חטיבת הקומנדו מתאמנת בשיא הסערה
(צילום: נדב אבס)
שטח אש בין העיירה הפלסטינית טובאס ליישוב רותם שבצפון בקעת הירדן, השבוע. עומס הקור כאן מוגדר ברמה 2, אחת לפני הקיצונית ביותר. הגשמים העזים שיורדים כאן נספגים במדים ובאפודים של לוחמי חטיבת הקומנדו, שנושאים על גופים יותר מ-40 קילוגרמים. אלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס ומפקד אוגדה 98 תא"ל עופר וינטר אישרו זאת אישית, והם נמצאים בשטח כדי לפקח מקרוב.
טיולית ואוטובוסים הוצמדו בכל רגע ללוחמים, למקרה של החמרה שתוביל להכרזה מידית על "חדל". נהלי הבטיחות החריגים של התרגיל מאשרים ללוחמים לסחוב 50-60% ממשקל גופם, בצעידה של עשרות קילומטרים בשטחי האימונים ההרריים של צפון בקעת הירדן. בפועל, בגלל הגשמים הבלתי פוסקים, זה היה כבד יותר וקשה יותר.
הלוחמים לקחו עמם שלושה זוגות מדים להחלפה כדי לא לחטוף היפותרמיה בארבעת ימי תרגיל המלחמה המתגלגל שהחל ביום ראשון. כבר אחרי יומיים הם נדרשו לזוג רביעי. במסדרי ההכנה בשבת הם שקלו כל חולצה טרמית, מכשיר קשר ורחפן שנשאו על גופם כי ידעו שזה הולך להיות כבד וקשה.
כשבכל צה"ל הופסקו השבוע האימונים והתרגילים בגלל הסערה "כרמל", ביחידות אגוז דובדבן ומגלן הסתערו כמוצאי שלל רב. זו הייתה הזדמנות פז עבורם לתרגל את תרחיש הייחוס הייעודי של הכוחות – לחימה בעומק, בתנאים קשים והרחק מאדמה ישראלית.
מה שהחל במבצעים שקטים שהסתיימו ב"ידיים נקיות" ופשיטות שקטות הסתיים ביום רביעי בהתנגשות מלחציים רועשת על יעדי האויב המדומים, יחד עם טנקי מרכבה סימן 4 מחטיבה 7 שהגיעו מכיוון אחר.
לכמה שעות זה נראה כמו עוד תרגיל גדודי עם שילובי כוחות. בין השורות, נראה שיש שינוי דרמטי בתפיסה ובביצוע של לוחמי החוד בצה"ל בסוגיה נפיצה ורגישה.
הלקח של וינטר מצוק איתן
אוגוסט 2014, סוף מבצע צוק איתן. מפקד חטיבת גבעתי, אל"מ עופר וינטר, מהמפקדים הקשוחים והישירים בצה"ל, מאבד ליד רפיח שלושה לוחמים: מפקד הסיירת רס"ן בניה שראל, הקשר סמל ליאל גדעוני וקצין הסיירת שנחטף על ידי חוליית חמאס סגן הדר גולדין זכרונם לברכה.
יומיים קודם לכן הוא הכניס אותי לכפר עזתי, חירבת חזיעה, למפגש עם לוחמי הסיירת, בהם בניה וליאל, והבטיח און רקורד: "ישחררו לנו את האמברקס ונגיע עד לים". רמז עבה לגישה ה"אריק שרונית" שלו – אם כבר נלחמים וחוצים גבול, אז להכות בארגוני הטרור ללא רחם, ובכל העוצמה שצבא היבשה יכול לתת.
כיום, כמפקד האוגדה המובחרת של צה"ל למשימות בעומק שטח האויב, מנוע הבולדוזר שבו מכוון בטורים נמוכים יותר, שברגע אחד יכולים לזנק מעלה. הוא צופה מגבעה סמוכה על לוחמי חטיבת הקומנדו שתחתיו ומצפה מכל מפקד צוות צעיר, בקושי בן 20, לחשוב כמו מח"ט.
וינטר נותן להם ביטחון לפעול עצמאית ולקבל החלטות בעלות ערך אסטרטגי במלחמה כשהם לבד, עשרות קילומטרים מהגבול, לעתים בלי סיוע של חיל האוויר בגלל איומי נ"ט או תנאי מזג האוויר, בדיוק כפי ששיתוף הפעולה עם טייסות הקרב בוטל השבוע בתרגיל.
אבל הוא הכניס שינוי מרכזי אחד וחשוב, שחלחל עד לאחרון המפק"צים. לצד העמידה במשימה, כמו כיבוש מפקדת האויב, האנשים חשובים לא פחות. לא רק כערך ערכי מוסרי עליון להשיב כל חייל הביתה בשלום, אלא כערך מבצעי קריטי.
חיילים הרוגים יצרבו כאבל לאומי בחברה הישראלית יותר מהרג אזרחים. אבל המשימה שניתנה מפורשת הרבה יותר – להימנע בכל סיטואציה מחטיפת חייל.
צבאות טרור כחיזבאללה וחמאס יפסידו כמעט בכל קרב ישיר עם לוחמי צה"ל ויאבדו נכסים משמעותיים בגלל המודיעין החזק. אבל מספיק שייקחו בשבי חייל או שניים והמלחמה תסתיים בתמונת ניצחון מבחינתם – וקלף מיקוח טראומטי ויקר שיביא שנים של סבל מטלטל למשפחה ולציבור הישראלי. במקרה של משוחררי גלעד שליט, המחיר היה גם בביטחון העתידי.
"אין חטוף באגוז. זה הדבר הראשון שאמרתי ללוחמים בתדריך, והם יודעים את זה", מבהיר רגע לפני ההסתערות רס"ן א', מפקד פלגה ביחידה המובחרת. עד לפני כמה שנים סוגיית החטופים והשבויים נתפסה אחרת בדרגים הללו בצבא. במלחמות עבר היו מאות שבויים וגם חללים במלחמה. זה חלק טבעי במערכה, כואב ככל שיהיה.
הפעם זה אחרת. לוחמים יישלחו להסתער באופן חי"רי רק כמוצא אחרון, אחרי הפעלת אש מהאוויר, מהלומות טנקים או דחפורי D9 להחרבת היעדים. לוחמים לא יוכנסו למנהרות שיופצצו מבחוץ. הישג החטיפה יילקח מהאויב.
הטילים המסווגים שיישלפו כמוצא אחרון
יותר מאלף לוחמי חטיבת הקומנדו ניצלו את יום ראשון, תחילת התרגיל החטיבתי "אור המכבים", כשקט שלפני הסערה. מזג האוויר עוד אפשר טיסה בטוחה והם הוטסו ביעף אל "עומק שטח האויב" על גבי מסוקי הינשוף. בימים שלאחר מכן ניתק הקשר עם חיל האוויר.
מגלן, אגוז ודובדבן מתבססות בעיקר על הכוונה והפעלה של אש ממטוסי ומסוקי קרב, או קבלת אספקה בהיטס של ציוד לוגיסטי כתחמושת, אנרגיה ומים לעומק השטח. בתרגיל תחת הסערה זה בוטל או ניתן להם מתודית.
ברגע האמת זה עלול לפגוש אותם שוב. נוהל נתק, דרישה לתפקד ולהילחם הרחק מהגבול ללא כל אספקה במשך ימים ארוכים, לפעמים יותר משבוע. רופאים וכירורגים צמדים אליהם בעומק השטח לניתוחים מורכבים וטיפול באירועים רבי נפגעים, כשאף מסוק חילוץ לא יכול להתקרב במשך 12 שעות עד יממות ארוכות. מים הם נאלצו לאלתר ולטהר מבארות מקומיים, גם בתרגיל, ושינה קלה בהפוגות שבין האקטים הם מצאו במבנים נטושים בבקעה ותחת סככות שבורות של חורבות בסיסים שצה"ל עזב מזמן.
הלוחמים עמוסים באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, מסמני לייזר חכמים, אמר"ל לכל לוחם, יכולות תקשורת לווייניות ואמצעי לחימה אלקטרונית לשיבוש פעילות האויב בצורה "רכה" ושקטה. את הטילים המיוחדים של היחידות האלה, רובם מסווגים, הם ישלפו רק בהזדמנות האחרונה.
"הרבה צוותים כאן יסיימו מלחמה בידיים נקיות, בלי להיתקל פיזית באויב, אבל כן בהמטרת פצצות ממטוסי קרב ובמשימות אחרות בלב השטח בעלות ערך גדול לניצחון במלחמה, מבלי לירות כדור אחד", הסביר קצין בחטיבה.
לדבריו, "אנחנו נבוא לאויב מכיוון בלתי מצופה עם כוחות מיוחדים של יחידת ההנדסה יהל"ם להשמדת משגרי רקטות וטילים ארוכי טווח, וייצור מטרות חדשות על ידי כוחות החטיבה תוך כדי לחימה. יש פה צוותי 'סופה' חדשים לדיוק הפגיעה במטרות וחשיפתן".
הקרב המדומה מול חיזבאללה ושיתוף הפעולה מהאוויר
אין צנחן ותיק שלא הכיר על בשרו את בסיס חמאם אל-מליח בשומרון, ששימש להכשרת היסוד של לוחמי החטיבה האדומה במשך כשלושה עשורים, עד שננטש בתחילת שנות האלפיים, כמו בסיסי אימונים נוספים באיו"ש.
בשיאו של התרגיל השבוע חזרו אליו לוחמי חטיבת הקומנדו, הפעם לקרב זה מול זה – מגלן ודובדבן יחד מול יחידת אגוז, שלוחמיה דימו כוח מיוחד של חיזבאללה. המון תחבולות הופעלו זה נגד זה, פצועים והרוגים למכביר ואיגופי הונאה שדרשו מהקצינים להראות יוזמה.
אף קצין במפקד החטיבה או האוגדה לא רצה להסתכן בהכרזה על המנצחים בקרב הלילי הזה, אך הרמזים מובילים לצד הכחול. "שני הצדדים חשבו כמו קצינים של צה"ל ולא כמו האויב, לכן זה היה צמוד ומאתגר מאוד", הסבירו בחטיבה.
גם בתרגיל הדו"צ הלילי נדרשו הקצינים לחשוב הרבה, ולא להסתבך בקרבות מיותרים. בין לבין, במנהלת התרגיל ניתקו להם את מכשירי התקשורת הטכנולוגית לשליטה ובקרה, והם נדרשו להתקדם לפי שעון ידם, בלוח הזמנים שנקבע מראש בתוכנית הקרב ביחס לאש שתגיע מהאוויר. קווי תיאום קוראים לזה, ובעקת הקרב הם יידרשו לפעול על עיוור מבחינה טכנולוגית, או עם מפות ותרשימים, כמו פעם.
השיח המשותף עם טייסי הקרב קריטי גם הוא להצלחת המשימה. לוחמי הקומנדו ישתמשו כאמור בטילים הקרקעיים שלהם רק כמוצא אחרון, והשוני בין תרבות החי"רניקים לנוקשות ומקצוענות הזמנים של חיל האוויר עלול להיות לרועץ בזמן אמת.
זאת הסיבה לכף שכ-80 מפקדים מחטיבת הקומנדו הגיעו לפני התרגיל למפגשי שיח והיכרות אישיים עם הטייסים בבסיס תל נוף.
מפקדם, מח"ט הקומנדו אל"מ מני ליברטי, נשאר ער במשך 90 שעות של התרגיל המפרך. במלחמה הוא יצטרך לתמרן בלחימה בכל הממדים – מהאוויר, ברום הקרוב לקרקע, על האדמה, במרחב הספקטרום הבלתי נראה, וגם מתחת לאדמה.
