השורה התחתונה היא שהיה ראוי ונכון שהממשלה תפנה את חאן אל-אחמר. ולא מן הנמנע שתחת ממשלת ימין אחרת, בתקופה אחרת, ההחלטה לא לפנות את ההשתלטות הבדואית הלא חוקית (כפי שהימין תופס אותה) הייתה יכולה להוביל אפילו להפלת אותה ממשלה. לא ניתן להפחית בחשיבות הסמלית של אותה התנחלות בדואית למאבק הפלסטיני במדינה היהודית, מה גם שהיא יושבת על ציר חשוב שמחבר בין ירושלים לבקעה.
אבל ההחלטה אתמול (רביעי) שלא לפנות את ההתנחלות הלא חוקית לא התקבלה בחלל ריק, ומעבר לאירוע הנקודתי הזה, יש לממשלה הנוכחית עוד דברים לטפל בהם. נכון, פינוי חאן אל-אחמר בעת הזו, הוא משימה חשובה, אבל הרפורמה המשפטית של יריב לוין היא משימה דחופה - וניתן בהחלט לשער שאותה רפורמה היא גם הסיבה לוויתור, נכון לעכשיו, להשתלטות הבדואית הלא חוקית.
כי בחודשים הקרובים העיניים של המחנה הלאומי שהמליך את הממשלה הנוכחית יהיו נשואות לשלושה מוקדים עיקריים: בית המשפט העליון, צלאח א-דין והכנסת. פינוי חאן אל-אחמר זו כאמור משימה לאומית חשובה, אך היא נמשכת כבר זמן מה וגם אם יפנו את ההתנחלות עוד חצי שנה (אחרי שנים שבהן זה לא קרה) - מצביעי המחנה הלאומי יבלעו את הצפרדע. הממשלה גם תוכל לפצות את מצביעיה על ידי פינוי התנחלויות לא חוקיות אחרות - לפני שיהפכו לעוד חאן אל-אחמר; להילחם בשוד העתיקות ביהודה ושומרון או למנוע את ההשתלטות הפלסטינית על הר עיבל ומזבח יהושע. הפלסטינים, לצערם של רבים בימין, יודעים לעבוד.
שנת 2020: איתמר בן-גביר על חאן אל-אחמר
הרפורמה המשפטית זה משהו אחר. התהליך שהתחיל לוין הוא אוויר לנשימה עבור הימין, והוא עורר חמתם של רבים בשמאל. האפשרות שפינוי חאן אל-אחמר יגזול משאבי ממשלה נוספים בצורת מלחמות מקבילות עם האופוזיציה או עוד מחאות שיקבלו תשומת לב בתקשורת, שיובילו לפגיעה בקידום הרפורמה - היא אפשרות שעושה רושם שהימין כרגע לא רוצה לקחת. ואם רוצים להבין את הקשר בין הרפורמה המשפטית לשאלת הפינוי של חאן אל-אחמר, צריך לבחון את החלופות שאולי הובילו להחלטה הזו - שהשאלה בימים אלו היא לא אם מדינת ישראל תממש את ריבונותה, אלא האם הריבונות תעבור לאזרחים.
המחנה הלאומי הצביע גם בעד פינוי חאן אל-אחמר וגם בעד הרפורמה המשפטית. פינוי חאן אל-אחמר יהיה עוד אבן דרך בסכסוך בין ישראל לפלסטינים - סכסוך שהביא ועוד בוודאי יביא לפתחה של ישראל סוגיות רבות כאלו ואחרות, שגם בהן תיבחן ריבונותה. לעומתה, השלמת הרפורמה המשפטית בימים אלו היא חיונית להשלמת מהפך 77 - הזדמנות שלא נקרית בדרכו של המחנה הלאומי כל יום. אולי פעם ב-46 שנים.
נווה דרומיאבל יהיה זה לא נכון לתלות את ההחלטה שלא לפנות את חאן אל-אחמר רק ברפורמה המשפטית. אמירה כזו תקטין ותשכיח את הסערה והקרע שהתחוללו בימין בחודשים האחרונים: ההחלטה של בנט להחזיר את השלטון לשמאל, אחרי שנים רבות שבהן היה בגלות, היא ככל הנראה בעלת משקל רב, גם היום, על השקט היחסי בימין בנוגע לחאן אל-אחמר. בנט היה "הימין שמימין לימין". לאחר שקמה ממשלת בנט-לפיד, הימין הזה חטף מהימין הפרגמטי. מדובר בשתי קבוצות אידיאולוגיות שתופסות בצורה שונה את הדרך שבה צריך להתנהל המאבק על יהודה ושומרון ושטחי ארץ ישראל. נכון להיום, לא יהיה זה מופרך לומר שהימין כולו עדיין בפוסט-טראומה, והתגובה הרפה להחלטה שלא לפנות את חאן אל-אחמר מוכיחה שהימין מימין לימין שהיה מזוהה עם בנט, עדיין לא שיחזר את מעמדו בימין.
אבל ההחלטה לא אומרת שחאן אל-אחמר לא יפונה או שבמחנה הלאומי ויתרו על זה, אלא רק שבימין מאותתים ללוין ונתניהו שהם רוצים לראות את הרפורמה עוברת. הבדואים יכולים לחכות - הרפורמות המשפטיות לא.
נוה דרומי היא אשת תקשורת
