גלית קדשב, בת 24 מחדרה, ניצלה בשבת שעברה מהמתקפה הרצחנית של חמאס במסיבת הטבע "נובה" ברעים. בשיחה עם ynet היא משחזרת את השעות הקשות שעברו עליה ועל חבריה.
"הגעתי עם חברים למסיבה, ובאמצע הלילה התחלנו להקים את הפינה שלנו, עם אוהלים ומחצלות" היא מספרת. "אחרי שעתיים בערך התחלנו לשמוע יירוטים. בזמן שהמוזיקה עדיין מתנגנת ברקע, חברה מהדרום עדכנה שיש מטח. חצי מהשירות שלי היה בזיקים ככה שאני רגילה לזה והאמת שבהתחלה לא ממש נלחצתי. התחלנו ללכת לכיוון היציאה, חמש דקות הליכה".
הבהלה והחילוץ בדרום
הירי נמשך, ובמהרה הבינה גלית שהפעם מדובר באירוע בסדר גודל אחר. "נשכבנו על הרצפה וחיבקתי את החברה הכי טובה שלי. אחרי שקמנו פשוט הלכתי אחרי העדר, והאבטחה התחילה לפזר אותנו. חזרנו לקפל את כל הדברים שלנו, ובזמן הזה יש כבר אנשים היסטריים שניסו לצאת וחזרו בצרחות. הגעתי לחניה שהייתה כבר חצי ריקה ולא מצאתי את הרכב, חיפשתי אותו יותר מ-20 דקות. בדיעבד התברר שכל מי שיצא בפרק הזמן הזה חטף צרורות של כדורים".
"זחלנו לכיוון היציאה והיה פקק אדיר. פתאום הגיע ג'יפ אדום שנסע במהירות מטורפת, עד כדי כך שנפתחו לו כריות האוויר. יצאו ממנו שני אנשים שצעקו שמישהו יבוא להציל את החברה שלהם שנורתה, ושיש מחבלים. שמונה גברים יצאו ועזרו לה ואז הגיעו ארבעה שוטרים שצעקו לכולם שיעזבו את הרכבים ויתחילו לרוץ. חשבתי באותו זמן שגם אם יש מחבלים, זו בטח חולייה קטנה ובטח צה"ל כבר השתלט עליהם".
כשכולם התחילו לרוץ לשטח פתוח, גלית רצה איתם. "כל הדרך אנחנו שומעים יריות. מסביבי אנשים מתקשרים למשפחות ולחברים ונפרדים מהם. חלק שולחים מיקום שיבואו להציל אותם. כולם צורחים ולא מבינים איך אין עדיין מסוקים בשמיים, רק יירוטים".
אחרי מנוסה של חמש שעות כוחותיה של גלית הלכו ואזלו. "הרגשתי שנמות מהתייבשות לפני שכדור יפגע בנו. ראינו באופק חממות ורצנו לשם. ליד היו מטעי גמבות, אכלנו קצת ושתינו מברז שהיה שם. בצמוד היה מבנה, פרצנו אליו ושם כבר היו שירותים ומים, זה כנראה מקום ששייך לתאילנדים. בהתחלה היינו שם חמישה חברים ואז הגיעו עוד ועוד מהמסיבה שהצליחו לברוח. בסוף התחבאנו שם כמאה אנשים".
שעתיים לאחר שהסתתרה במבנה הגיע למקום הרבש"צ של היישוב פטיש, וכיוון את כולם ליישוב - שנמצא במרחק של 7 ק"מ. "בדרך לשם הגיעו רכבים אזרחיים שאספו אותנו", מספרת גלית. "אנחנו עלינו לרכב של הכתב רמי שני. לא נתפס שאנשים סיכנו את החיים שלהם ונכנסו לשטח אש כדי להציל אנשים שהם לא מכירים. רמי הציל אותי. ראיתי את זה לאורך כל היום - מחבלים יורים, ואנשים עוזרים לאחרים לתפוס גבעה, מושכים את מי שהכוחות כבר נגמרו להם, זה היה מדהים".
(צילום: חגי דקל, ירון ברנר)
במהלך אותה שבת ארורה קיבלה גלית הודעה שעליה להתייצב לשירות מילואים. גלית, ששירתה כלוחמת חילוץ והצלה בפיקוד העורף, אומרת: "בתוך חוסר האונים שהייתי בו, ההודעה הזאת נתנה לי להרגיש בשליטה, והבנתי שאני חייבת להתגייס. ראיתי מה קורה בשטח".
גלית רצתה להתייצב בבסיס כבר בראשון שעבר. "כשהגעתי הביתה ביום שבת אמא שלי התעלפה לי בידיים. היא אישה מבוגרת והלחץ היה גדול מידי. אחי הגדול, מג"ד במילואים, ישר הוקפץ וראיתי את החרדות שלה, אז נשארתי איתה עוד כמה ימים. גם אני הייתי צריכה את זה. אתמול הרגשתי שהתחזקתי ושהמצב מחייב, שאני לא יכולה לשבת בבית ולצפות מהצד, והתייצבתי".
