השר לביטחון לאומי מתעורר הבוקר (ראשון) למציאות מסויטת: הוא, האיש שטרח לרוץ לכל זירת פיגוע כאשר סביבו נשמעות צעקות "מוות לערבים", ש"ידע" איך לטפל בטרור, או "איך לטפל בערבים", מגלה שגם לו אין פתרונות קסם. כן איטום בית, לא איטום בית, שלילת אזרחות או שלילת תושבות. בסופו של דבר כשילד בן 13 יוצא לפיגוע ירי בעיר דוד, ורוב סיכויים שלא ישוב ממנו (נפצע באורח בינוני), או כשצעיר בן 21 (שסבו נרצח בידי מחבל קיצוני יהודי וכנראה גדל בבית לא אוהד ישראל) יוצא להרוג יהודים ויודע שיחזור שאהיד - גם איטום בית או פיצוצו לא ימנעו את הפיגוע הבא. אולי אפילו יעודדו את הבא בתור לעשות עוד פיגוע.
בצר לו נאלץ השר איתמר בן גביר לעשות את מה שהוא רגיל ויודע: להאשים את מערכת המשפט, או ליתר דיוק את היועצת המשפטית לממשלה. במציאות הביטחונית הנוכחית, ששונה לחלוטין מזו שהכרנו לפני כמה שנים, בטח זו שאחרי הפעולה הצבאית הישראלית (המוצלחת) בג'נין שבה נהרגו תשעה פלסטינים, האופציות שמונחות בפני ממשלת בנימין נתניהו החדשה, ה"ימין על מלא", נעות בין הגרועה לגרועה עוד יותר. אין פה פתרונות פשוטים, אין אופציות טובות. מספרי הפיגועים עולים בכל חודש, בכל מקום בשטחים ניתן למצוא צעירים חמושים שמוכנים להיהרג בלחימה מול ישראל, והרשות הפלסטינית הולכת ונחלשת.
בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' לא רוצים בכלל ברשות הפלסטינית כפרטנר, אך החלופה לקיום הרשות היא כיבוש הערים הפלסטיניות מחדש, שזהו תרחיש שספק אם אפילו בן-גביר רוצה בו. גם פעולה צבאית נוסח "חומת מגן", שנועדה בזמנו להרוס תשתיות טרור גדולות ומורכבות, אינה רלוונטית למציאות שבה כמעט שאין רשתות כאלה בגדה. ובכלל, את הפיגועים בסוף השבוע ביצעו מחבלים מירושלים נושאי תעודת זהות כחולה. כלומר פעולה צבאית נרחבת לא תסייע בדבר, אולי רק תחזק את המוטיבציה של הצעירים הפלסטינים לצאת להילחם בישראל.
הממשלה הזו, ובעיקר העומד בראשה, יצטרכו לקבל בסופו של דבר החלטות לא נעימות בניסיון לייצב את הזירה הפלסטינית. גם לנתניהו ברור שזו אינה הזירה המרכזית שבה הוא אמור לעסוק בימים אלה, ואין הכוונה למלחמה שהכריז על מערכת המשפט. לאיראן יש כבר כעת מספיק אורניום מועשר כדי להפיק כמה פצצות גרעיניות (על פי יו"ר הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, רפאל גרוסי), וחיזבאללה והעברות האמל"ח מסוריה ללבנון ממשיכים להוות איום של ממש על ביטחון ישראל.
אבי יששכרוףצילום: טל שחראלא שכדי לייצב את המציאות הפלסטינית נדרשות מחוות משמעותיות כלפי מי שהוכרזה כאויב על ידי כמה מחברי הממשלה הזו - כלומר הרשות - במישור הכלכלי, המדיני והטקטי. זה לא יקרה בקרוב ולכן נראה שהמציאות שאנו נתקלים בה כעת כמעט בכל יום, רק תלך ותחמיר. הנחמה היחידה מבחינת נתניהו, בן גביר ושות' היא שלפחות בעלי הבית ברצועת עזה, חמאס וג'יהאד איסלאמי, עושים קולות שאינם רוצים להרחיב את החזית גם לשם. הם יכולים לחכך ידיים בהנאה לנוכח מה שמתרחש בגדה ובירושלים. זה מה שרצו ואת זה הם כבר מקבלים - עזה שקטה בעוד ירושלים והגדה בוערות.
אבל גם על הנחמה הזו אי-אפשר להישען לזמן רב. הסלמה ברצועה יכולה לקרות כבר בעוד כחודש וחצי, סביב הרמדאן, חג הפסח והר הבית. שלל הפירומנים משני הצדדים ינסו לייצר תבערה סביב ההר וקשה לנחש כיצד והיכן היא תיעצר.
- אבי יששכרוף הוא פרשן "ידיעות אחרונות" ו-ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
