סרן יוגב פזי ז"ל, שנהרג אתמול בג'באליה, הובא למנוחות בצהריים (שני) - והוא החלל הראשון שנטמן בבית העלמין ביישוב מגוריו גבעות בר שבנגב. גבעות בר, שהוקם ב-2004, שייך למועצה האזורית בני שמעון, ובבית הקברות החדש שלו סיימו אמש את הליכי התכנון.
נועם, אחיו של סרן פזי, ספד: "החבר הכי טוב שלי. החצי שלי. נפש תאומה. אהובי. אח שלי הגדול. היית אדם מדהים. תמיד הצבת את הרף הכי גבוה בעולם. היית עצמאי מגיל צעיר. היית דמות לחיקוי והערצה. בשישי כשדיברנו בפעם האחרונה אמרת כמה אתה מבסוט שם והכל רגוע. שמחתי לשמוע. אני בטוח שהיית מפקד מדהים עד השנייה האחרונה. אני מעריץ את ערכיך, איך תמיד חינכת אותי לאהבת הארץ. תמשיך לחיות איתי לנצח".
צפריר, דודו של סרן פזי, הוסיף: "איך פותחים בהספד על ילד? קצין צה"ל בן 22. הבן של אחי ושל גיסתי. איך מספידים ילד מדהים כזה? 13 חודשים של פחד אימים, הראש על הילד הקרבי הזה. דאגתי. דאגתי בטירוף. פחדתי עליו. יותר מאחרים. יסלחו לי האחיינים, לוחם כל אחד בתחומו. יוגב, החיוך המהלך, שהתעקש על שנת שירות ואז שירות קרבי. לפני חודש נפגשנו והבאתי לו מחזיק מפתחות של יחידת אגוז. שוחחנו לפני שלושה שבועות. כמה שמחתי שלא חזר לאגוז והוצב בכפיר. שיהיה באיו"ש. והינה, הוא וחבריו נשלחו לקן הצרעות של הנאצים בג'באליה. אני לא יכול לא להתייחס לשאלת הראויים. חלק לא קטן של העם אינו ראוי לקורבן, לא שלך ולא של בן דודך גל. שלא לדבר על הממשלה והקואליציה הזו, ששולחות את בנינו ומשחררות אחרים".
עם ההודעה על נפילתו של סרן פזי, מפקד מחלקה בגדוד נחשון בחטיבת כפירֿ, הורה ראש המועצה ניר זמיר לעלות עם טרקטורים לשטח המיועד - כדי לאפשר את קבורתו באופן מיידי.
גבעות בר, למעשה, אינו היישוב היחיד שנאלץ להקים בית עלמין בגלל המלחמה. גם במושב צופר שבערבה הקימו בית עלמין צבאי עבור החללים הראשונים שלהם, וגם בקדש ברנע נאלצו להקים חלקה צבאית עבור החללים הראשונים שנפלו ב-7 באוקטובר.
המועצה נאלצה לעבוד במהירות מול הוועדה המחוזית ומול רשות העתיקות, חברת החשמל, היחידה להנצחת החייל של משרד הביטחון וגורמים נוספים כדי לאפשר את הקמת בית העלמין. העבודות בשטח נמשכו גם הבוקר כדי להכשיר את השטח עד למועד ההלוויה היום בשעה 15:00.
"אנחנו משתתפים בצערה של המשפחה, החברים והיישוב", אמר ראש המועצה ניר זמיר. "עצב גדול נפל על המועצה שלנו. יוגב הוא מלח הארץ, גיבור ישראל, שנפל על הגנת המדינה ואהבת ישראל. הלוואי ונהיה ראויים לו".
בשם הצבא, ספד ליוגב סא"ל סער מועדים: "אני סופד בשם החברים והמפקדים שממשיכים בלחימה ונבצר מהם להיות פה. זה כאב ואובדן של גיבור. לוחם אמיתי. הגעת לגדוד נחשון לאחר שירות משמעותי ביחידת אגוז. היית מפקד מיוחד חדור מוטיבציה, במטרה להוביל אחריו חיילים ונקשרה דרכנו בדרכך. יצאת לקצונה מתוך ערכי ציונות. הגעת ליחידה עם אופי אחר נחוש ללמוד את החטיבה. לקחת מכל אחד שפגשת בדרך. מהרגע בו נכנסת למחלקה בלטת. יצרת תחושת ביטחון אצל כלל החיילים. הם תמיד עמדו לנגד עיניך. בכל דבר. תמיד היית שם עבורם. חיילך מספרים שבמעשיך הראית מהו פיקוד אמיתי. תמיד בחזית. מתוך אצילות נפש וחתירה למגע. לוחם אמיתי מלא בלהט עשייה והגנת המולדת. פעלת מתוך שליחות ונלחמת באומץ על האדמה שכה אהבת. חרטת על דגלו את המשפט 'מי שיש לו למה יוכל לשאת כל איך'. מגיל קטן היית מנהיג עם חלומות גדולים. אנו עומדים כאן בלב כואב ומתגעגע. חבריך ברגעים אלה הם ממשיכים בלחימה במקום בו נפלת כגיבור".
יוגב, אמרו חבריו, היה עוד עתיד להקים בעצמו יישובים בנגב. לדבריהם, אהבתו לישראל ולנגב בפרט הייתה ללא גבולות: "הוא פעל בצופים, והתחבר כמעט לכולם". נגה ירדני, ידידתו מהיישוב שגדלה איתו בצופים, סיפרה: "הוא היה גדול ממני בשנתיים, אבל הוא התחבר לבנות השכבה שלנו בצופים מיד. זה היה סיפור אהבה. הוא הפך לאח גדול לכולנו, האדם הכי ערכי שאני מכירה. הוא היה אדם טוטאלי בכל דבר שעשה".
ב- 1 באוקטובר הוא שלח לבנות השכבה בצופים הודעה בעקבות המתקפה האיראנית: "מתקפה מסוג כזה בעיניי מראה על דבר אחד- פחד. פחד של האויב, לא שלנו. הגענו בתקופה האחרונה למקומות ולדברים שלקח לאויב מעל ל-20 שנה לבנות ולפתח. האם לקח לנו יותר מדי זמן? האם היינו צריכים לחכות ששנה תעבור מאז האירוע הכי קשה ליהודים מאז השואה? לצערי התשובה היא כן. אך טוב מאוחר מאשר לעולם.
"אני לא יודע מה תהיה התגובה של ישראל, אני גם לא מתיימר לדעת. אני כן יודע שהעם חזק. חיילים ש״ש, מכיניסטים, תנועות נוער וכו׳. חברים שלי אתמול בלילה נכנסו ללבנון ואחרים כבר נלחמים כמעט שנה בעזה. זו מלחמה שאין צודקת ממנה וזה רק מתבהר עם הזמן. חשוב לזכור בתקופה הזו, כשהדברים מוסטים מהדבר הכי חשוב שיש לנו, וזה 101 חטופים וחטופות בעזה שחייב להחזיר. אז נכון, טילים מאיראן זה מפחיד, ומי שלא מפחד כנראה טמבל. תזכרו מי העם ששורד כנגד כל הסיכויים כבר מעל ל-2,000 שנה. אוהב אתכם מאוד, תמשיכו להיות מדהימים בכל דבר שתעשו, זה חלק ענק מהניצחון שלנו שיגיע בסוף".
נגה סיפרה: "הוא היה פעיל בכל מה שקשור לביטחון בנגב. ראינו אותו עוד כמה שנים מקים עוד יישוב ומפריח את הנגב. זה היה הכי יוגב. הוא דיבר על כמה שהוא אוהב את המדינה ורוצה לתרום בשבילה. הוא לימד אותי כמה אפשר לאהוב את ישראל, ויוגב חלק בלתי נפרד מהאהבה שלי. כל הילדות הוא היה אומר 'חכו תראו, אני עוד אקים יישובים, אני עוד אהיה ראש ממשלה'. הוא דיבר על כמה הוא רוצה לעשות ולשנות".
היא הוסיפה: "הכול היה חשוב לו, לא היה דבר בעולם שחלף לידו. כל דבר קטן שהיה קורה, יוגב היה שולח לנו הודעות, מגילות. הוא היה אדם בזכות עצמו. לא היה ולא יהיה עוד אדם כמוהו".
סרן פזי הוא אחיינו של ח"כ גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי), שאיבד במלחמה בעזה גם את בנו רב-סמל ראשון במיל' גל איזנקוט, ואחיין נוסף - סמל מאור כהן איזנקוט.
