לפי עוצמת התדהמה בחלק מהתגובות בצמרת המדינה לדיווחים על כוונת הממשל האמריקאי להטיל סנקציות על גדוד "נצח יהודה", אפשר היה לחשוב בטעות שהבית הלבן התבלבלו לחלוטין בכתובת. איזה נצח יהודה? נצח יהודה שלנו? זאת מהצבא הכי מוסרי בעולם שלנו? החוצפה! השפל! איך הם מעזים!
אם כן, מי היה מאמין שארה"ב, המשמשת דה-פקטו בתור כספומט המלחמה של ישראל, מאסה בהמתנה שהאחרונה תואיל בטובה לקחת אחריות על מה שמתחולל בגדוד לאורך שנים. תקריות על גבי תקריות של התנהלות "בניגוד לפקודות ולערכי צה"ל", כפי שאוהב הצבא להדגיש, הסתיימו בקול ענות עלובה. כל כמה זמן היה מתפרסם בתקשורת המיינסטרים תחקיר על מקרי אלימות והתעמרות ודבר לא היה משתנה. אושרת קוטלר סיימה דה-פקטו את הקריירה שלה כמגישת חדשות בגלל אמירת כנף בסיומה של כתבה כזאת, שכמובן איש לא זכר וממילא כלום נעשה בעקבותיה. בצה"ל כנראה חשבו שנצח יהודה זה, ובכן, לנצח.
הערבוב בין הרקע המורכב של הלוחמים, המעורבות הגבוהה מדי של אנשי דת והשחיקה הנוראית עקב השירות בגדה המערבית יוצר סיטואציה בלתי אפשרית. והסוף הבלתי נמנע שלו הוא עוד ועוד מעשים שלא ייעשו
לא עזרו האזהרות של קצינים, משפטנים עם מומחיות בדין הבינלאומי ועיתונאים שלא עובדים אצל דובר צה"ל. הם אמרו, ויותר מפעם אחת, וגם יותר מעשר, שאין ברירה אלא לפרק את הגדוד ולפזר את חייליו, למרות הנכונות שלהם לשרת שראויה להערכה והיא אינה מובנת מאליה בכלל. הערבוב בין הרקע המורכב של הלוחמים, המעורבות הגבוהה מדי של אנשי דת והשחיקה הנוראית עקב השירות בגדה המערבית יוצר סיטואציה בלתי אפשרית. והסוף הבלתי נמנע שלו הוא עוד ועוד מעשים שלא ייעשו.
אבל כשזה נוגע לפגיעה מיותרת בפלסטינים בשם הביטחון, התברר שישראל היא לא מדינת חוק ובטח שלא מדינת צדק וגם לא שכל ישר. אפילו מותו של עאמר אסעד בן ה-80, שאלמלא היה אזרח אמריקאי ספק אם הדיווח על מותו היה מסתכם ביותר משלוש שורות, לא שינה מאום. הפרקליטות הצבאית סגרה את התיק הפלילי והודיעה על הסתפקות בצעדים פיקודיים ומשמעתיים (וכמובן ב"הבעת צער" על מותו של איום ביטחוני מזעזע בצורת גבר בן 80). לא מסובך לנחש שזה הרגע שבו גם הממשל האמריקאי הבין את כוחו של הישראבלוף - מתגאים ברשויות חקירה "עצמאיות", שפעם אחר פעם מעבירות את אותו המסר: יהיה בסדר.
אז לא בסדר. וכפי שישראל רשאית להחליט למי למכור את מוצרי הסייבר המתוחכמים והמסוכנים שלה (ואפשר רק לקוות שאכפת לה מהנושא הזה קצת יותר ממה שקורה בנצח יהודה), כך אין ממש הפתעה שהשלטון האמריקאי לא רוצה שיחידה עם מוניטין מפוצץ ברבב תבצע את מלאכתה עם נשק מתוצרתם. אכן זהו תקדים והוא מסוכן, אבל להתנהג כאילו אין בכך היגיון זה בעצם לומר אחת משתיים: או שאין שום בעיה עם נצח יהודה והאמריקאים סתם נטפלים, או שהמערכות עשו הכל כולל הכל כדי להתמודד עם התופעות הפסולות, ועל כן יש להותיר את המשך הטיפול ברשותן. כמובן שמחוץ לאזור החיוג של הימין הפופוליסטי-גזעני, שם נצח יהודה הוא אוסף של תלמידים עדינים בחוג מקרמה, ברור שהמצב שונה בתכלית. לאור משבר כוח האדם בצבא אפילו דובר על תגבור המסגרות הללו, כחלק מהמאמץ לגייס עוד גברים חרדים. מה הפלא שעד עכשיו שר הביטחון והרמטכ"ל שותקים, נכון למועד פרסום המאמר? כשיודעים את האמת, והיא מאוד לא נוחה, עדיף למלא את הפה במים.
