תגובת ישראל לירי מרצועת עזה הייתה הזדמנות שפוספסה לשפר את המציאות הביטחונית לתקופה הקרובה ולשקם את ההרתעה הישראלית, שנשחקה עד כדי כך שארגוני הטרור מרשים לעצמם לשגר מטחי רקטות לאור יום - בתגובה למותו של עציר ביטחוני ששבת רעב. חמאס והג'יהאד האיסלאמי רצו לשרטט משוואה חדשה מול ישראל והצליחו, וההזדמנות הישראלית להראות ש"בעל הבית השתגע" - לא רק בגלל האירועים בדרום, אלא גם ובעיקר בגלל מה שקרה בחזית הצפונית בפסח - פוספסה עם תגובה רפה מאוד.
התגובה הישראלית גם הגיעה באיחור בלילה ולא ביום, וגם לא גבתה מחיר יקר מארגוני הטרור. כל זה, כשעשרות אלפי תושבי העוטף בילו גם את הלילה בממדים, ובבוקר גילו שפיקוד העורף הורה על "חזרה לשגרה".
תיעוד מתקיפות צה"ל ברצועת עזה
(צילום: דובר צה"ל )
השייח חאדר עדנאן, בכיר בג'יהאד האיסלאמי, מת אתמול בכלא בישראל אחרי ששבת רעב 86 ימים. מותו הצית מחדש את רצועת עזה - והפעם, בשונה ממבצע עלות השחר, גרר גם את חמאס למשוואה. אחרי שלושה שיגורים בשעות הבוקר המוקדמות, שהתפוצצו בשטח פתוח, הגיעה קריאת הצבא לתושבי הדרום להיכנס למרחבים מוגנים ואחריה מטח כבד שהסתיים עם פגיעות ישירות בשדרות ופציעתם של שלושה בני אדם, אחד מהם באורח קשה. המטח, שהגיע באמצע היום, שעה שבה ילדים רבים היו בדרך חזרה הביתה ממסגרות החינוך, החזיר את תושבי עוטף עזה למציאות העגומה שבה שריקות הרקטות ושרידי מיירטי כיפת ברזל צובעים את השגרה בחרדה ותסכול. גם בעזה מזהים חולשה, ועל אירוע שאין סיבה לפעול בגללו בכלל, לא בחרו בירי סימלי בלילה או בשעות הבוקר, אלא במטח לאור יום וזאת כדי לייצר משוואה חדשה.
ההרתעה של מדינת ישראל נמצאת במצב של שחיקה מתמשכת. מדיניות ההכלה ותגובות מדודות כלפי אירועים ביטחוניים הובילו לתגובה חסרת פרופורציה מצד ארגוני הטרור בעזה למותו של אסיר ביטחוני, שובת רעב סדרתי, שמת בבית הכלא לאחר שסירב לקבל טיפול רפואי בישראל. מדינת ישראל לא יכולה לנהל את האסטרטגיה שלה דרך אירועים טקטיים. לא ייתכן שפעיל טרור יסחט מדינה שלמה לשחרר אותו מהכלא דרך שביתת רעב.
התגובה הישראלית לירי הרקטי מרצועת עזה אמורה היתה לקבוע במידה רבה את המציאות הביטחונית של ממשלת נתניהו לתקופה הקרובה. הרמדאן מאחורינו, חודשי הקיץ לפנינו - וההיגיון שהיה נהוג עד כה מול עזה משתנה, ולא לטובה. לצד תגובה עצימה, על הדרג המדיני לזכור מניסיון העבר של כל ממשלות ישראל לדורותיהן, שאת הבעיה של עזה לא פותרים רק בכוח. צריך להפעיל גם את השכל הישר. ואם ארגוני הטרור רוצים לשרטט משוואה חדשה מול ישראל - זו העת להכתיב אותה, מתוך עוצמה ולא תוך כדי שמיעת אזעקות עולות ויורדות.
שלושה נושאים שאמורים להטריד את צמרת מערכת הביטחון הבוקר: הראשון - כיפת ברזל. אחרי שנים שבהן התרגלנו לאחוזי יירוט שנושקים למאה, אתמול נרשמו פגיעות ישירות בשדרות ופצועים בגוף ובנפש. נכון, כיפת ברזל זה לא מאה אחוז הצלחה, אבל אחוזי היירוט הנמוכים אתמול צריכים להטריד את מערכת הביטחון. במטח הרקטות שנורה בצהריים לעבר עוטף עזה זוהו 26 שיגורים. 16 רקטות התפוצצו בשטח פתוח, שש יורטו - וארבע נוספות התפוצצו בתוך השטח בנוי, ואמורות היו להיות מיורטות. בפועל, מדובר בשיעור הצלחה של 67% לכיפת ברזל במטח שנורה בצהריים מעזה - נתון נמוך ביחס ליכולות כיפת ברזל בהסלמות האחרונות. בצה"ל מתחקרים את ביצועי מערכת ההגנה האווירית שהציגה במבצעים בעבר יכולות חסרות תקדים. אף שאין מדובר בנתונים ברי השוואה, שכן הפערים המספריים גדולים מאוד, מול כ־1,100 שיגורים מעזה במבצע "עלות השחר", מתוכם כ־400 לשטחים פתוחים, הציגה כיפת ברזל שיעור הצלחה של 96% ביירוטים - השיעור הגבוה ביותר עד היום תוך כדי מבצע צבאי. מאז, נראית ירידה מסוימת בשיעור ההצלחה של הכיפה. בהסלמה האחרונה בצפון, שכללה ירי של 34 רקטות מלבנון, אמורה הייתה המערכת ליירט 28 רקטות - ולאפשר לשש נוספות להתפוצץ בשטחים פתוחים. בפועל, שלוש רקטות לא יורטו - ושיעור ההצלחה ביירוטים עמד על 92%.
הנושאים השני והשלישי הם גזרות יהודה ושומרון וגבול הצפון. בעוד שצה"ל ממוקד בחילופי מהלומות אש בגבול הדרומי, כל העת יש עין פקוחה שמתבוננת לעבר שתי הגזרות האלו, שמא בדומה לימי הקרב שהיו ברמדאן האחרון - דרום לבנון ויהודה ושומרון יגררו אותנו ללחימה בשלוש חזיתות.
היום יבקר בסוריה נשיא איראן ראיסי, פחות משבוע אחרי ששר החוץ האיראני ביקר בלבנון והיה קרוב מאוד לגבול. הוא יזהה חולשה ישראלית בצפון מול חיזבאללה ובסבב הקצר מול עזה.
ישראל, לפי פרסומים זרים, אותתה פעמיים במהלך הימים האחרונים שהיא לא מתכוונת להפסיק את התקיפות בסוריה נגד יעדי איראן וחיזבאללה, ועשתה זאת שלשום בחלב ולפני כן בחומס. זו הייתה החלטה נכונה ששידרה לציר הרשע שאין כוונה להתקפל נוכח האיומים האחרונים והדרישה לעצור את המב"מ – המערכה שבין המלחמות. כך צריך היה לעשות כעת בעזה – להחזיר את ההרתעה שנשחקה, בדומה להחלטה שהתקבלה ערב מבצע עלות השחר, אז לחצו שב"כ וצה"ל לצאת למבצע כדי לחזק אותה אחרי שנפגעה במבצע שומר החומות.
הדילמה כאן היתה האם שוב לבודד את הג'יהאד האיסלאמי ולא לגבות מחיר מחמאס, כמו לפני שנתיים בדיוק, או שהפעם לומר גם לסינואר – שידע על הירי של הג'יהאד האיסלאמי, אישר אותו ואף לקח אחריות בפעם הראשונה מאז שומר חומות – עד כאן. אתה גם הריבון ותשלם מחיר. הפעם תקפו, יודע חמאס, אבל לא באמת הכאיבו להם.
