יהב בירה, תושב בארי בן 20, חזר היום (רביעי) לקיבוץ שבעוטף לראשונה מאז השבת הארורה ב-7 באוקטובר, שבה נרצחה משפחתו הגרעינית. הוריו אורון (54) ויסמין (51), אחיותיו תאיר (22) ותהל (15) ודודו טל (62) הובאו לקבורה באדמת הקיבוץ, אחרי שנקברו בקבורה זמנית במושב חוגלה.
הלוויית משפחת בירה בבארי
(צילום: דוברות קיבוץ בארי )
"לא פשוט לי לעמוד שוב מעל הקברים הפתוחים, אבל אני יכול להגיד שעושה לי טוב לחשוב שהיינו קרובים שוב, אפילו אם רק לרגע", אמר יהב מול קברי הוריו, אחיותיו ודודו. "עושה לי טוב לחשוב שראיתם בפעם האחרונה אור שמש, וזכיתם בפעם האחרונה לנסוע את הדרך הביתה. מאז אותו היום גם אני לא חזרתי לקיבוץ, והיום אנחנו עושים את זה יחד כמשפחה. אני חושב עליכם הרבה, אני אוהב אתכם הרבה ואני מתגעגע אליכם הרבה".
בני הזוג אורון ויסמין היו הורים מסורים ואוהבים, אוהבי הרפתקאות ורחבי לב. בנותיהם - תאיר הציירת המחוננת והרגישה, שכתבה, ניגנה ושרה, ותהל שרק התחילה את החיים, הדריכה בתנועת הנוער העובד והלומד והייתה מצחיקה אך גם רצינית מאוד - נרצחו בביתן במתקפת הטרור של החמאס. לצידן הובא למנוחות גם אחיו של אורון, טל, שאהב לצלם, אסף שעונים עתיקים וחקר את עולם הקולינריה בבישולים ובמאפים מעשה ידיו, ושנרצח בביתו בקיבוץ.
בתיה אופיר בירה, אחותם של אורון וטל, אמרה: "עדיין, אחרי תשעה חודשים, יש יותר שאלות מאשר תשובות. שאלות שלא יניחו לאף אחד מאיתנו לנוח בשלום לעולם. אנחנו נחכה לתשובות כאן, על האדמה הזו יחד איתכם, ובינתיים חושבים עליכם ועושים ככל שביכולתנו באהבה גדולה להביא אתכם למנוחה נכונה. עד סוף ימינו נלמד לחיות עם שברון הלב, עם החוסר, האובדן הנורא, עם הידיעה עד כמה גבוה ורחוק יכולתם עוד להמריא. אני מבטיחה שנמצא את הדרך לחיים משמעותיים וטובים בתוך הכאב הבלתי ניתן לריפוי, כשזיכרון אהבת החיים שלכם והפקת המרב מהם יוביל אותנו ויעמוד מול עינינו".
יהב, שהיה מוקף במהלך ההלוויה במאות חברי קיבוץ ובמשפחה המורחבת, הוא היחיד שנותר בחיים מהמשפחה הגרעינית.
בשבוע שעבר פרסם צה"ל את תחקיר הקרב בבארי, שחשף את גודל המחדל וההפקרה של תושבי הקיבוץ והעוטף. אף שצה"ל הודה כי נכשל בהגנה על הקיבוץ, תושביו ציינו כי נותרו עם תחושות קשות - וכי לא קיבלו מענה מספק לשאלותיהם. "שום דבר ממה שנאמר בתחקיר לא יחזיר את 101 החברים הנרצחים שלנו", אמרה רז בן עמי ששוחררה מהשבי, ובעלה אוהד נותר בעזה. "ועדת החקירה לא תחזיר את הגלגל לאחור ותיקח ממני את חוויית השבי האיומה, ובטח לא תיקח אותה מבעלי שנמצא שם כבר 279 ימים". היא הוסיפה: "אני מחבקת מפה את הקהילה שלי ביום הקשה הזה. במקביל צריך להתעסק בהפקרה שקורית עכשיו, כדי ש-120 חטופים לא יהפכו גם הם לוועדת חקירה בעוד כתשעה חודשים. תתעסקו במה שחשוב, ותחזירו את בעלי הביתה".
אביעד בכר (50), מנהל החקלאות בקיבוץ שמלבד רגלו איבד את אשתו ואחד מארבעת ילדיו באותו בוקר, נכח בהצגת ממצאי התחקיר לתושבי הקיבוץ, במלון שאליו פונו בים המלח. "הצבא בסוף נתן לנו עובדות יבשות על מה היה, כמו מתי הגיעו הכוחות, לא מעבר. אלו דברים שידענו. יש תסכול גדול, אתה פשוט רואה את ההפקרה", אמר.
"היום אנשים טסים מישראל לניו יורק ב-11 שעות, והכוחות לא יכלו להגיע בפחות זמן מהבסיס לבארי? ביקשנו מהם תשובות ללמה זה לקח כל כך הרבה זמן, וכדי לדעת מה חלקו של הפיקוד הבכיר, כולל הרמטכ"ל, בעניין. התחושה גם עכשיו היא שהפקירו אותנו, זה ברור. עכשיו צריך לחשוב איך נייצר שוב את האמון בין האזרחים לצבא. כששאלנו אותם על זה הם אמרו שיקימו עוד גדר בינינו לבין עזה. התשובה הזו מראה שהם לא הבינו מה קרה פה ב-7 באוקטובר. הם חושבים שוב על איך להגן עלינו, אבל יבוא יום ונישחט פה שוב".
