מערכת היחסים בין ישראל ומצרים נמצאת באחד הצמתים החמורים והמאתגרים ביותר ב-45 השנים האחרונות. המלחמה, ובעיקר הקריאות של ישראל לתושבי צפון הרצועה לעזוב את בתיהם ולעבור לדרומה, נתפסים בקהיר (ובירדן), כתחילתו של טרנספר אפשרי לשטחיהן. חששן תוגבר על ידי הצהרות לא רשמיות ולא אחראיות מצד גורמים ישראלים שקראו לפלסטינים לברוח מהרצועה לסיני.
ביטוי חריף לחששות המצריים נשמע מהנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי עצמו, שבהצהרה השבוע לצד קנצלר גרמניה אולף שולץ הדגיש את הדאגה העמוקה מהמשבר ההומניטרי ברצועה, והזהיר מפני הגירתם של פלסטינים לשטח מצרים. בשלב מסוים הוא חרג מן הנוסח הכתוב של דבריו, ואמר שהגירת פלסטינים לסיני פירושה העתקת ההתנגדות (אל-מקוואמה) לחצי האי, שיהפוך לבסיס נגד ישראל, שתראה בכך זכות להגן על עצמה באמצעות תקיפת אדמה מצרית.
בהתרגשות הוסיף א-סיסי שמצרים מחויבת לשלום, אך שב והזהיר כי לא ייתן לצעד כזה להתבצע: "במצרים 105 מיליון איש, ואם אבקש מהם לצאת נגד רעיון זה, מיליוני מצרים ייצאו נגד דחיפתם של הפלסטינים מהרצועה". הוא הזהיר שאם פלסטינים מהרצועה אכן יהגרו למצרים, מהלך דומה יקרה גם מן הגדה לירדן. בכך הוא הדהד חשש עצום בעמאן, שכבר ניתן לו ביטוי פומבי, כולל מפי דוברים רשמיים.
מדובר לכל הדעות בדברים חריפים וחריגים מפי הנשיא המצרי. בהאזנה להם ניכר טון נרגש ומודאג ביותר. האם מדובר בתחושה מצרית מוגזמת בחריפותה? האם ייתכן שבקהיר רואים צל הרים כהרים?
ייתכן. סביר שהקריאות לעזיבת הפלסטינים את בתיהם בצפון הרצועה העירו מרבצם חשדות מצריים שמתקבלים אצלנו בהפתעה דווקא לנוכח מפגש האינטרסים ההדוק בין שתי המדינות בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז עליית אל-סיסי לשלטון. אם כן, מה עומד בבסיס הדברים הללו?
הצהרות מפי דוברים ישראלים כגון שר החינוך יואב קיש, שקרא השבוע לפלסטינים לצאת מעזה למצרים, ופרשנויות למיניהן גם על רקע הרכבה הקיצוני של ממשלת ישראל (דבריהם בעבר הלא רחוק של שרים כבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר), מגבירות את החשש שמא ישראל תנצל את המלחמה כדי "לפתור את הבעיה הפלסטינית באמצעות העתקתה מהשטחים הפלסטיניים", כדברי א-סיסי.
מיכאל הרריבאדיבות מכון מיתוויםמה על ישראל לעשות? על הממשלה להבהיר מיידית, בפומבי ובערוצים דיסקרטיים, ובאופן שלא משתמע לשתי פנים - מפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט והשר בני גנץ - שישראל לא מבקשת לדחוק פלסטינים לשטח מצרים. בקהיר לא מפרשים בהכרח במדויק את משקל הנוצה שיש לשרים דוגמת קיש. אלו מזינים חשיבה קונספירטיבית שיש לקטוע באיבה, לבטח בנסיבות חסרות התקדים.
הפעולה הקרקעית הצפויה, והחרפת המצב בשטח, יקשו עוד יותר על מדינות ערב שלהן יחסים עם ישראל. פגיעה ביחסים עם מצרים עלולה להקרין גם על מדינות אחרות, ובראשן ירדן, שממילא יחסיה עם הממשלה הנוכחית בשפל. חשוב שצעדינו יתואמו עם מצרים בקפידה, אף אם לא תמיד בהכרח בהסכמה מלאה. מדובר בבת-ברית אסטרטגית והסכם השלום עימה הינו נכס אסטרטגי. חיוני מאוד לשמור עליו.
- מיכאל הררי היה איש משרד החוץ, שגריר ישראל בקפריסין ויועץ בשגרירות בלונדון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
