הלילה בין 23 ל-24 בפברואר, בדיוק לפני שנה, הוגדר כלילה מיוחד מאוד בחברת החשמל המרכזית של אוקראינה, Ukrenergo, זו שאחראית על שינוע כל הזרם מתחנות הכוח הפרושות לאורך ולרוחב המדינה הגדולה באירופה, דרך שורת תחנות כוח "סופר וולטז'" ועד הבתים של הצרכנים. הוא נקבע שנה קודם לכן, ובלי קשר ובלי ידיעה מן הסתם על הכוחות הרוסיים שיצטברו מספטמבר לאורך גבולות אוקראינה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בלילה הזה, דווקא בלילה הזה, החליט יו"ר החברה, וולודימיר קודריצקי, על חזרה גנרלית וניסוי כלים לתהליך שהוא ראה כחיוני ביותר - ניתוק רשת החשמל של אוקראינה מזו של רוסיה. "החיבור בין המערכות והרשתות נוצר בשנות האימפריה הסובייטית וזה היה ביש מזל עבורנו. גם באופן כללי עבור המדינה", הוא אומר ומתכוון לכך שאוקראינה מעולם לא הצליחה להתנתק לגמרי מאמא רוסיה, "וגם באופן ספציפי לגבי רשת החשמל של אוקראינה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בתרשימים על הקיר עם הנורות המהבהבות, שבהם מפורט מבנה מערך החשמל הסובייטי, רואים בקלות את הסיבה לאנחה של "שר החשמל": למרות כיבוש האי קרים ב-2014, למרות הכניסה הרוסית לחבל דונבאס, למרות הניסיונות הלא פוסקים של פוטין לגייס סוכני השפעה שיערערו את השלטון במדינה וימליכו עליה בובות על חוט, מריונטות של האיש מהקרמלין, ולמרות ריכוזי הכוחות של מאות אלפי חיילים רוסים על הגבולות הצרים על המדינה - לפני שנה עדיין היו רשתות החשמל של רוסיה, אוקראינה ובאלרוס מחוברות זו לזו.
זה אומנם עניין שמאוד מקובל בין שכנות ידידות, כדי לספק במקרה של חסר ולתמוך אם תקלה מפילה את הרשת, אבל קשה לומר שזה המצב לגבי אוקראינה בעשור האחרון.
"אחרי הפלישה ב-2014 ניתקנו כל קשר עם חברת החשמל הרוסית, וגם עם זו של בלארוס היינו בקשר רק כשממש היינו חייבים. אבל מי שלא במקצוע לא מבין עד כמה קשה לחבר מערכות זו לזו, ועוד יותר קשה - לנתק אותן", הוא מסביר. "היינו צריכים להתנתק מזמן, וממשלות רבות אצלנו החמיצו את ההזדמנות לעשות זאת, זה תהליך מאוד-מאוד מסובך של בין חמש לעשר שנים. אנחנו החלטנו להשלים אותו בשנה וקבענו את החזרה הכללית לניתוק דווקא ללילה ההוא".
רשת החשמל של אוקראינה יכולה כעת לספק 50 אחוז מהצריכה ביום טוב. החיבור עם אירופה יכול להניב עוד 20 אחוז. וזה כמובן במצבים של רגיעה יחסית, ולא בזמן מתקפה. המשמעות - בכל רגע נתון יש בין חמישה לעשרה מיליון אזרחים בלי חשמל
וכך, במקרה לגמרי, ב-24 בפברואר בשעה 01:32 בדיוק, כשאלפי טנקים רוסיים כבר מחממים מנועים לאורך הגבולות וצוותי שיגור טילים מטווחים את המטרות ופוטין וחבורת הפיקוד שלו רוכנים בקרמלין מעל הנתונים האחרונים, שנייה לפני שעת השין, בפעם הראשונה מאז שהוקמה בשנות החמישים - נותקה המערכת שנחשבה לגדולה ולמודרנית מסוגה בעולם אז.
אחרי שהתרגיל הצליח, היא מיד חוברה שוב, כי מדובר על תכנון של לפחות עוד שנה עד שיהיה אפשר באמת להתנתק. "הלכתי לישון בסביבות ארבע לפנות בוקר, רק כדי שיעירו אותי שעה וחצי מאוחר יותר ויגידו שהתחילה המלחמה. חזרתי לכאן. היה לי ברור שאנחנו חייבים לשנות הכול, להתחבר לרשת האירופית, ולעשות את זה מהר. הצלחנו להשלים את התהליך תוך שלושה שבועות, וחשבתי שבזאת פתרנו את רוב הבעיות. לא תיארתי לעצמי מה עומד לקרות".
קודריצקי הוא יו"ר מועצת המנהלים של NPC Ukrenergo, החברה האחראית על הזרמת החשמל ברחבי אוקראינה, ומכאן גם הכינוי שדבק בו "שר החשמל", לאור התפקיד המרכזי שקיבל פתאום במלחמה. לפניה הוא היה דמות בלתי מוכרת לציבור. עוד צעיר שנחשב מוכשר מאוד ומונה בידי הנשיא זלנסקי לתפקיד חשוב אך עלום.
גם בחצי השנה הראשונה של המלחמה הוא לא נתפס כדמות ציבורית. אבל בספטמבר אשתקד רוסיה שינתה אסטרטגיה והחלה לפגוע בכל האמצעים שברשותה ברשת החשמל של אוקראינה, כדי לשתק את המדינה לקראת החורף הקפוא שמגיע. "וטרור החשמל הזה", אומר קודריצקי, "ואין דרך אחרת לקרוא לכך אלא טרור, הופך את המתקנים שלנו למטרה. ואת המשימה שלנו, לדאוג שיהיה חשמל לכמה שיותר אנשים לכמה שיותר זמן, למרות הפגיעות הקשות - לבעלת חשיבות קריטית".
מאז שהחל הקמפיין שמכוון ספציפית לרשתות החשמל, ההתקפות לא מפסיקות וגורמות לכול אוקראינה לסבל נורא. האוקראינים לא מפרסמים מספרי אבדות, כדי שלא לפגוע במורל, אבל גורם בקייב, הבקיא במצב האוכלוסייה האזרחית, אומר כי: "מדובר על האסון ההומניטרי הכבד ביותר בעולם מאז סוף מלחמת העולם השנייה. וזה היה המצב עוד לפני תחילת טרור החשמל. הרבה מאוד אנשים מתו, באופן הכי פשוט של המילה, בגלל שלא היה להם חימום בקור המקפיא, או בגלל חוסר יכולת להתקשר ולהזעיק עזרה בעת מצוקה, או בגלל שלא קיבלו את הטיפול בזמן בבית החולים משום שרופאים היו צריכים לטפל במקרים יותר דחופים במספר קטן מאוד של חדרי ניתוח שהצליחו להשיג להם גנרטורים".
הבעיות לא מתרחשות רק בעת ההאפלה, אלא גם כתוצאה מההתנעה מחדש. קורדיצקי מספר כי "הפסקות החשמל בחלק מהאזורים הביאו לקפיאת המים בצינורות החימום. הפעלת החשמל מחדש בחלק מהאזורים הללו הביאה להתבקעות הצינורות ולהפיכת המערכת כולה לבלתי שמישה".
אנחנו אורחים של קודריצקי באחד מהמתקנים הסודיים והרגישים ביותר במדינה - מרכז השליטה על רשת החשמל. על כל החלק הקדמי של האולם העצום מפות, שעונים, מתגים, מחוונים, נורות וחוטים שנראים כולם כמו חמ"ל גרעיני של ד"ר סטריינג'לאב. זהו המערך שהותירו הסובייטים כשהאימפריה התפרקה. הוא נמצא כאן כרגע לצורכי נוסטלגיה ובמקרה של חירום מהסוג הגרוע ביותר - לגיבוי. לפניו ניצבות מערכות המחשבים והצגים המודרניים המספרים, באין-ספור נתונים ומספרים, עד כמה "על הקצה" נמצאת מערכת החשמל בכל שנייה נתונה.
רשת החשמל של אוקראינה, אחרי ההרס העצום שזרעו בה הטילים והמל"טים הרוסיים, יכולה לספק 50 אחוז מהצריכה ביום טוב. החיבור עם אירופה יכול להניב עוד 20 אחוז. וזה כמובן במצבים של רגיעה יחסית, ולא בזמן ההתקפות החוזרות וההתמודדות הראשונה עם הנזק שהן גורמות. המשמעות - בכל רגע נתון יש בין 5 ל-10 מיליון אזרחים אוקראינים בלי חשמל ובלי חימום בקור שיורד לעיתים קרובות מתחת למינוס עשר מעלות, מערכות החימום לא פועלות, בתי החולים פועלים בחלקים קטנים בעזרת גנרטורים, אי-אפשר לאפות לחם, אין שירותי תקשורת ואינטרנט ועוד ועוד.
מאולם הפיקוד והשליטה שבו אנחנו יושבים, מנסים לווסת את הסבל כך שהוא יתחלק בין כמה שיותר תושבים ולכמה שפחות זמן לכל אחד.
ההתקפה האחרונה של רוסיה בוצעה ביום שישי לפני שבוע, ב-10 בפברואר. "תקיפה מסיבית", כינו אותה אמצעי התקשורת במוסקבה, "על מתקני אנרגיה בעלי חשיבות קריטית במתחם צבאי-תעשייתי של אוקראינה". כך פורסם לפי ניסוח הודעת משרד ההגנה הרוסי.
בפועל, כך לפי פקיד אוקראיני בכיר הבקיא בפרטי ההתקפה הזו והעשרות שקדמו לה, טילים רוסיים פגעו במתקני חשמל בשישה אזורים באוקראינה. זאת זמן קצר, וכנראה ממש לא במקרה, אחרי שנשיא וולודימיר זלנסקי חזר מסיור בבירות מערב אירופה ואמר כי קיבל "סימנים טובים" על בקשתו להגדלת כמויות הסיוע הצבאי.
בניגוד לרושם שאולי מתקבל מחלק מהפרסומים מאוקראינה, האש הרוסית אינה מכוונת לכל מטרות התשתית באוקראינה באשר הן, אלא "מדובר במאמץ נמשך ומרוכז ותוך השקעת משאבים אדירה מבחינתם לפגוע דווקא במערך החשמל", אומר קודריצקי.
שלא יעלה מהדברים כאילו הרוסים נתקפו ברחמים או לקו לרגעים באתיקה של טוהר הנשק. הרוסים כיוונו לאורך השנה האחרונה את האש שלהם אל בתי חולים, בתי ספר, כנסיות, מבני ציבור, מרכזי תרבות וסתם בנייני מגורים, הכול כדי להרוג אזרחים ולהטיל יראה עצומה על כל השאר, ואכן הרגו עשרות אלפי אזרחים אם לא יותר מכך.
הם החריבו חלק גדול ממבני הציבור באזורי הלחימה, אבל החל מספטמבר האחרון מדובר על משהו אחר לחלוטין. הרוסים עורכים התקפות מתואמות, מתוזמנות, מכמה אתרי שיגור וירי, מכמה מדינות וזירות ימיות, כדי לפגוע במטרות שדווקא אין בהן, ובדרך כלל גם לא לידן, אזרחים רבים. מטרות תשתית, ורק תשתית אחת - החשמל.
"הם לא סתם מכוונים על מערכת החשמל", מסביר קודריצקי, "חשמל הוא המפתח להכול. אם אתה פוגע במערכות מים, אז אספקת המים נפגעת. אם בבתי חולים - אז הטיפול בפצועים נפגע. אבל אם אתה פוגע בחשמל - הכול נפגע. מה שמתרחש פה הוא המערכה הגדולה, הקמפיין הכי נרחב, שנוהל נגד איזושהי רשת חשמל, באיזשהו מקום בעולם, אי פעם. יותר ממה שהנאצים עשו במלחמת העולם השנייה, יותר ממה שהרוסים עשו בסוריה, בסדרי גודל".
רק בשבוע שבו ביקרנו אצל קודריצקי, בדצמבר, תקפה רוסיה מתקני חשמל עם 70 טילים. בשמונה מתוך היעדים שהותקפו, גם 15-10 מל"טים מתאבדים התנפצו על כל אחד. יום לפני הפגישה שלנו התרסק מל"ט ממש ליד מה שהיה המשרד של קודריצקי, עד שהוא העביר את עצמו ואת הצוות שלו לאתר הסודי שבו ביקרנו.
הנסיעות בלילות בתוך ערי אוקראינה החשוכות, הצעידה לאורך מסדרונות אפלים של בתי חולים שמקדישים כל אמפר של גנרטור לחדרי הניתוח שבהם נערכים הניתוחים עם פנס של סלולרי, או הקור הנורא כמעט בכול מקום, כי אין חימום - מדגישים את עומק טרור החשמל
מבחינתו הצלחה יחסית בתפקיד מתבטאת בכך ש"לכול צרכן באוקראינה, זולת אזורים מסוימים בקו הלחימה לזמנים קצרים יחסית, יש גישה לחשמל, אבל לא כל הזמן. 10-5 מיליוני אנשים מנותקים מהרשת, אבל כל פעם אזרחים אחרים".
הנסיעות בלילות בתוך ערי אוקראינה החשוכות, הצעידה לאורך מסדרונות אפלים של בתי חולים שמקדישים כל אמפר של גנרטור לחדרי הניתוח שבהם נערכים הניתוחים עם פנס של סלולרי, או הקור הנורא כמעט בכול מקום, כי אין חימום - מדגישים את עומק טרור החשמל.
הרוסים לא הפעילו את טרור החשמל בתחילת המלחמה. נהפוך הוא. הם דאגו כי באזורים שאותם כבשו, העובדים המקומיים - צוות מיומן שיודע איך להפעיל את תחנות הכוח והאספקה - ימשיכו לעבוד כרגיל, בלי הפסקה.
רוסיה הייתה משוכנעת - וזה עניין השייך לכישלון המודיעיני המחפיר של ראשי קהילת המודיעין שלה - כי הצבא האוקראיני יקרוס חיש מהר, וכי רוב האוכלוסייה במזרח המדינה, במחוזות חרסון ודונייצק, תקבל את הכיבוש או אפילו תעבור צד, בדומה לפלישה הרוסית לקרים ב-2014. בגלל שהרוסים התכוונו לכבוש את השטח הזה למשך זמן - אם לא להרבה זמן, אם לא לתמיד - אזי היה להם חשוב לספק את הצרכים של האוכלוסייה המקומית, ולשמר את התשתיות הקריטיות במה שהם האמינו שיהפוך תוך זמן קצר לחלק מרוסיה.
סרגיי עובד 15 שנה בתחנת "היפר-סופר וולטז' sub station מספר 330" ליד חרסון. לתחנה הזו מגיע מתח של 330 קילוואט מתחנת הכוח הגרעינית בזפוריז'יה, והשנאים העצומים המותקנים בה, מורידים את המתח ל-150, שיוצא משם לכ-5 מיליון איש במחוז חרסון ואזורים נרחבים מעבר לו. קיבלנו אישור מיוחד להגיע לתחנה המצויה באזור צבאי סגור, רגיש במיוחד ואסור לכניסת אזרחים מן השורה.
"הם הגיעו לפה כמה ימים אחרי תחילת המלחמה", הוא סיפר לנו, ניצב ליד לוח השליטה על התחנה, שנראה כמו גרסה מוקטנת של הלוח של ד"ר סטריינג'לאב מקייב. "300 חיילים שמרו על המקום הזה, ישנו כאן, ואכלו כאן".
סרגיי מוביל אותנו ומציג את השאריות של הנוכחות הרוסית: מנות קרב והרבה טינופת. "הם הכריחו את כל הצוות להגיע לכאן כל בוקר ולעבוד. אחר כך ראו שזה לא פרקטי אז חילקו אותנו לשתי משמרות, וכל אחת עשתה שבועיים במקום, מסביב לשעון, ושבועיים מנוחה בבית".
התנאים היו קשים מאוד, והרוסים היו אכזריים מאוד. "הם בדקו לנו כל הזמן את הטלפונים, לוודא שאנחנו לא מעבירים מידע לצבא שלנו על מיקום היחידות שלהם והזהירו שמי שתימצא איזושהי תמונה על הנייד שלו הם יורים בו במקום. במקרים רבים אחרים הם הרביצו והשפילו אותנו".
סרגיי לא ניסה להתקרב לרוסים, לא לקשור שיחה, לא לנסות להבין אותם או להתווכח איתם. "שמענו שבמקומות אחרים הם הוציאו להורג אנשים. לא רציתי איתם שום דבר. הם הביאו מדי פעם קצינים שעשו לנו תעמולה על איך בעצם הם באו לשחרר אותנו, שאנחנו חיינו תחת שלטון נאצי, שהכוחות האוקראינים הם אלה שמפציצים גני ילדים ובתי יתומים, ועכשיו סוף-סוף יהיה פה שלום רוסי".
סרגיי מודה כי היו כמה "עובדים קולבורנטים (משתפי פעולה) שעזבו יחד עם החיילים הרוסים" כשאלה נסוגו, אבל מציין כל העת את הנאמנות המוחלטת של כל השאר לאוקראינה.
אך הסבלנות היחסית הרוסית והרצון להראות לתושבים ולעולם שחיי היומיום באוקראינה נמשכים, הסתיימו כשהכוחות האוקראינים הנחילו עוד ועוד הפסדים לצבאו של פוטין. ההתקדמות המשמעותית ביותר של צבא רוסיה בתחילת המלחמה הייתה בכיבוש מחוז חרסון והעיר חרסון משני צידי נהר הדנייפר, ודהירה של הכוחות עד מבואות חרקיב, שם נעצרו, ושם גם החלו הכוחות האוקראיניים הודפים אותם בחזרה מזרחה.
"באחד מהימים בסוף אוקטובר פתאום הם אמרו לנו לא לבוא לעבודה, להישאר בבית", משחזר סרגיי את שאירע יותר מחצי שנה אחרי בוא הרוסים. "אחד מהעובדים שהגיע יום לאחר מכן מתוך תחושת מחויבות, חטף מכות רצח וברח חזרה הביתה".
"הרוסים בדקו לנו כל הזמן את הטלפונים, לוודא שאנחנו לא מעבירים לצבא שלנו מידע", אומר אחד העובדים במתקן בחרסון. "הם הזהירו שמי שתימצא איזושהי תמונה על הנייד שלו, יירו בו במקום"
בלילה שבין 10 ל-11 בנובמבר הורה הפיקוד העליון הרוסי במוסקבה לכל הכוחות בצד הצפון-מערבי של הדנייפר לסגת אחורנית, ולבסס את הקו לאורך הנהר מצידו השני. היה זה הניצחון האוקראיני החשוב ביותר עד כה במלחמה, אבל למחרת בבוקר התברר כי יש לו עוד סוג של מחירים, מעבר להרוגים ולפצועים ולהרס הנורא בכול מקום.
"באנו לכאן ומיד הבנו מה הם עשו" אומר סרגיי במבט עצוב מאוד. "בתוך המכל הזה היו 800 טונה שמן שתחנת הכוח נזקקת לו. הם העלו אותו באש, והצמידו מטעני חבלה ענקיים לשנאים. ואחר כך עברו ועקרו את כל המחשבים שיכלו ממקומם, ואת כל החוטים והשרתים והדיסקים. ואת מה שלא יכלו לקחת, העלו באש".
סיבוב בשטח העצום של תחנה 330 נראה כמו סצנה מתוך העולם אחרי חורבן בנוסח מקס הלוחם בדרכים. שנאים עצומים, מפוצצים, מעוותים, נחים על גחונם או צידם בתנוחות משונות שברור כי לא ניתן יותר להשתמש בהם, ובתוך התחנה שאריות של מה שהיו פעם מערכות מחשבים ותקשורת. "קשה מאוד להגן על התחנות האלה", אומר קורדיצקי. מדובר על מטרה אזרחית ענקית הפרושה על שטח עצום. אנחנו מתחילים להציב מערכות הגנה פאסיביות וגם מנסים לדאוג שסוללות הפטריוט, כשיגיעו, יוצבו ליד התחנות המרכזיות אבל זו ממש טיפה בים".
"כשהרוסים התחילו להפסיד את הקרב במזרח", אומר קודריצקי, "הם שינו אסטרטגיה ועשו הכול כדי להותיר אחריהם אדמה חרוכה, שלא לומר קפואה, ובמקביל - ליזום הפצצות מתואמות על כל המערכת שלנו".
מתחילת אוקטובר החלה רוסיה בהתקפות מאזורים שונים ובעזרת כלי נשק שונים, כדי לפגוע בצורה מסונכרנת בכמה שיותר נקודות קריטיות במשק החשמל של אוקראינה, המוכר היטב לרוסים על חולשותיו, מעשרות שנים של שליטה שלהם בו בתקופה הסובייטית. "הרוסים הטילו למערכה נגדנו את כל מה שיש להם בשדה הקרב - טילים מאוניות וצוללות מהים הכספי, מפציצים אסטרטגיים, רקטות ומל"טים והכול כדי לשלב את מקסימום כוח האש בנקודת זמן אחת".
רבים חשבו שהמטרה של תופת כזו שיורדת כל פעם בבת אחת על אוקראינה בחודשים האחרונים היא תודעתית - ליצור טרור ואימה שיביאו את האוקראינים להיכנע. אבל קורדיצקי אומר כי יש למאמץ הרוסי החריג הזה מטרה נוספת: "הם מנסים להרוס ולהחריב בבת אחת מספיק חלקים במערכת שלנו כדי ליצור black out טוטאלי על כל המדינה, ולהביא לקריסת הרשת באופן שיקשה עלינו להתניע אותה מחדש. לדפוק את כל רשת החשמל של אוקראינה כדי להפעיל על המערכת הפוליטית לחץ קשה לעשות את מה שהרוסים מאוד רוצים - לפתוח במשא ומתן לפשרה, והנשיא זלנסקי אינו מוכן".
עד תחילת נובמבר 2022 פעלה מוסקבה כדי להרוס באופן שיטתי וסדרתי את המערך והקטינה אותו לחמישים אחוז. הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם, פולקר טורק, אמר כי מיליוני אוקראינים "נקלעים למצוקות קיצוניות ולתנאי חיים מחרידים" בגלל ההתקפות החוזרות ונשנות של מוסקבה על מתקני אנרגיה, והוסיף: "במכלול, זה מעורר בעיות חמורות על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי". הנשיא זלנסקי אמר בנובמבר במועצת הביטחון של האו"ם כי "תקיפות רוסיה הן פשע נגד האנושות", ושם על שולחן המועצה החלטה המגנה "כל צורה של טרור אנרגיה".
חלק מהציוד Ukrenergo מצליחה להחליף בזכות מבצע רכישת שנאים חדשים שנערך לפני מספר שנים. במה שבדיעבד ניתן לתאר כמזל, האוקראינים לא השליכו את הישנים כי "אמרנו שאולי נצטרך את זה פעם לחלפים". לפי קודריצקי, הישנים והמחלידים ממש מצילים את האומה. גם זו נחמה עצומה בלב המלחמה.
פורסם לראשונה: 07:44, 17.02.23