(צילום: נויל האריס)

מעל 700 ישראלים שחלו בקורונה מאושפזים במצב קשה. מאות אלפי ישראלים שנדבקו נמצאים בבידוד. אלא שבמקביל למספרים המבהילים הללו, בימים האחרונים נשמעות גם ההערכות האופטימיות על סיומו המתקרב של הגל - ואף על סיומה של המגפה כולה.

גל האומיקרון - תמונת מצב

רק אתמול אמר הנס קלוגה, ראש האגף האירופי של ארגון הבריאות העולמי, כי מוטציית האומיקרון עשויה להדביק 60 אחוז מאוכלוסיית אירופה עד חודש מרץ - אבל בכך היא תביא גם אולי לסיום המגפה ביבשת. "נראה סביר שהאזור מתקדם לעבר סוג של סוף המגפה", אמר קלוגה, שהזהיר גם כי הקורונה הוכיחה שהיא יכולה לעבור מוטציות רבות. האומיקרון, שהוכח כמידבק במיוחד אבל פחות חמור בקרב מחוסנים מאשר הדלתא, מעורר תקוות כי הקורונה מתחילה לעבור ממצב של מגפה למחלה אנדמית.
5 צפייה בגלריה
מחלקת הקורונה בבית החולים שערי צדק, ירושלים
מחלקת הקורונה בבית החולים שערי צדק, ירושלים
תחזיות לחוד, ומציאות לחוד. מחלקת קורונה בשערי צדק
(צילום: אלכס קולומויסקי )
רק שאם אתם שואלים את הצוותים בבתי החולים, המערכה עוד בשיאה. ככה היא נראתה אתמול מהעיניים שלהם.

במחלקת הקורונה בקפלן לא מתרגלים למראות הקשים, גם אחרי שנתיים

זה היה בוקר קשה במחלקת קורונה ג' בבית החולים קפלן מקבוצת כללית. סיור קצר במחלקה מגלה שישנן לא מעט מיטות פנויות, אך תוך זמן קצר מתבררת הסיבה לכך. רק בבוקר נפטרו כאן שלושה חולים, ועוד שישה שוחררו. המיטות הפנויות לא תישארנה כאלה לאורך זמן. תוך זמן קצר מועברת למחלקה ממיון הקורונה בקומה למטה חולה נוספת. במחלקה מאושפזים שלושה או ארבעה חולים בחדר, רובם מבוגרים מאוד. המבוגר שבהם בן 104.
בניגוד לגלים הקודמים, החלוקה שהפכה לכמעט מקודשת בין חולי הקורונה לאלו שאינם עם קורונה מתחילה להישבר. בתי החולים מתקדמים אל עבר עתיד שבו מרבית המאומתים יהיו מאושפזים במחלקה המקורית שלהם בבידוד, במקום במחלקת קורונה. שנתיים לתוך המגפה, ואף אחד באמת לא יודע להגדיר מהי אותה אי-ספיקה של מערכת הבריאות בכלל ובתי החולים בפרט, אבל יש מצבים שמצביעים על עומס קיצוני. כאן זה קרה במספר הזדמנויות בשבועות האחרונים, כאשר נהגי אמבולנס העלו מיד חולים למחלקות במקום לעבור דרך המיון הפקוק, או כאשר בית החולים, בדומה לבתי חולים אחרים, סגר את המיון לקבלת אמבולנסים באופן זמני. פשוט כי אי אפשר היה יותר לקבל חולים נוספים.
(צילום: נויל האריס)

5 צפייה בגלריה
מחלקת הקורונה בבית חולים קפלן
מחלקת הקורונה בבית חולים קפלן
"למגפה מהסוג הזה אף אחד לא הכין אותנו". מחלקת הקורונה בבית חולים קפלן
(צילום: יריב כץ)
"שלוש פטירות בבוקר אחד זה חריג", אומרת יהלומה בוני, האחות האחראית של המחלקה. גם אחרי 40 שנה בתפקיד היא לא התרגלה למראות הקשים. "קשה להסביר את זה במילים. קשה לראות דברים כאלה, גם אחרי שנתיים. אני לא מרגישה שהלחץ ירד בימים האחרונים, כי עדיין מתקבלים מטופלים כל הזמן".
אנחנו ממשיכים להסתובב בין החדרים. אחת המאושפזות, שמתמודדת גם עם סרטן ריאות, שואלת מתי כבר תוכל להשתחרר. היא מספרת שאף אחד לא ביקר אותה בשבועיים האחרונים. בוני מסבירה כי השחרור של חלק מהמאושפזים מתעכב, לעיתים בימים, ולא מסיבות רפואיות. חלק לא מבוטל מהחולים מבוגרים מאוד ועריריים, ולא תמיד יש לאן לשחרר אותם.
אנחנו יוצאים מהמחלקה ויורדים למטה, למיון. רק במהלך הבוקר נמצאו כאן מעל ל-80 מאומתים. במיון הקורונה ישנן תשע מיטות, כולן מלאות. חלק מהחולים כאן, בעיקר המבוגרים, יועברו למחלקות הקורונה, אחרים ישתחררו. ההמתנה לאשפוז יכולה לקחת שעות, עוד סימן להיעדר היכולת של המערכת להתמודד עם הזרם האדיר של המאושפזים שמגיע לכאן.
"הייתה כאן חולה שהמתינה 12 שעות למיטת אשפוז במחלקת הקורונה", אומרת רונית אילסר, מנהלת הסיעוד במיון של קפלן. העייפות ניכרת על פניה של אילסר וגם היא, בדומה ליתר אנשי הצוותים הרפואיים בבתי החולים, מתלוננת על השחיקה. "האמת היא ששכחו אותנו", היא טוענת לאחר יותר משלושה עשורים כאחות. "בהתחלה תמכו בנו והריעו לנו. היום הכל נשכח. לציבור כבר לא אכפת מהקורונה, ואנחנו נשארנו עם כל העבודה. נערכנו בעבר למספר תרחישי אסון ותרגלנו הכל. למגפה מהסוג הזה אף אחד לא הכין אותנו".

הבידודים מקשים על העבודה בהלל יפה: "כל איש צוות שחסר, ואנחנו עובדות קשה יותר"

בשלב מסוים במהלך הזמן שהעברנו יחד מסבירה לנו רינה אבילביץ', האחות האחראית במחלקת הקורונה זיהומית ג' במרכז הרפואי הלל יפה שבחדרה, שזה לא ממש בטוח לשלוח ילדים לבתי הספר בחמישי הקרוב - היום שבו יסתיימו הבידודים במערכת החינוך. "אני רואה מה קורה כאן אצלנו", היא אומרת. "שתי מחלקות קורונה עם כמעט 50 חולים. לומר שהכל עומד להסתיים? אני לא ממש חותמת על זה, וממש מוטרדת מזה שיגיע זן חדש שיפתיע את כל המומחים. אני לא אופטימית כרגע".
5 צפייה בגלריה
צוות מחלקת הקורונה בית חולים הלל יפה
צוות מחלקת הקורונה בית חולים הלל יפה
"הבידודים מקשים מאוד על העבודה של הצוות". מחלקת הקורונה בבית חולים הלל יפה
(באדיבות ביה"ח הלל יפה)
גם ד"ר טטיאנה מיכאלוב, רופאה בכירה במחלקה, נשמעת מודאגת מאוד. "אני לא יודעת לאן זה הולך", היא מודה. "האומיקרון הוא בהחלט לא נגיף הדלתא הקטלני, אבל תראה כמה חולים יש לי כאן. וזה לצד אנשי צוות שחסרים בגלל בידודים. הבידודים הללו מקשים מאוד על העבודה של הצוות".
היא משתפת אותנו במקרה של אישה לא מחוסנת בשנות ה-80 לחייה שנפטרה בסוף השבוע: "במצב הריאות שלה לא ניתן היה לעשות מאומה. הצילום שלהן הזכיר לי את הגלים הקשים. זה היה ממש נורא לראות את זה. תבין, עם כל איש צוות שחסר לנו במחלקות הקורונה אנחנו עובדות יותר קשה. העומסים עדיין גדולים מאוד. לא ברור לאן הולכים, ומתי זה באמת יפחת בצורה משמעותית".

בכיר בהדסה עין כרם: "כאן לא ראינו רגיעה"

גם בבית החולים הדסה עין כרם המצב לא רגוע. חולי הקורונה כאן נמצאים בשלוש מחלקות כמעט מלאות. פרופ' דרור מבורך, מנהל מחלקה פנימית ב' ומחלקת קורונה 5 ב', לא רואה את הגל הזה נרגע כל כך מהר. "אנחנו לא צופים דעיכה בעשרת הימים הקרובים", הוא אומר. "ממשיכים באותו מאמץ ככל האפשר".
5 צפייה בגלריה
צוות מחלקת הקורונה בית חולים הדסה עין כרם
צוות מחלקת הקורונה בית חולים הדסה עין כרם
התחלואה של הצוות נמצאת במגמת עלייה מטרידה. מחלקת הקורונה בהדסה עין כרם
(צילום: עמית שאבי)
5 צפייה בגלריה
צוות מחלקת הקורונה בית חולים הדסה עין כרם
צוות מחלקת הקורונה בית חולים הדסה עין כרם
"גם הצוותים מאומתים". מחלקת הקורונה בהדסה עין כרם
(צילום: עמית שאבי)
פרופ' קובי אסף, מנהל מלר"ד הדסה עין כרם, חושב שקו הסיום עוד רחוק. "כאן לא ראינו רגיעה", הוא מספר. "הייתה עלייה שגרמה לנו לפתוח מחדש את המיון הביולוגי (יחידת המיון שאליה מגיעים חולים החשודים בקורונה). אנחנו רואים בממוצע בין 30 ל-40 חולים חשודים ביום, ומתוכם מאשפזים בין 12 ל-18 חולים. זה לא נורמטיבי. יש לנו חולים שמגיעים בגלל כל מיני דברים: שבירת רגל, צנתור לב, פציעה, וכדומה, שנמצאים גם הם חיוביים - ואז אנחנו מוכרחים לאשפז אותם במיון קורונה. זה גורם לעוד עומס".
התחלואה של הצוות בהדסה עין כרם נמצאת במגמת עלייה מטרידה. "אני לא מרגישה שהשתלטנו על המצב", אומרת ריקי בן-דוד, אחות אחראית במחלקת קורונה. "מכיוון שגם הצוותים מאומתים - אז האתגר לגייס במקום המאומתים צוות מיומן שכשיר לעבוד במקומות כאלה הוא לא פשוט. אני לא מרגישה דעיכה".
ובכל זאת, יש גם נקודת אור שהיא מצביעה עליה. "בגלים הראשונים למדנו תוך כדי תנועה איך לטפל בחולים האלה, ובמהלך הזמן התייעלנו מאוד. הגל הזה הוא שונה, מכיוון שבגלים הראשונים המשפחות לא נכנסו למחלקות, וכעת אנחנו מרשים להן. זה נורא מרגש".