בטבח במסיבת הטבע "נובה" ליד קיבוץ רעים ב-7 באוקטובר נרצחו יותר מ-350 מבלים, ונדמה שאין סוף לסיפורי הזוועות והטרגדיות משם. אבל בתוך האסון הבלתי נתפס יש גם לא מעט סיפורי גבורה וסיפורים יוצאי דופן, ואחד מהם הוא זה של גל כץ, צעיר בן 22 ממושב גאליה שבשפלה, שבילה גם הוא במסיבה ונטש את רכבו במהלך המנוסה ההמונית שם, אחרי שנתקע בפקק. הוא הסתרר במשך שעות בפרדס תפוזים וניצל. אחרי יומיים גילה באמצעות האיתורן שרכבו חונה מחוץ לבית החולים סורוקה בבאר שבע, במצב סביר יחסית.
רק לפני ימים אחדים, יותר מחודש אחרי האסון, פנה אליו בפייסבוק אדם שלא הכיר, רון שגב בן ה-38, שסיפר כי הרכב שגל נטש – כשהוא מונע ולא נעול – הציל את חייו של רון ואת חייהם של עוד 11 איש שאסף בדרך, כשברחו גם הם משדה הקטל ליד רעים. "אחי, השארת את הרכב שלך מונע והצלת לנו את החיים. ואני ועוד 11 איש היינו על הרכב שלך עד סורוקה", הוא כתב לו. אלו סיפוריהם של שניהם מהניצולים בטבח הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל.
הכותרת
למה ישראל לא מנתקת את האינטרנט בעזה?
21:11
גל, בעלי הרכב, מספר כי למסיבת הטבע "נובה" הוא הגיע עם חבר בשעה 4 לפנות בוקר. "שיא המסיבה אמור היה להתחיל בזריחה. הייתה מוזיקה. לפתע הסתכלתי שמאלה והרגשתי שינוי באנרגיות של אנשים, ראינו יירוטים בשמיים", אמר על תחילת מתקפת הפתע בסביבות 6:30 באותו בוקר. "לא נלחצתי, זה אירוע גדול עם גורמי אבטחה. מהר מאוד הפסיקה המוזיקה, התבקשנו לשכב ואז שוטרים ומאבטחים ביקשו שנתפזר. אף אחד לא באמת מבין מה קורה בשלב הזה".
"בשלב מסוים הלכנו ליציאת החירום, לכיוון הרכב שחנה בחניון המסודר. לא הייתי במצב אז, אמרתי לחבר בוא רגע נחכה כמה דקות. אחרי חצי שעה הגיעו 4-3 בליינים והתחילו לפנות אותנו, ושמענו שיש התרעה כללית על חדירת מחבלים. לא פחדתי, אתה אומר 'מחבל, שניים'. התחלנו לנסוע לאט, חבר שלי נהג והגענו לפקק ורכבים עומדים. לידי אנשים הולכים".
9 צפייה בגלריה
רון שגב (ימין) ולצדו אחיו דן, שניצלו בעזרת הרכב הנטוש של גל. התמונה צולמה במסיבה ברעים רגעים לפני תחילת המתקפה, וכל מי שצולם בה שרד
רק בהמשך, סיפר, הוא הבין את חומרת המצב: "בערך ב-8-7 בבוקר קיבלתי סרטון בנייד שהפך אותי, וגרם לי להבין את גודל האירוע – זה היה הסרטון של רכב המחבלים בשדרות. הבנתי שקורה משהו, שלא קרה בחיים, והבנתי שאף אחד לא יודע מה לעשות באמת. הבנתי שאני מעדיף לסמוך על עצמי. התעשתי.
"עדיין היינו ברכב והתחיל להיווצר צוואר בקבוק של רכבים, ומולנו לנתיב ההפוך גם טור רכבים. ראיתי מאות אנשים שרצים כמו מטורפים וצורחים, ואז שומעים יריות שהלכו והפכו קרובות אלינו. הבנו מהר שזה לא בטוח. קיבלנו החלטה בלי לדבר, בשנייה, הבנו שאין ערך לכסף או לרכב ופשוט קפצנו ממנו. חבר שלי, שנהג, לא כיבה את הרכב, השאיר את דלת הרכב פתוחה – והתחלנו לרוץ לכיוון היחיד שנותר. אמרתי לחבר שלי 'בוא ניעלם', ואנשים רצים, לא רציתי להיות בחבורה גדולה. חתכנו הצידה מהכיוון שכולם רצים אליו, ונכנסנו למטע תפוזים.
"נכנסנו לפרדס פנימה, הסתתרנו, פשוט שכבנו אחד ליד השני שם כמה שעות בתוך המטע, בשקט. ידעתי שהם לא יעברו עץ עץ ושזה מקום טוב להיות בו. חיכינו ושמענו צרורות ירי, לא חילופי יריות. אמרתי 'שמע ישראל'. כתבתי למשפחה, הם ניסו לעזור לנו וגם חברים, ונתנו לנו תקווה. אחרי 5-4 שעות ראינו בחור רץ וקראנו לו שיתחבא איתנו. רק בהמשך שמענו בכריזה 'משטרת ישראל', התחלנו ללכת לכיוון ולבסוף חיילים חילצו אותנו ברכבי סיור. את הרכב שלי לא ראינו בשטח".
גל וחברו חולצו בשלום, אך הוא איבד שני חברים נוספים שהיו במסיבה: עדן בן רובי ז"ל מראשון לציון ואריאל ביטון ז"ל מחולון: "הם היו בני זוג. נפגשנו איתם במסיבה, כשהכול התחיל הם הלכו משם וכתבו לנו שהם מסתתרים במיגונית. הם לא שרדו".
גל שב לביתו. הוא ניסה לאתר את רכבו ואביו הפעיל איתורן ומצא שהרכב, יונדאי טוסון, נמצא כאמור בבית החולים סורוקה בבאר שבע. יומיים אחר כך הוא הגיע ואסף את הרכב, שהיה במצב טוב יחסית. רק לפני כמה ימים, יותר מחודש אחרי שניצל, הבין גל כיצד הגיע רכבו לסורוקה, כשקיבל את אותה הודעה מפתיעה בפייסבוק, ונשלח לו גם צילום של רישיון הרכב שלו.
"כתבתי לאיש שפנה אליי 'איפה מצאת את זה?', וקיבלתי את התשובה הבאה: "אחי, אתה השארת את הרכב שלך מונע והצלת לנו את החיים. ואני ועוד 12 איש היינו על הרכב שלך עד סורוקה". בהמשך כתב לו גם רון, שמצא כאמור את הרכב: "היי גל מה קורה אח? אני רון ומצאתי את הרכב שלך מונע בשטח, בזכות הרכב שלך נשארנו בחיים והצלנו עוד 10 אנשים". גל סיפר: "התרגשתי. זה מטורף. היו לי צמרמורות. שמחתי שיצא משהו טוב מכל הסיפור".
את הסיפור הלא ייאמן של רון שגב, 38, אחיו, והחבורה ששרדה, תיאר רון בפייסבוק: "אנחנו ממש ברגעים של שמחה ואופוריה, הכול פשוט מושלם. פתאום צבע אדום! אין מחסה אין מבנים אנחנו בשטח פתוח לחלוטין. ברגע של פחד ופיכחות צעקתי לאחי דן, לאדיר ולשרה קחו את התיקים יוצאים החוצה. אנחנו מסתתרים מאחורי עצים, כאילו שזה בכלל יכול להגן עלינו, מנסים רגע לקבל החלטה מושכלת מה עושים ולא מגיעים להבנה. בשלב הזה רצתי לכיוון הרכב שלי כדי שיהיה קרוב אם נחליט לברוח".
הארבעה עולים על הכביש ברכבם אבל מהר מאוד מוצאים עצמם בפקק בדרך עפר: "רכבים ואנשים שבאו מהכיוון אמרו לנו שיש יריות. בשלב מסוים היריות כבר ממש קרובות, לא יותר מ-200 מטר מאיתנו. השארנו את הרכב כשאני ואחי דן ברחנו לימין ואדיר ושרה ברחו לשמאל. השוטרים עם אקדחים שלופים מחכים למי שלא יגיע".
"אנחנו מפוחדים לא מבינים מה קורה, עכשיו הטירוף האמיתי התחיל. עכשיו היריות כבר פה, עלינו, מגיעות מאחור ומימין, כאוס של אנשים רצים ללא הבחנה. כל הדרך מורידים את הראש וממשיכים לרוץ. אחרי אולי שעה של מנוסה, הכדורים שורקים לידנו ושקלנו לרדת לוואדי שבו היו המון אנשים. שנייה לפני שזה קורה אני עוצר את אחי ואומר לו שלמטה אנחנו מטרה קלה וחייבים להישאר למעלה. תפסתי אותו ביד ומשכתי בחזרה למעלה, שניות אחרי היו יריות למטה. לא נשארנו כדי לראות מה קורה, רצנו קדימה.
"בערך שעה וחצי אחרי שהכול התחיל, יש פחות ופחות אנשים לידנו. ממשיכים להתקדם והיריות כבר עלינו. שוב מחליטים להסתתר בירידה לוואדי, ירידה תלולה מאוד, נשכבים ואוחזים. אני מרים את הראש ומעליי שני אופנוענים עם קסדות שחורות, מחבלים. הם לא ראו אותנו ותוך שניות בודדות המשיכו. ממשיכים לרוץ, שוב יריות. המחשבה שעברה לי בראש באותם רגעים היא: לא משנה מה יקרה אנחנו נותנים הכול ונשארים בחיים. אסור לי לוותר. אני מחזיר הביתה להורים את אחי הקטן ואת החברים שלי.
"שוב יריות עלינו, אני צועק לאחי 'תזחל לכיוון הרכבים'. הוא אומר לי שכדור ממש עבר ליד היד שלו ואנחנו זוחלים בשקט. פתאום היריות שנשמעו ממרחק כבר לא נשמעות ממרחק, הם פה לידנו אולי 30 אולי 50 מטר, זה כבר הרגיש כמו הסוף. צעקתי לו 'רוץ לכיוון הרכבים ותסתתר'. אנחנו שומעים את הכדורים פוגעים ברכבים שהסתתרנו מאחוריהם. ופתאום זה קורה, שמענו רכב מונע, נטוש (אותו רכב שנטש גל – ג.מ). רצנו לכיוון הרכב, נכנסנו פנימה, לחצתי על הגז עד הסוף – וטסנו משם".
"אנחנו מתקדמים עם הרכב כשהיריות ממשיכות מאחורינו וכל רגע מעלים עוד אנשים על הרכב, כשאנחנו תחת אש. מישהי באוטו צעקה 'סע כבר! זה החיים שלנו סע!' ובאותו רגע אמרתי לכולם שאני לא חוזר בלי החברים שלי. אני מפרסס בשטח חזרה לכיוון היריות, מנסה לאתר אותם בין העצים ושיחים. הצלחנו לשתף מיקום עם אדיר ושרה. בריצה הם באים לכיוון הרכב ואיכשהו נדחסים".
החבורה, כך סיפר, נסעה תחילה לבארי: "בדרך אנחנו נתקעים בבוץ ומחולצים. אנחנו על כביש הכניסה לבארי אני מסתכל שמאלה ורואה פרצופים חשודים, ממשיך להתקדם ואומר 'משהו לא מרגיש לי טוב'. תוך שנייה שרה צועקת לי 'רון השער פתוח, לא אמור להיות פתוח תסתובב!'. פרססנו וברחנו משם. בדיעבד גילינו שברגעים האלה בארי כבר לא הייתה בשליטה. אחרי המון זמן מצאנו כביש, הפעלנו ווייז ופשוט לחצתי על הגז".
9 צפייה בגלריה
מגרש מכוניות שהוקם בשדה פתוח, עם כ-1,000 מכוניות מפויחות של נרצחי המסיבה ברעים
(צילום: יובל חן )
"אחי דן אומר לי, 'רון אני לא מרגיש טוב סע לבית חולים'. הגענו לכניסה לאופקים והיה שם שוטר על הצומת. הוא אמר שאין אמבולנסים. מתחילה לה עוד אזעקה, בורחים החוצה לשכב על הרצפה ובהרגל כיביתי את הרכב. בן שהצטרף אלינו בדרך שאל אותי אם יש לי את הקוד לרכב ובלי להתבלבל רצתי חזרה לרכב והנעתי שניות לפני שהוא ננעל. החלטנו כולם שזהו, צריך לברוח מהאזור. עולים לרכב ואני טס על 180 חוצה אדומים ועוקף רכבים מימין ומשמאל. מגיעים לסורוקה, מתחילים לעכל, היינו מהראשונים שהגיעו. אנחנו בסדר כולל אחי. ב-7 באוקטובר 2023 זה היום שבו בחרתי לחיות, זה היום שבו נולדתי מחדש".
כך ניצלה החבורה בזכות רכבו של גל, את הרישיון שלו מצאו ברכב ויצרו כאמור קשר. שגב סיפר ל-ynet: "היה לנו את רישיון הרכב שלו וניסינו לאתר, מצאנו אותו לפי סרטון עדות שפרסם, גל שמח והתרגש מאוד, גם לנו זה היה ממש מרגש. אני חששתי בזמן אמת שאולי הותרנו אותו מאחור איפה שהוא או שאולי הוא לא שרד, ולכן לשמוע שהוא בסדר ריגש אותי מאוד".
