איתן יהלומי בן ה-12, שנחטף מניר עוז לעזה לבדו, הוחזר אמש (שני) לישראל אחרי 52 יום בשבי חמאס. קרוביו סיפרו על הזוועות שעבר בשבי.
סבתו אסתר אמרה בבית החולים איכילוב: "ב-16 הימים הראשונים הוא היה לבד ואפילו בחדר סגור. דמיינו על עצמכם מה הוא עבר שם. לשמחתי הרבה העבירו אותו לפני כחודש לקבוצה של אנשים מניר עוז ושם היה לו הרבה יותר קל. קודם כל המטפלת שלו מהגן, מבית הילדים, הייתה שם. זה היה גם לה טוב וגם לו. הוא חזר רזה יותר, לא מחייך. אבל נראה לי שגופנית הוא בריא". אסתר תיארה: "עד עכשיו אני מרגישה את החיבוק הראשון, הוא היה חזק, זה היה נהדר. הייתי עם המון תקווה כל התקופה הזו, לא נפלתי ברוחי, ידעתי שאיתן יחזור והצבא החזיר לי אותו".
אסתר סיפרה כי איתן הוא ילד "מאוד מאופק", ותיארה כי "אני מאמינה שייקח לו זמן, יש לנו המון עבודה לעשות איתו כדי להחזיר אותו למצב שיוכל לדבר. במשך היום הוא קצת נרגע והחברים שלו הגיעו מאילת ושימחו אותו מאוד". עוד אמרה הסבתא כי "למרות כל מה שאיתן עבר הוא גילה בשבי את האופי הנפלא שלו, וזה מסיפורים של אימהות שהיו שם. הוא עזר לילדים הקטנים, צייר איתם, חיבק אותם ודאג שיהיה להם טוב".
דודתו של איתן סיפרה הבוקר כי הוא "חווה זוועות" בידי מחבלי החמאס, שבין היתר הכו אותו, כפו עליו לצפות בתיעודים מהטבח שביצעו בעוטף ב-7 באוקטובר, ואיימו עליו ועל יתר הילדים שחטפו ברובים כאשר בכו.
הדודה, דבורה כהן, אמרה לערוץ החדשות הצרפתי BFMTV כי "מחבלי החמאס הכריחו את הילדים לצפות בסרט הזוועות השלם מה-7 באוקטובר, ובכל פעם כשאחד הילדים פרץ בבכי הם איימו עליו ברובה כדי שישתוק". עוד תיארה כי איתן, שאמר את הדברים לאמו בישראל, העיד שהוכה לאחר חטיפתו על ידי תושבים רבים בעזה. "כשהוא הגיע לעזה כל האזרחים שהוא פגש הכו אותו - אנחנו מדברים על ילד בן 12". כהן העידה כי חרף הטבח המפלצתי בעוטף, "רציתי לקוות שמתייחסים אליו טוב בעזה, אבל התברר שלא. הם מפלצות. גם אבא של איתן עדיין בשבי, איך אפשר להרגיש טוב אחרי שחווית משהו כזה? אני הולכת לאיתן חיבוק גדול. יש לו עוד דרך ארוכה".
איתן התאחד אמש עם אמו בת שבע, עם אחותו הקטנה יעל (10) ועם האחות השנייה, תינוקת בת שנה ותשעה חודשים. אביו של איתן, אוהד, שהגן על משפחתו בבוקר הטבח ב-7 באוקטובר, נורה על ידי המחבלים ונחטף גם הוא. אוהד כאמור עדיין מוחזק ברצועת עזה.
"אמילי בת ה-9 אמרה לאביה: 'חשבתי שנחטפת'"
תומאס הנד, אביה של אמילי בת ה-9 ששוחררה גם היא השבוע משבי חמאס, סיפר בריאיון ל-CNN על הרגע שבו זכו להתאחד. "הדלת נפתחה והיא רצה אליי, זה היה יפהפה, בדיוק כמו שדמיינתי את זה. חיבקתי אותה חזק, ורק אחרי שהיא לקחה צעד לאחור הסתכלתי על הפנים שלה והבחנתי שהן מסותתות, כמו אלה שלי. לפני השבי פניה של אמילי היו של ילדה צעירה".
תומאס העיד כי אמילי איבדה הרבה ממשקלה והייתה חיוורת מאוד, אך אמר כי הדבר המזעזע ביותר שהבחין בו בפגישתם הראשונה היה האופן שבו אמילי התרגלה לדבר בשקט ככל האפשר, כפי שכפו עליה מחבלי החמאס בשבי. "כשהיא דיברה אליי היא רק לחשה, לא שמעתי מה שהיא אומרת, אז קירבתי את האוזן שלי קרוב מאוד לפה שלה כדי לשמוע, והיא אמרה: 'חשבתי שנחטפת'. היא לא ידעה מה קרה באותו בוקר, היא חשבה שכולם או נרצחו או נחטפו. לא היה לה מושג".
אמילי סיפרה כי לא הכו אותה בשבי, אך על הילדים נאסר להרעיש, וכל מה שיכלו לעשות כדי להעביר את הזמן בשבי היה לצייר מעט ולשחק עם קלפים. בנוסף, אמילי חזרה מהשבי כשראשה מלא בכינים. עוד סיפר הנד: "שאלתי אותה כמה זמן היא חשבה שהייתה בשבי והיא ענתה 'שנה'. נתתי לה את הטלפון שלי והדבר הראשון שהיא עשתה זה לשים שיר של ביונסה. הפגשתי אותה עם הכלב שלה, ג'ונסי, שיתן לה אהבה אינסופית וזה שימח אותה".
הנד העיד על הרגע הקשה שבו נודע לאמילי כי אמה החורגת נרצחה. "היינו צריכים לספר לה על אמא שלה, נרקיס, שנרצחה. העיניים שלה נצצו והיא לקחה נשימה חדה. זה היה מאוד קשה". לדבריו, היה לאמילי די אוכל כדי לשרוד, אך היא הייתה כל כך רעבה עד שהתרגלה גם לארוחות בסיסיות ביותר כמו פרוסת לחם עם קצת שמן זית.
אמילי הוחזקה בשבי יחד עם רעיה והילה רותם, והנד העיד כי רעיה "טיפלה באמילי כמו הבת שלה, חייב לעשות הכל כדי שהיא תחזור", אמר. לדברי האב, אמילי רק החלה להתמודד עם מה שחוותה בשבי חמאס. "אתמול בלילה היא בכתה עד שפניה היו אדומות, היא לא יכלה להפסיק. היא לא רצתה שום נחמה, אני מניח שהיא שכחה איך להתנחם. היא נכנסה מתחת לשמיכה, כיסתה את עצמה ובכתה בשקט", אמר הנד, שחיכה עד שאמילי תהיה מוכנה שיגע בה. "היא ילדה מאוד נחושה, מאוד חזקה, ידעתי שהרוח שלה תעביר אותה את זה".
לדבריו, אמילי והילה דואגות כעת זו לזו. הן חגגו את יום הולדתה ה-13 של הילה עם עוגה בבית החולים ביום שני, וגם לאמילי הביאו עוגה, ליום ההולדת ה-9 שהחמיצה בעזה. כעת הוא מתמקד בשיקומה של אמילי ולצאת זאת במאבק להשיב גם את רעיה, ששמרה על בתו ונשארה מאחור, במה שהנד כינה "צעד נוסף של אכזריות".
