאות שמסייע במאבק בפשיעה חקלאי.
חמור במיוחד הוא העדר הפיקוח על המשטרה באופן הפריסה והשימוש במערכת. לפי התזכיר, "קצין מוסמך" (שוטר בדרגת תנ"צ ומעלה או נצ"מ ומעלה, בהתאם לסוג המצלמה) יכול להורות על הצבת מצלמה במרחב הציבורי, ללא צורך באישור בית משפט או גורם חיצוני אחר. גם הליך הפיקוח על הצורך המתמשך בהצבת מצלמה בנקודות מסוימות הוא פנימי, ומבוצע על ידי הקצין עצמו. העברת מידע לגופים אחרים לא נתונה גם היא לפיקוח של בית משפט, ולפי התזכיר היא שמורה לשיקול דעתה הבלעדי של המשטרה.
אף שהתזכיר אינו נוקב בשם המפורש "המאגר הביומטרי" הנחה סבירה תהיה שהוא יהווה רכיב חשוב בהפעלת המערכת. שכן, טכנולוגיית זיהוי פנים לא שווה דבר בלי מאגר תמונות פנים להשוואה ולזיהוי. ולמשטרה, יש רק מאגר של חשודים בפלילים, לא של מרבית אזרחי ישראל. כיום, חוק המאגר הביומטרי מסדיר העברת מידע למשטרה בנסיבות מוגבלות. אבל טבעו של מדרון חלקלק הוא שקל להתגלגל בו במהירות. ואם תאושר הצבת פריסה רחבה של מצלמות זיהוי פנים, כמה רחוק יהיה היום שבו המשטרה תבין שבלי גישה מלאה למאגר הביומטרי המערכת אינה שימושית דיה, ותקדם תזכיר הצעת חוק חדש שמתיר לה אותה?
חלק ניכר מאופן יישום החוק, אם יאושר, יוסדר בתקנות שיקבע השר לביטחון פנים ותאשר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. ייתכן שתקנות אלו יידרשו לסוגיות כמו הגבלת זמן שמירת המידע או השימוש בו, ואולם אלו הן בבחינת נעלם ולכן לא ניתן לדון בהם. אנחנו יכולים לדבר רק על מה שלפנינו, ומה שלפנינו הוא בעל פוטנציאל מפחיד מאוד.
אני יכול לכתוב עוד רבות (וכבר כתבתי בעבר) על הסכנות העקרוניות והמעשיות של הפעלת מערך זיהוי ביומטרי בהיקף כזה, על הבעיות הידועות של מערכות כאלו - למשל, הקושי שלהן לזהות בדיוק מספק מיעוטים ונשים – או על כך שבעולם המגמה היא להפסיק שימוש במערכות זיהוי פנים במרחב הציבורי, במיוחד על ידי כוחות אכיפת חוק. סביר שאעשה זאת בשבועות הקרובים, ככל שתזכיר הצעת החוק יקודם.
אבל הפעם, אסתפק רק בחלק מהדברים החריפים שכתבו שופטי בג"ץ על מערכת עין הנץ, ושיפים שבעתיים למערכת זיהוי פנים כמו זו שהמשטרה מבקשת להקים. למערכת כזו, נכתב, "יש השפעה ממשטרת וממשמעת, המגבילה את מרחב הפעילות וההתנהגות שלנו ופוגעת בחופש שלנו במובנו הבסיסי ביותר (...) כוחו הממשטר של מנגנון מעקב דוגמת 'עין הנץ' אינו מבוסס בהכרח על מעקב בפועל, אלא גם על כך שהפרט יודע שהמדינה שולטת במידע האישי שלו ויכולה לעקוב אחריו בכל עת שתחפוץ בכך, מראש ובדיעבד. די בהכרה זו כדי לגרום לנעקבים לדכא את התנהגותם ולחיות בחשש מתמיד".
ואת זה אמרו השופטים על מערכת שאוספת רק מספרי לוחיות רישוי. קחו זאת, תכפילו במערך מצלמות זיהוי פנים שנפרס ברחבי ישראל, שהפיקוח עליו רופף ושיקול הדעת של השוטרים שמתפעלים אותו רחב, וקיבלתם מדינה שבה כל אזרח חש היטב שכל פעולה שלו מחוץ לביתו מצולמת, שכל תנועה שלו מבוקרת, שיש עין פקוחה שמביטה עליו, אח גדול שתמיד בולש אחריו.
זה אזרח שלפני כל פעולה, אפילו התמימה ביותר, יעצור מנטלית וישאל עצמו, האם יש מישהו שרואה אותי ברגע זה ממש או יבדוק אותי מאוחר יותר, ומה הוא יחשוב על מעשיי, מה הוא יעשה לי בעקבותיהם? אדם כזה כבר אינו אזרח במדינה דמוקרטית. הוא נתין במדינת משטרה.
