החלטה תקדימית: בית המשפט לענייני משפחה בחיפה פסק נגד המדינה וקבע כי אישה תוכל להירשם כאמם של הילדים שילדה כתוצאה מהפריה של תרומת זרע והביצית של זוגתה. הפסיקה התקבלה יותר משנתיים לאחר שבנות הזוג עתרו נגד רשות האוכלוסין לאחר שזו סירבה להכיר בהורות האם היולדת, כיוון שאינה נחשבת האם הביולוגית.
הכרה בהורות חד-מינית היא לא דבר חדש, אך בישראל לא ניתן לקיים הליך שבו בנות זוג יכולות לתרום ביצית אחת לשנייה במטרה להרות. בשביל לעשות זאת, נשים רבות נוסעות לבצע את ההליך בחו"ל. לבנות הזוג שתבעו את המדינה שלושה ילדים - שאת כולם נשאה רק אחת מהן, בעוד השנייה תרמה את הביצית עבור ההיריון.
כמה חודשים לאחר שהוגשה העתירה ביוני 2019, המדינה הודיעה לבית המשפט כי היא מתנגדת לבקשה, מאחר שרק האם היולדת היא - לטענתה - אמן החוקית, אף שלא הביולוגית. רשות האוכלוסין אמרה לבית המשפט הסבירה כי החוק הישראלי מכיר רק באם היולדת, ועל כן לא ניתן להכיר באם השנייה. "יש בתובענה משום ניסיון ליצור מסלול הורות חדש, שאיננו מוכר בדין הישראלי", טענה המדינה. "אישור הבקשה עלול להוביל להכרה בהורות משולשת, שאיננה מוכרת בדין הישראלי".
טענת המדינה על הורות משולשת כלל לא הייתה רלוונטית, והשופטת הבכירה שושנה ברגר ציינה כי תרומת הזרע שאיתה השתמשו בנות הזוג על-מנת להפרות את הביציות היא אנונימית. קרי, אין הורה נוסף בתמונה. בנות הזוג נישאו בנישואים אזרחיים ואף נרשמו כנשואות במשרד הפנים. ברגר קבעה כי המסמכים שהוצגו על-ידי בנות הזוג קבעו במפורש שהאם שתרמה את הביצית (ולא ילדה אותן) היא "האם הגנטית", וכתבה: "בנסיבות אלו, אינני מוצאת כל הצדקה למנוע מהתובעת להיחשב כאמן של הקטינות בהיותה האם הגנטית, שהרי הלכה למעשה מדובר על הורות המבוססת על זיקה גנטית 'טבעית'".
ברגר הוסיפה כי להשקפתה, "שיקולי טובת הילד תומכים אף הם בעמדה זו. טובתן של הקטינות, כי אמן הגנטית תוכר כאמן לכל דבר ועניין, בין לזכויות ובין לחובות. ההכרה בתובעת כאמן ורישומה ככזו תקנה לקטינות ודאות וביטחון בחייהן". היא ציינה בנוסף כי אם תתקבל תוצאה משפטית שונה - הדבר עלול לפגוע פגיעה בלתי-מידתית בזכותה החוקתית של האם הגנטית להורות.
"אכן, הדין הקיים בישראל שולל אפשרות של מעמד של האם לתורמת ביצית אשר לא נשאה את העובר ברחמה ולא ילדה אותו", כתבה ברגר. "ואולם, בענייננו אינני מוצאת כי יש להתייחס לתובעת 1 כ'תורמת ביצית', כי אם אמן בפועל של הקטינות למן לידתן. במקרה שלפנינו לא הייתה כל כוונה לנתק את הקשר בין הקטינות לתובעת. גם כאן, התובעות ביצעו הליך רפואי, בהתבסס על הקשר ביניהן, שבמסגרתו האחת מסרה את הביציות, לשם הפרייתה מתרומת זרע אנונימית והשתלתן ברחם בת זוגה, כדי ששתיהן תהיינה האימהות של הקטינות שנולדו".
השופטת ברגר קבעה כי "בנסיבות בנסיבות מיוחדות אלו, אני סבורה כי בשלה העת להכיר באימהות האם הגנטית, וכי אין באמור כדי לפגוע באימהותה של התובעת", ופסקה כי הרישום יחול מיום לידתן של בנותיהן.
