יש הרבה מאוד דיסאינפורמציה והתמונה לגבי תוצאות הקרבות באוקראינה עדיין לא ברורה. אבל מה שכן ברור בשלב הזה הוא שהתפיסה הרווחת בישראל ובמדינות רבות בנאט"ו ובכלל, לפיה המלחמות הישנות מאחורינו ואפשר לצמצם את היקף הצבאות, היא שגויה.
בשני העשורים האחרונים הקטין הצבא באישור הדרג המדיני את היקפו של צבא היבשה, בדגש על טנקים, נגמ"שים וחטיבות חי"ר, בעיקר במילואים, מתוך תפישה לפיה במלחמה הבאה אפשר לפעול עם צבא קטן וחכם, שיצליח להתמודד מול האיומים בסוג של מכפיל כוח. את היקף הקיצוץ בצבא לא ניתן לפרסם, אבל כל מי שעושה מילואים יודע זאת.
הקבינט אישר את תוכניות המלחמה של הצבא פעם אחר פעם, ובגדול הוא תיקף אותן ליכולת למלחמה בזירה משמעותית גדולה אחת: לבנון. מבצע "שומר החומות" סיפק סוג של קריאת השכמה לאפשרות של מלחמה רב-זירתית בעצימות נמוכה, מבלי שהופעלו כוחות היבשה. עכשיו תדמיינו מלחמה בלבנון שתחייב הפעלת מספר אוגדות בסדיר ובמילואים, חזית נוספת בעזה, טרור שמרים ראש ביהודה ושומרון, חזית קטנה מסוריה שתהיה מחויבת לחיזבאללה - ולבסוף התקוממות של ערביי ישראל בערים מעורבות, או סגירת צירים שימנעו מעבר של משאיות, טנקים ותחמושות לזירות הלחימה. לאתגר הזה חייבים צבא מיומן ומאומן, ובעיקר גדול. לא סוד הוא שלצה"ל יש רק שלוש חטיבות טנקים סדירות המצוידות במערכות הטובות בעולם להתקפה ולהגנה. אבל גודלן הוקטן, ובנוסף נגרעו חטיבות מילואים מהסד"כ.
סגן הרמטכ״ל הקודם, אלוף איל זמיר, הניח באירוע הפרידה שלו התרעה אסטרטגית בעניין. "אנו עלולים לעמוד בפני מערכה כבדה, ארוכה, רב-זירתית, משולבת באתגרי פנים, במתארי עורף-חזית ועומק, ולשם כך יש צורך ביכולת הכרעה, אורך נשימה ועתודה חזקה", אמר והוסיף כי צה"ל נמצא על סף גודל הסד"כ המינימלי מול איומים מורכבים מאלה שחווינו בשנים האחרונות. "על מדינת ישראל בתנאיה הייחודיים לשמר שולי ביטחון ועוצמה רחבים, לצד הצורך החיוני להפוך ולהתאים את אפקטיביות צה"ל לעידן המלחמות העתידיות. ישראל צריכה יכולות טכנולוגיות מתקדמות, אבל לצד זה מסה קריטית של סד"כ איכות וכמות".
והסיפור הוא המסה. כשיש מולך מספר זירות מורכבות שאיראן מאחוריהן, די ברור שצה"ל יצטרך לתמרן בשטח כדי לשלול יכולות של ירי רקטות מסיבי, וגם למנוע פלישה של כוחות חיזבאללה ליישובים בקו המגע. גודל הצבא משפיע גם על התארכות המלחמה: צריך כוחות סדירים ומילואים בכשירות טובה שיידעו להתמודד במקביל, ובגלל גודלו של הצבא הוא יצטרך לשנע אותם למשל מדרום לצפון. רק מהלך כזה יכול לקחת כשבוע במגבלות הצירים והאש, וזהו זמן יקר לעורף הישראלי, שיחטוף כמות חסרת תקדים של רקטות. והפער הוא לא רק בטנקים ובנגמ"שים אלא גם במערך הלוגיסטיקה. ויש גם את סוגיית המודיעין - אמצעי האיסוף ויכולות התקיפה שאותם צריך לחלק בין שלל הזירות.
ראש הממשלה נפתלי בנט כן קיבל החלטה אסטרטגית לחזק את צה"ל בחימושים, בטילים מדויקים ובמערכות הגנה. זה חשוב, אבל לא מספיק. הצבא בגודלו הנוכחי קטן למול מלחמה בכמה זירות. הכתובת על הקיר, והאחריות על הדרג המדיני וראשי צה"ל. הדברים נאמרו על ידי סגן הרמטכ"ל היוצא ונכתבו כאן ובמקומות אחרים. אין לנו את הלוקסוס הזה. אנחנו מדינה עשירה, שאם היא חפצת חיים ושגשוג - צריכה להיות מוכנה לתרחיש שהוא בסך הכל סביר.
