אנקה (אניקי) שפיצר הייתה צעירה בת 26 בלבד כשנותרה אלמנה מטופלת בתינוקת, אחרי שבעלה, מאמן הסייף אנדרי שפיצר (27) ז"ל שהיה חלק ממשלחת ישראל לאולימפיאדת מינכן 1972, נרצח שם לצד עשרה מחבריו למשלחת על ידי מחבלים מארגון הטרור "ספטמבר השחור".
שפיצר (76), לצד אילנה רומנו, אלמנתו של מרים המשקולות יוסף רומנו ז"ל שהיה אף הוא בין 11 הנרצחים באולימפיאדת מינכן, מובילה כבר שנים את מאבק המשפחות השכולות מול ממשלת גרמניה והוועד האולימפי, הן להנצחת יקיריהן והן לקבלת פיצוי ראוי על האובדן הנורא.
הפריצה למגורי המשלחת הישראלית אירעה ב-5 בספטמבר 1972. שני ספורטאים נרצחו בכפר האולימפי ותשעה ספורטאים וחברי משלחת ועוד שוטר גרמני נרצחו יום לאחר מכן, במהלך ניסיון החילוץ הכושל בשדה התעופה הסמוך. בעוד פחות מחודשיים, לציון 50 שנה לפיגוע הרצחני, צפוי להיערך במינכן טקס זיכרון שאליו הוזמנו נשיאי ישראל וגרמניה, ראשי הוועד האולימפי וכמובן משפחות 11 הנרצחים.
אלא שלפי פרסום בשבועון הגרמני "דר שפיגל", הגעתן של המשפחות לטקס מוטלת, לפחות כרגע, בספק. על פי הפרסום, בימים האחרונים העביר וולקר בק, נשיא "אגודת הידידות של גרמניה-ישראל", מכתב לקנצלר גרמניה אולף שולץ ובו דרישה שגרמניה תשלם פיצויים מוגדלים וצודקים יותר למשפחות הקורבנות.
"אין ספק כי הפעולה לשחרור הספורטאים הישראלים מידי הטרוריסטים הפלסטינים תוכננה ובוצעה באופן חובבני ולא מקצועני", כתב בק, וציין כי שנת ה-50 לרצח היא הזדמנות לשלם למשפחות את הפיצויים המגיעים להן, לגייס כספים לחינוך בני נוער על אודות המקרה, להקמת מוסדות זיכרון ולבקש סליחה פומבית של ממשלת גרמניה מהמשפחות.
"אם לא ישלמו לנו פיצויים לפי הסטנדרטים הבינלאומיים, אנחנו לא נופיע לטקס", אמרה אנקה שפיצר ל"דר שפיגל"."אנחנו לא דורשים מיליארדים, אבל אנחנו דורשים פיצוי שיהווה שינוי משמעותי עבור הצאצאים שלנו. לבת שלי לא נותרו שום זיכרונות מאביה, חוץ מכמה תמונות וחיית צעצוע ממולאת שהוא קנה לה במינכן. הכסף הזה לא יחזיר את המתים, אבל הוא יאפשר לילדים שחיו כל החיים שלהם תחת הטרגדיה של אולימפיאדת 1972 במינכן, לנשום קצת".
המשפחות, באמצעות "אגודת הידידות של גרמניה-ישראל", דורשות מהקנצלר שולץ גם שקיפות מלאה. "במשך שנים המשפחות ניסו ללא הצלחה לקבל הסברים למה שקרה ליקיריהן", כתב בק במכתבו. "במשך שנים שיקרו להן לגבי הימצאותם של תיקיות ומסמכים בארכיון הגרמני. הגיע הזמן שהכל יהיה על השולחן".
״למה אנחנו אמורים להגיע לטקס?", שאלה שפיצר. "להגיד 'תודה שהחבאתם מאיתנו את המסמכים'? אני יודעת שהם כתבו הכל, אני יודעת שהם מחביאים מאיתנו מסמכים. כבר 50 שנה שאני רצה אחרי זה כמו מקק. אני מסתכלת על רשימת המוזמנים לטקס והדוברים בו, ואני שואלת את עצמי: איפה הייתם עד עכשיו? את מי הדברים שלכם מייצגים, אתכם או את המשפחות? אלו אנשים שאנחנו לא מכירים ושמעולם לא שאלו אותנו מה הם יכולים לעשות עבורנו. מדובר בזיכרון ובצדק. אנחנו חייבים להתעסק בזה עכשיו, כי אחרי הטקס ב-5 בספטמבר אף אחד לא יזכור אותנו. אני מייצגת פה את כל המשפחות כשאני אומרת - אם זה לא יטופל, שיעשו את הטקס עבור עצמם. זה נשמע נורא, אבל זו הדרך היחידה שאנשים יכולים להבין".
בשנים האחרונות ניסו הנציגים הישראלים בעמותה לגשר בין המשפחות לבין הממשלה הגרמנית וביקשו שהפיצויים למשפחות יגיעו מחשבונות מוקפאים של ממשלת לוב בגרמניה, בשווי 11 מיליארד דולרים. לפי עדויות שלושת המחבלים שנותרו בחיים מתוך השמונה, לוב הייתה מעורבת ואחראית חלקית לרצח, ולכן לטענת המשפחות אפשר להפשיר חלק מהפיצויים מהחשבונות הללו. בשלוש השנים האחרונות טוענות משפחות הנרצחים בישראל כי ישנם מסמכים שלפיהם המחבלים שביצעו את הרצח הגיעו ללוב, התאמנו שם, קיבלו דרכונים לוביים וכלי נשק שאיתם הגיעו למינכן.
אולם בתחילת חודש מאי השנה השיבה שרת החוץ של גרמניה, אנלינה ברבוק, כי למרות שהיא בטוחה שהרצח לא יישכח ושהיא מבינה את הרצון של המשפחות בפיצוי, הכספים הוקפאו על פי החלטות של מועצת הביטחון ובקשת המשפחות אינה עומדת בתנאים שבהם המועצה יכולה להפשיר אותם, ולכן היא נאלצת לדחות את הבקשה.
אילנה רומנו, שמנהלת את המאבק יחד עם שפיצר, אמרה אתמול: "המהלך הזה מתנהל כבר שלושה חודשים, היות ואנחנו למדים שבמשך 50 שנה התעללו בנו. שמונה שנים בבתי משפט רימו ושיקרו אותנו. אמרו לנו שאנחנו הבאנו את המלחמה לאדמת גרמניה, קראו למחבלים לוחמי חופש וחשבו בזמנו ששתי אלמנות צעירות ירפו וימשיכו בחייהן. אנקה ואני החלטנו שלא נרפה מהנושא אף פעם וזכר הנרצחים ייזכר לעד.
"בעניין ההנצחה נלחמנו והצלחנו, אבל לא יכול להיות שנעבור את המסכת הזו במשך כל כך הרבה שנים ולא נקבל פיצויים. צריך לזכור שהמשטר הגרמני ב-1972 היה משטר חשוך וחבר נגדנו. אנחנו בסך הכל מבקשות פיצוי הולם כמקובל בעולם. הנשיא הגרמני היום הוא איש שיקר גם לנו. בכלל, גרמניה נראית אחרת מאז נבחרה אנגלה מרקל וגם העם הגרמני מאמין בצדקתנו. אבל עד שלא תהיה להם תשובה ועורכי הדין שלנו יקבלו הסכם ברור עם גובה הפיצוי ושהוא יהיה ראוי בעינינו ובעיניהם - אנחנו נחרים את טקסי האזכרה. אנחנו עומדות מאחורי ההצהרה הזאת. יש התקדמות ויש תקווה אבל הדרך ארוכה".
