חצי שנה של התשה מהמאבק על הרפורמה המשפטית זכתה השבוע לניעור מחדש דווקא משופטי העליון, שבפסיקה של שישה מול אחד חוררו פעם נוספת את מדיניות ההגירה של מדינת ישראל. בפסיקה, שמזכירה מאוד את פסילת חוק הפיקדון, בוטל סעיף שנועד לתמרץ שוהים בלתי חוקיים לעזוב חזרה לארצותיהם.
בבת אחת נדחקו הצידה כל אירועי חצי השנה האחרונה - המחאה הבלתי פוסקת, ההתנהלות השערורייתית של הממשלה, האכיפה בררנית של רשויות החוק, הפגיעה בחגים הלאומיים, הקריאות לסרבנות, הפוליטיזציה של הכלכלה - לטובת הסיבה שבגינה התכנס הימין מלכתחילה סביב הרפורמה המשפטית. בשורה התחתונה, לנבחרי הציבור בישראל אין יכולת לקבוע את מדיניות ההגירה של המדינה. למי כן? החוק קובע שהסמכות נתונה בידי שר הפנים. אז החוק קובע. השופטים, כאמור, יכולים לבטל את החוק.
שש פעמים בעבר פסל בג"ץ מאמצים של הממשלה לקבוע מדיניות הגירה שמרנית: סעיף הפיקדון בחוק העובדים הזרים, חוק הפיקדון למסתננים, מתקן חולות ומתקן סהרונים, ביטולי הגבלות שונות ואפילו ביטול המכסות על קליטת נמלטי המלחמה האוקראינים שהציבה שרת הפנים לשעבר איילת שקד. בכל החלטה שמגיעה לעליון ונוגעת להגירה, השופטים מודדים את נעלי הממשלה כאשר רגליהם צוללות לתוכן. המעורבות הזו, שנחצבה באמצעות הרחבת זכות העמידה ללא גבולות, צבועה בעמדה פוליטית מובהקת.
בתנועת רגבים בדקו כבר ב-2010 את היחס של בג"ץ לעתירות ימין בהשוואה לעתירות משמאל. בכל פרמטר שהוא - ממהירות המענה, דרך התנהגות השופטים מול העותרים ועד לפסיקה עצמה – זעק לשמיים היחס החיובי של בג"ץ לעותרים משמאל לעומת הזלזול בצד השני.
המהפכה החוקתית שחולל בית המשפט העליון כללה הרחבה דרמטית של זכות העמידה, קביעה מה ראוי, מה שפיט, מה סביר ומה מקובל. היועצים המשפטיים, שנכנעו לתכתיב, קבעו מה בגיץ, ולמעשה, מה מותר ומה אסור למחוקק ולשר הממונה לעשות, עם ובלי קשר לחוק הכתוב. האבסורד הגיע גם לתחום הביטחוני, כאשר זכות העמידה המופרזת הכניסה את עמדות שופטי העליון לסל השיקולים בקבלת החלטות בסוגיות ביטחוניות הרות גורל. חוסר האמון במערכת היה כה רב, עד שכאשר הוגשו כתבי האישום נגד בנימין נתניהו, בהם סעיפים תקדימיים בדבר יחסי פוליטיקאי וכלי תקשורת, הם התקבלו בחוסר אמון מוחלט. למעשה, הם אלו שהפילו את לבנת ההתנגדות האחרונה בתוך הימין לדרישה לתיקון מערכת המשפט.
עקיבא לםדניס ויסלפואכן, לא תמיד תמך הימין הישראלי בתיקונים במערכת המשפט. בדברי הימים של המחנה הלאומי אפשר לראות איך השתנו ערכיו. ציטוטים של מנחם בגין על חשיבות עצמאות מערכת המשפט מוכרים לרוב. כנ"ל גם נתניהו עצמו, שלפני תחילת החקירות התבטא כמה פעמים בדבר חשיבות עצמאות מערכת המשפט. מדובר בתמונת מראה, שכן גם לפוליטיקאים מהשמאל, כולל מובילי המחאה הנוכחית, יש היסטוריה מתועדת בקידום תיקונים במערכת המשפט. אהוד אולמרט גיבה את השרים חיים רמון ודניאל פרידמן, וציפי לבני - ממש כמו יריב לוין - שיתקה את הוועדה למינוי שופטים. גם גדעון סער ויאיר לפיד הסבירו מדוע יש לתקן את עילת הסבירות.
פסיקת בג"ץ השבוע בנושא העובדים הזרים יכולה להיות הזדמנות עבור המערכת הפוליטית להתאחד לטובת חזרה לבית הנשיא. הימין והשמאל צריכים להתאחד נגדה ולחוקק יחד חוק שיתקן את כל עוולות בית המשפט העליון ביחס להגירה. אולי, אחרי שיגיעו להסכמות בנושא הזה, נוכל לדבר מחדש רפורמה ביתר הסוגיות.
- עקיבא לם הוא יועץ תקשורת ובעל הבלוג "קצת על הרבה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
