ביום שישי האחרון ישבתי עם מכר בדואי. "בדואים גנבו לי את מצלמת הלוויין של האוטו", הוא סיפר לי. "החלק עולה 18 אלף שקל בחברה. קניתי בחברון ב-2,800 שקל, ובסוף יצא שקניתי ממש את החלק שגנבו ממני".
גם הבדואים הם קורבנות של האנרכיה בנגב. חוסר המשילות, שנתפס כמצב הטבעי באזור, הפך את חוק הג'ונגל לחוק השולט בדרום הפרוע. אריה שיף מערד הוא קורבן של האנרכיה בדרום. הוא חש מאוים, ירה והרג בדואי שניסה לגנוב את מכוניתו. מדובר באזרח שומר חוק שמשלם מסים וממלא את חובותיו.
במסים שהוא משלם למדינה כבר כלול תשלום למשטרה, למג"ב ולכל מי שאמור לשמור עליו ועל רכושו. אבל המדינה מועלת בתפקידה, היא אינה ממלאת את חלקה בחוזה הלא-כתוב בינה לבין האזרחים: האזרח ישמור על החוק ולא ייקח אותו לידיו, ישלם מסים וימלא את חובותיו. המדינה מצידה מחויבת לשמור על ביטחונו ורכושו. החוזה הזה הוא הבסיס לכל רעיון המדינה. אם הוא לא מתקיים, יאמר לעצמו האזרח, ובמידה רבה של צדק, למה שאמלא את חלקי אם המדינה לא ממלאת את חלקה? ככה נוצרת אנרכיה.
הבעיה בדרום הפכה בשנים האחרונות מעניין מקומי לבעיה אסטרטגית-לאומית. מה שעשו או לא עשו ממשלות קודמות לא יכול להיות תירוץ למחדל שמתרחש עכשיו
לא שיף אמור לשמור על האוטו שלו, והוא לא אמור להרגיש מאוים על ידי אף אחד, והוא גם לא אמור להסתבך בפלילים בגלל שהמדינה הפקירה אותו ואת שאר התושבים שומרי החוק. גם הגנב שנהרג באירוע הוא קורבן. הוא קורבן כמו בדואים רבים אחרים שלא מעניינים את המדינה. מי שנותן ל-100-80 אלף אזרחים לפלוש לאדמות מדינה באין מפריע, ולחיות בתת-תנאים, לא באמת אכפת לו מהם או מהנגב.
המדינה מוותרת על אדמותיה, וחיה בשלום עם תוחלת חיים נמוכה בקרב הבדואים, ועם שיאים של תמותת תינוקות, חינוך ירוד, פוליגמיה, הפקרות מוחלטת בנושאי תכנון ובנייה, פשע ואלימות כברירת מחדל, ובעצם מוותרת על הנגב.
אבל הנגב עוד לא אבוד, אפשר להציל אותו. התוכנית שלי להצלת הנגב בנויה משלושה מרכיבים שצריכים להתבצע בו-זמנית: הראשון, הצפת השטח באלפי שוטרים ולוחמי מג"ב. צריך לגייס אלפי אנשי חוק ולהציף את השטח בכוחות גדולים שיאכפו את החוק. המרכיב השני: מחיר כלכלי כבד שישלמו הפולשים לאדמות המדינה. בכל כוח משטרתי ישולבו אנשי רשות המסים ומע"מ, כל מי שפולש ישלם כסף רב שיקוזז מהקצבאות שמשלמת המדינה, מכוניות וכסף מזומן יוחרמו מהעבריינים.
המרכיב השלישי: השקעה גדולה ביישובים הבדואיים המוכרים. השקעה בחינוך, בתרבות ובפנאי, ניקוי ושיפור פני היישובים, ויצירת מוטיבציה להיות אזרחים מועילים ושומרי חוק.
הבעיה בדרום הפכה בשנים האחרונות מעניין מקומי לבעיה אסטרטגית-לאומית. התרעתי על כך גם לאורך כל תקופת שלטון הליכוד. ובכל מקרה, מה שעשו או לא עשו ממשלות קודמות לא יכול להיות תירוץ למחדל שמתרחש עכשיו. אי אפשר להצדיק את ההפקרות בנגב על ידי ניסיון הסתתרות פתטי מתחת לסינר של ממשלות עבר.
ממשלת בנט, שתלויה בתנועה האיסלאמית, ויתרה על הטיפול בבעיה מעצם תלותה בשונאי ישראל אלה. את מחיר הוויתור ישלמו הבדואים שימשיכו לחיות בתת-תנאים, ושאר תושבי הנגב אותם מפקירה הממשלה.
- גלעד שרון הוא חבר מרכז הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
