לפני כ-100 ימים, כשיאיר לפיד ונפתלי בנט הודיעו שעלה בידיהם להקים ממשלה – היה איזה קול פנימי חבוי שאמר: אולי בכל זאת. אולי למרות ערימת השקרים, הונאת הבחירות, הדרך שהייתה רצופה בהפרת ההבטחות הבוטה בהיסטוריה הפוליטית – בכל זאת צריך לתת הזדמנות. עם תום 100 הימים, ניתן לומר בפה מלא: הממשלה שמכהנת כיום במדינת ישראל נוראית אפילו ביחס לציפיות הנמוכות.
זו ממשלה שהוקמה עם מנדט מוגבל מהציבור, כזו שמרכיביה הבטיחו דבר אחד ועשו את ההיפך – ומאז, לא מפסיקה להפתיע לרעה בכל תחום. מההפקרות בקורונה דרך הטלת המסים הדרקונית כדי לממן הסכמים קואליציוניים שערורייתיים, ועד הפקדת סודות המדינה בידי מי שמזוהים עם אויביה המרים; בכל תחום – הממשלה הזו מציגה חידלון שדוגמתו לא ידענו 73 שנה.
נתחיל בשקרים: פוליטיקאים, מטבעם, נוטים לעיתים לזגזג. ראשי ממשלות רבים בעבר אמרו דבר אחד ועשו ההיפך. אבל מעולם לא היה פוליטיקאי שדרכו לראשות הממשלה הייתה רצופה בהפרה המונית של כל כך הרבה הבטחות; פוליטיקאי שמפלגתו הוציאה במהלך מערכות הבחירות האחרונות עשרות אלפי שקלים על עתירות לפסילתה של מפלגת רע"מ – רק כדי להפוך אותה בסוף לעמוד תווך בדרך להשגת השלטון בכוח.
ערכי היסוד שבשמם נתן הבוחר את אמונו לפוליטיקאים נמחקו כליל למען הזזתו של בנימין נתניהו מהשלטון. אז נתניהו עזב. האם המחירים היומיומיים שכולנו משלמים שווים את התענוג?
הציפייה מנבחרי ציבור היא שהם ישמשו מודל חינוכי מסוים עבור הדור הצעיר. מדובר בדמויות שהתמונות שלהן נתלות במוסדות. כאשר אין שום ערך לאף מילה, כאשר שיטת העבודה היא לשקר יום-יום במצח נחושה כדי לממש את תאוות השלטון – התוצאה היא משבר ערכי וחינוכי ראשון במעלה.
נמשיך בשבירת המוסכמה הבסיסית בדמוקרטיה: מיליוני אזרחים יצאו להצביע ארבע פעמים בשנתיים האחרונות, ופעם אחר פעם הכריעו שנפתלי בנט אינו ראוי לאמון לראשות הממשלה. פעם אחת הוא לא עבר את אחוז החסימה ובשאר הפעמים הגיע לאחד המקומות הנמוכים ביותר מבין המפלגות. ועכשיו, אין יותר שום משמעות למספר המנדטים. די במגלומן אחד שלא מוכן לקבל את תוצאות הבחירות, כדי להנציח את העיוות לעד. מכאן, הדרך לאנרכיה קצרה.
נעבור לרמיסתם של מיליוני אזרחים: זוהי ממשלה שזורקת ציבורים שלמים, יחד עם ילדיהם הרכים, אל מתחת לגלגלי המשאית הממשלתית החורקת, משל אינם אזרחים שווי זכויות. ילדים להורים חרדים אינם זכאים למעונות יום. הכל בשם טיעונים מקצועיים של "מיצוי כושר השתכרות", כאשר במקביל מתחייב יו"ר ועדת הכנסת כי לילדים המשויכים לציונות הדתית יימצא מענה. כלומר, אפליה שהיא נטו על רקע אורח חיים ואמונה. ראש הממשלה הכלכלי, אביגדור ליברמן, התחייב להעמיס את החרדים על גבי מריצות ולהשליך אותם למזבלה – והממשלה מיישמת.
אבל החלק הקשה ביותר הוא הזלזול בחיי אדם. אין דרך אחרת לתאר את מדיניות הכחשת הקורונה, קריאות "להכיל את החולים והמתים", פתיחת מערכת החינוך ללא ראייה שצופה פני עתיד. את התוצאות, לצערנו, אנו רואים בכל יום.
אריה ארליךכל אלו מלמדים כי ערכי היסוד שבשמם נתן הבוחר את אמונו לפוליטיקאים, נמחקו כליל למען מטרה אחת – הזזתו של בנימין נתניהו מהשלטון. אז נתניהו עזב. ומה הלאה? האם המחירים היומיומיים שכולנו משלמים שווים את התענוג? האם עדיין לא הפנימו הקברניטים שיש כאן מדינה לנהל?
חג הסוכות מסמל יותר מכל את אחדות ישראל: חז"ל מלמדים ש"ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת"; ארבעת המינים מסמלים ארבעה סוגים שונים בעם ישראל, ואת כולם אנו מצווים לאגוד באגודה אחת. כמה חבל שהממשלה דואגת בכל יום לפרום את התפרים העדינים שמהם עשויה החברה הישראלית, ולהדיר מיליוני אזרחים מזכויותיהם האזרחיות. ממשלה שהיא אנטיתזה לערכים של אחדות, אחריות ועמידה במילה. עליה להתפרק, ויפה שעה אחת קודם.
- אריה ארליך הוא עורך המגזין בעיתון "משפחה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
