היא המצטיינת הפלוגתית, היא השאירה "חותם ורוד" בבסיס - והיא עשתה את כל זה בתקופה קשה ביותר בחייה: הצוערת עומר טל (21) מבת חפר תסיים היום את קורס הקצינים בבה"ד 1, ארבעה חודשים בדיוק אחרי שאמה מיכל נפטרה מסרטן השד כשהיא רק בת 55. עומר הגיעה לקורס ממערך הנפגעים, שם שירתה במדור מאושפזים ונכים כחיילת, והיא עתידה לחזור לשם כקצינה, הפעם אחרי שחוותה בעצמה אובדן קשה.
"אמא שלי הייתה החברה הכי טובה שלי בעולם", היא מספרת. "היא הייתה מורה לספורט ומרצה בוינגייט. אישה מאוד מיוחדת שתמיד התנדבה ועזרה, גם כשהייתה חולה. המחלה התגלתה כשהייתי בכיתה י"ב והיא צלחה את זה בגבורה. את הבגרות שלי במחול עשיתי על הקשר המיוחד שלנו. אבל ביום שהתחלתי מכינה קדם צבאית הסרטן חזר. דווקא השנה המצב שלה השתפר ממש והרופאים היו מאוד אופטימיים, אבל בחודש מאי האחרון הסבירו לנו שזה סופני. לקחתי חופש להיות איתה ותוך חודש היא נפטרה".
ביום שקמה מהשבעה עומר קיבלה את ההצעה לצאת לקצונה. "רמ"ח נפגעים הגיעה לבקר ושאלו אותי אם אני רוצה לצאת להליך קצונה מזורז. היה לי יומיים להחליט והחלטתי ללכת על זה. ב-30 למותה התחלתי את הקורס באיחור של כמה שעות כי הייתי באזכרה", משחזרת עומר ומוסיפה: "יש מי שיראה בהחלטה שלי בריחה, אבל אני ראיתי את זה אחרת. ראיתי בזה הצלחה והשראה לאחים שלי, שאפשר להרים את הראש ולהמשיך הלאה לצד הכאב. אני במערך הנפגעים וזה מקום שאני חושבת שהוא הכי מתאים לי. בהספד שלי אמרתי לה שאני מבטיחה להיות הגאווה שלה ואני מקווה שאני מממשת את זה. היום היא תהיה איתי, בלב שלי".
החודש, כשהיא בקורס הקצינים, צוין חודש המודעות לסרטן השד ועומר לא יכלה לעמוד מהצד. "הרגשתי שאני צריכה לעשות משהו בחודש הזה, שלא יעבור בשתיקה בבה"ד", היא מספרת. "ראיתי שמתכננים מירוץ ושאין לו נושא, אז נתתי לו נושא. מפקדת הפלוגה נתנה את ברכתה והרצתי את זה מול כל הדרגים. הכנתי צמידים ורודים לכל הגדוד. כולם עזרו לי. הכנו שולחן עם חומר מידע בנושא וזה היה מדהים, 450 צוערים וצוערות עם צמידים ורודים, שעד היום עליהם, אומרים לי שהרגישו שאמא שלי איתם. הייתה לנו שמש ורודה זורחת מאחורינו, ולאחר מכן עליתי לדבר מול כל הגדוד והסגל וסיפרתי את הסיפור שלי וכמה חשוב להיבדק ־ ואני יודעת שהיא הייתה שמחה על זה מאוד".
עומר תסיים היום את הקורס ובהצטיינות, אבל השמחה לא שלמה. "אמא מאוד חסרה לי", היא מתארת. "בקורס זה התבטא בעיקר בשיחות בשעות ת"ש בערב. חברות מדברות עם אמא שלהן ומבקשות מהן להכין להם מאכלים מיוחדים לשבת. חסר לי החיבוק שאני חוזרת הביתה. אבל היא שם. אני יודעת".
