שבוע בלבד אחרי פרסום תוצאות הבחירות כבר הוצב חוק השבות על הכוונת של חברי הקואליציה המסתמנת. קודם הם הספיקו להתבטא נגד זכויות להט''ב, נשים ועצמאות מערכת המשפט, ואז הגיע תורו של העם היהודי. במסגרת המו''מ הקואליציוני דורשות "הציונות הדתית" והמפלגות החרדיות – בתמיכת אנשי ליכוד - לשנות את חוק השבות ולבטל את סעיף הנכד. כמי שעלתה לכאן לפני 22 שנה, הניסיון שלהם מכאיב לי.
בשבוע שעבר צייץ ח"כ שלמה קרעי מהליכוד: "לא הבנתי על מה אתם פוערים פה בתדהמה כל רגע. לא הקשבתם לנו במהלך השנה האחרונה? במהלך ארבעה חודשים של קמפיין בחירות? הריבון אמר את דברו, והוא רוצה כאן מדינה יהודית ודמוקרטית. לו יהי. הנכדים שלכם יגידו לנו תודה על כך".
במילים אחרות - אתם לא רצויים כאן, ואילו יכולנו, לא הייתם כאן בכלל. אני תוהה בזעזוע מה היה קורה לעשרות אלפי עולים שנמלטו מהתופת באוקראינה, בהם הוריי, לו ח"כ קרעי היה זה מחליט מי נכנס למדינה ומי לא. מה היה קורה אילו המחויבות שלנו כעם לראות כאן יהודים מכל העולם ומשלל הקהילות, בזמן שלום ובעת קשה, הייתה נשלטת על ידי נורמות דתיות קיצוניות שבהן אוחזות לא רק המפלגות החרדיות והדתיות, אלא גם מפלגת השלטון. וזה עוד לפני שדיברנו על האנטישמיות, שלא מבחינה בין מי שאימו יהודייה או לא. מניסיון אישי, מדובר בחוויה קשה עוד לפני בירור היהדות וקבלת אסמכתא מהרבנות.
ממילא, חוק השבות לא נוגע רק לעולים, כפי שנדמה, ושווה להכיר אותו לעומקו. הוא חוקק ב-1950 והיה הביטוי הראשוני והיחיד עד חוק הלאום להגדרתה של ישראל כמדינתו של העם היהודי. נקבע בו שמי שרשאי להתאזרח בישראל הוא מי שאימו יהודייה או שעבר גיור. בשנות ה-70 התווסף לחוק "סעיף הנכד", שקבע כי גם מי שאביו יהודי, או סבו, יהיה רשאי לעלות לישראל.
אוגוסט 2020, עימות בין סמוטריץ' לליברמן על סעיף הנכד:
(צילום: ערוץ כנסת)
במובן הזה ביטא חוק השבות איזון עדין בין ההגדרה הדתית-אורתודוקסית של היהדות לבין ההגדרה הלאומית של המונח "יהודי". למשל, החוק קובע שמי שזכאי לעלות לישראל הוא מי שעבר גיור, אך לא קובע כי מדובר רק בגיור אורתודוקסי או כזה שמוכר על ידי הרבנות הראשית. הימנעות המחוקק מהגדרה דתית צרה מנעה קרע בין ישראל לבין קהילות יהודיות לא-אורתודוקסיות מעבר לים ואפשרה עלייה משם. לפני כשנה וחצי קבע בג"ץ שגם מי שעבר גיור לא-אורתודוקסי כאן בארץ רשאי להתאזרח בתום התהליך. גם כאן בא לידי ביטוי האיזון בסעיף הנכד: בבסיס התיקון עומדת מחשבה הומנית של עידוד בעלי זיקה משפחתית ליהודים לעלות לישראל.
קטיה וולקובעזבו את חוק השבות במנוחה. מי שרוצה להפוך את ישראל למדינת הלכה, כזו שמדירה חלקים נרחבים מהעם היהודי, פוגע קודם כל בחוק המממש ערכים של ציונות, הומניות ושותפות גורל של העם במובנה הלאומי הרחב של המילה. ההצעה לבטל את סעיף הנכד, שפתח את שערי ישראל בפני יהודים רבים ובני משפחותיהם מברה"מ לשעבר, היא מתקפה בוטה של כפייה דתית על הצביון הלאומי והפתוח של המדינה, ומהווה יריקה בפרצופם של מאות אלפי ישראלים ושל קהילות יהודיות ברחבי העולם.
המפלגות הקיצוניות מנסות להפוך את שערי כניסה למדינה לשערי הרבנות הראשית, וחוק השבות הוא אולי החומה האחרונה בין ההגדרה הלאומית של ישראל לבין הפיכתה למדינה דתית שמרנית. זה יתחיל עם חוק השבות והעולים החדשים, אבל ברור שזה לא ייגמר שם. עד מהרה נמצא את הרבנים מנהלים לנו לא רק מדיניות העלייה אלא את המדינה כולה. אסור לתת לזה לקרות.
- קטיה וולקוב היא מנהלת תחום ישראלים יוצאי ברה"מ לשעבר בתנועת ישראל חופשית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
