שישה לוחמים נהרגו אתמול (שני) באסון במחנה הפליטים אל-בורייג' שבמרכז רצועת עזה, כשחומר נפץ שככל הנראה יועד עבור מנהרה אסטרטגית במקום, התלקח והתפוצץ. תחקיר התקרית העלה כי היא נגרמה ככל הנראה מתקלה מבצעית - ולא מירי מחבלים. בתקריות קשות אחרות ברצועה אמש נהרגו עוד שלושה חיילים - מירי נ"ט ובהיתקלות עם מחבלים בחאן יונס.
התקרית באל-בורייג' התרחשה במנהרה שרק אתמול בשעות הצהריים הוצגה לכתבים. אין חשד לחטופים או נעדרים בתקרית שבה נפצעו חיילים נוספים - בהם גם הזמר והשחקן עידן עמדי, שמצבו הוגדר קשה והיום התעורר.
בין היתר נבדק אם תקלה בחיבור התיילים או הפעלת מטען חבלה בפיר גרמו לפיצוץ. חמאס פרסם סרטון שכביכול קשור לאירוע, בניסיון לנצלו למטרות הטרור הפסיכולוגי שלו, אך ככל הנראה אין לו קשר לפיצוץ.
תיעוד ממחנה הפליטים אל-בורייג', רגע אחרי הפיצוץ
(צילום: דורון קדוש, גלצ)
הלוחמים שנהרגו בתקרית הם רס"ר במיל' עמית שחר, בן 25 מרמת יוחנן; סרן במיל' דניס קרוחמלוב וקסלר, בן 32 מבאר שבע; סרן במיל' רון אפרימי, בן 26 מהוד השרון; רס"ר במיל' רועי אברהם מימון, בן 24 מעפולה, ששימש פרמדיק; רס"ל במיל' גבריאל בלום, בן 27 מבית שמש; ורס"ם במיל' עקיבא יסינסקי, בן 35 מרמת גן; הלוחמים שירתו ביחידת יהל"ם, מלבד עקיבא וגבריאל - ששירתו בגדוד הנדסה 8173 בחטיבת עציוני. בנוסף, לוחם במילואים בגדוד 8105, עוצבת שועלי המרום (646), נפצע באורח קשה בקרב במרכז רצועת עזה.
בתקריות האחרות בחאן יונס אתמול נהרגו סמל רועי טל (19) מכפר יהושע, לוחם בגדוד 94, שנפל בהיתקלות עם מחבלים; ורס"ל במיל' דוד שורץ (26) מאלעזר, ורס"ל במיל' יקיר הכסטר (26) מירושלים, לוחמים בגדוד הנדסה 8219, שנהרגו מפגיעת נ"ט. אלה סיפורי הנופלים באסון הקשה במחנה אל-בורייג':
סרן (במיל') דניס וקסלר
סרן דניס וקסלר, קצין ביחיד יהל"ם ותושב באר שבע, היה גם רבש"צ ניצנה. ראש העיר באר שבע רוביק דנילוביץ', כתב: "אנו מרכינים ראש ומשתתפים בצערה הכבד של משפחתו ויקיריו". במועצה האיזורית רמת נגב הביעו צער על נפילתו וכתבו: "דניס הגיע כחניך סל"ה לניצנה והמשיך כמדריך בתוכנית וכרבש"צ ניצנה".
במרכז לתמיכה קהילתית במשברים נפשיים, שם הוכשר דניס, הביעו צער על נפילתו: "דניס הוא בוגר ההכשרה וחבר יקר של החוף (א"ק: חוף מבטחים - קהילה תומכת תודעה), איש עם לב טהור שאי אפשר לא להינמס מהחיוך ומהמבט הסקרן ומלא החמלה שלו. איש של טבע, מסיבות ושמחה. כואב הלב. מאוד". במרכז עסקו בהקמת המערך של עמותת לב בטוח, לתמיכה בנפגעי מסיבת הנובה וקורבנות נוספים של 7 באוקטובר.
דניאל, חברו של דניס, ספד לו: "דניס, חבר ואח אהוב, יהי זכרך ברוך". חברו יוסי נפרד: "זיכרון מקסים דן יקר! אני לא מאמין שהיית איתי לפני שבוע ועכשיו אתה לא". יקיר, חברם של וקסלר ואפרימי ספד: "הלב כבר גמור, לא מצליח לעכל שלא נתראה שוב. שנהיה ראויים לכם אחים".
ירדן, חבר נוסף, כתב: "דנוצ'קה, היית אור, היית מלך, היית שמחת חיים, היית גבר שבגברים, היית חבר. איך אמרת לי אז ב'בום פסטיבל', 'החיים שבריריים. אני יכול מחר להיעלם, אז לפחות עד מחר בוא נהנה'. חיית על הקצה והקצה חי אותך. אני אוהב אותך לנצח אחי".
"קשה להאמין, לא אשכח אותך דניס היקר", כתב שם, אחד מחבריו ליחידה של וקסלר. "היחידה איבדה את הלוחם הכי מטורף שקיים בצה"ל. אין אתגר שלא עמדת בו, אין קושי שלא צלחת. בן אדם מדהים. אתגעגע, תחסר מאוד".
רס"ר (במיל') עמית שחר
אבל כבד נפל על קיבוץ רמת יוחנן שבמועצה האזורית זבולון, אחרי שנודע על נפילתו של בן המקום רס"ר (במיל') עמית שחר. עמוס נצר, ראש המועצה, אמר: "מועצה אזורית זבולון ותושביה אבלים וכואבים את נפילתו של רס"ר (במיל') עמית שחר, שנהרג בקרבות בעזה. אנו מחבקים ושולחים תנחומים למשפחת שחר בשעה הקשה הזו ומשתתפים בצער הכבד. יהי זכרו ברוך".
ברכה כהן, מכרה של המשפחה, כתבה עליו: "עמית המקסים. בן להורים נפלאים ואוהבים, עצוב כל כך. ליבי עם המשפחה והחברים".
גם חברי הקיבוץ שבו גדל ביקשו להיפגש - ואף סיפרו כיצד "אומץ" על ידי משפחת אנגל מקיבוץ ניר עוז. "עם סיום לימודיו הוא התנדב לשנת שירות בניר עוז. בטבח ה-7 באוקטובר נרצח אביו המאמץ ואמו המאמצת ושתי בנותיה נחטפו לעזה ושבו מן התופת לאחר ימים ארוכים. אירועים אלו העציבו את עמית שהיה קשור למשפחה עד מאוד".
בקיבוץ סיפרו עוד כי "עמית כמו עמית, בחר תמיד במסלול של תרומה והצטיינות לחברה ולמדינה. עם גיוסו בחר כמצופה ביחידה עילית ושירת כלוחם וכחובש קרבי בסיירת יע"ל (יחידת יהלום). עם סיום שירותו הצבאי, יצא לטיול ארוך בדרום אמריקה, בדרכו 'לטרוף את העולם'. הוא התבלט כנער ובחור צנוע ועניו, מאיר, מחייך ומביא אור גדול לכל מקום. מלח הארץ. מוקף תמיד בחברים ואוהבים. היה בן מסור להוריו ואח אהוב ונערץ על אחיו. חובב ספורט ואוהד שרוף של קבוצת צ'לסי. משפחת שחר, בית רמת יוחנן ומדינת ישראל איבדו בחור רגיש, חכם ובעל לב ענק. יהי זכרו ברוך".
סרן (במיל') רון אפרימי
עיריית הוד השרון ותיכון רמון, שם למד סרן (במיל') רון אפרימי, ספדו לו: "מרכינים ראש בכאב ומשתתפים בצערה הכבד של המשפחה, של ההורים יהודית ושמואל, האחים עומרי וגל, בת הזוג גפן וכל בנות ובני המשפחה".
אפרימי היה מדריך בנוער העובד וסיים את לימודיו בתיכון רמון במגמת המוזיקה ב-2015. בסיום התיכון, הוא למד במכינה הקדם צבאית תבור ולאחר מכן התגייס ליחידת יהל"ם בחיל ההנדסה הקרבית והמשיך בשירות מילואים ביחידה. לאחר שחרורו מצה"ל, טייל רון במזרח, סייע בהקמת סטארט-אפ והיה אמור להתחיל השנה את לימודיו באוניברסיטת תל-אביב.
עומרי, אחיו של רון, מספר: "רון אהב חינוך, ואהב לפקד על חיילים שהיו הכל בשבילו. כל חייל שעבר תחתיו יזכור ויעריך אותו לעד. הוא הכשיר לוחמים רבים, ומ-7 באוקטובר התגייס למילואים בלי היסוס ועם תחושת שליחות גדולה, פיקד על צוות של מילואימניקים ופעל בשיא העוצמה והנחישות. אנחנו תמיד נזכור אותו כך - כדמות להערצה".
גל, אחיו השני של רון, התקשה להיפרד: "להגיד מי רון היה במילים זה קשה ואף בלתי אפשרי, אבל אקח ממך השראה בתור בן אדם תכליתי ואגיד מי אתה. מאז שהתבשרנו על הנורא מכל הגיעו שותפים שלו ללחימה, מפקדים ועוד אנשים שפגש בצבא, וסיפרו סיפורים על גבורתו, סיפורים על מקצועיות, בגרות, ועוד הרבה דברים שלא הופתעתי בכלל לשמוע וידעתי, כי זה אח שלי ולא ציפיתי ממנו למשהו אחר. רון היה האישיות שלי להערצה, לאן שהלך הייתי הולך אחריו, שואב ממנו ונבנה בצל דמותו. יש לי עוד הרבה להגיד עליך רון אחי היקר, אבל דבר אחד הייתי רוצה שתדע, שאני שמח שגדלתי לצידך וגאה בך".
אמיר כוכבי, ראש עיריית הוד השרון: "במותו כמו בחייו, רון היה איפה שהיו צריכים אותו. צנוע ומוביל, דואג לחבריו ולעמו. קהילת הוד השרון כואבת עד מאוד ומחבקת את המשפחת באובדנם הבלתי נתפס".
חנה דלמדיגו, מנהלת תיכון רמון בהוד השרון: "רון היה מהבולטים במגמת המוזיקה בתיכון. ניגן, הרים הופעות, חיבר בין חברים, ענו, עם חיוך כובש שמח ומשמח. הלב שבור".
"אין לי מילים. סרן רון אפרימי, לא מסתדר לי להוסיף ז"ל אחרי השם שלך", נפרד ממנו חברו אריק. "לך תסביר במילים כמה היית הכי מיוחד, הכי ערכי, הכי טוב, והכי חי. מתחילת המלחמה לא רציתי לכתוב כלום כי פחדתי שזה יביא מזל רע. הלילה המזל הטוב נגמר. היית חלק משמעותי בעיצוב קבוצת 'יחדיו'. תמיד שואל, תמיד מעורב, גם אחרי כל השנים. אהבתי אותך מאוד, נוח על משכבך בשלום ״.
עדי, מכרה של אפרימי כתבה: "הלב שבור. לב גדול וטוב שאתה. זוכרת אותך מתנדב בחלוקת חבילות לחגים לקשישים ושורדי שואה בעיר. שולחת תנחומים וכוחות למשפחה היקרה, לחברים, לקהילה שהכירה את רון".
רס"ם (במיל') עקיבא יסינסקי
אולגה, אישתו של עקיבא יסינסקי, סיפרה בבכי: "עשר שנים אנחנו נשואים. באוקטובר הוא סיים את התואר כמהנדס מכונות. אתמול דיברתי איתו בפעם האחרונה והוא נשמע טוב. הוא לא נתן לנו לדאוג, לא נתן לנו להרגיש פחד. הוא שמר על מצוות - היה חשוב לו לגור במדינה יהודית ואמר שכל המדינה שלנו. הוא הגיע רק פעמיים הביתה, בכל פעם לחופשה של יום אחד. כשהתחילו לשחרר מילואים הוא אמר שהוא לא רוצה להשתחרר, וחייבים לסיים את המשימה עבור המדינה. הוא אמר שעשינו עבודה גדולה, אבל אסור להפסיק עכשיו, כי הוא רצה שנחיה בביטחון במדינה שלנו".
ודים גורביץ, חברו הטוב ביותר, סיפר: "הוא עלה בפרויקט נעל"ה ב-2002. אני מכיר אותו 20 שנה, למדנו ביחד בפנימייה בעפולה בבית ספר דתי. אחרי ארבע שנים הוא החליט להתגייר כי הוא רצה להיות רציני ולדעת את כל המצוות, ומאז חבש כיפה, שמר על כשרות ועל כל המצוות. הוא היה עד בחתונה שלי והיינו במסעדה לא כשרה והזמנתי מנה כשרה במיוחד בשבילו. היה מאוד ציוני, התחבר לרעיון שהמדינה השלמה שלנו וצריך להגן עליה. הוא עלה להר הבית ורצה לגור באיו"ש. מאז תחילת המלחמה דיברתי איתו פעם בשבועיים. הוא היה בצפון ועבר לעזה לאחר שהמחלקה שלו ביקשה והתנדבה לעבור להיות בעזה. מדובר באובדן קשה".
ראש עיריית רמת גן כרמל שאמה הכהן ספד לעקיבא יסינסקי: "רמת גן ספגה היום עוד פגיעה ישירה של בשורה מרה וקשה על דבר נפילת הגיבור רס"ם (במיל') עקיבא יסינסקי. עקיבא, ציוני בנפשו, עם אהבה מדבקת למדינת ישראל. הוא לחם גם בעופרת יצוקה, בעמוד ענן ובצוק איתן. כמו כן, היה רגיש לילדים עם צרכים מיוחדים והתנדב במגוון פעילויות לטובתם. עקיבא התגייר והחליף את שמו על שם רבי עקיבא. ר"ג כולה מרכינה ראשה והעירייה התייצבה לרשות המשפחה מעתה ולנצח. הלב כבר לא יכול להכיל את כל הבשורות, הכאב והצער, אבל רוח העם חזקה וזו של החיילים איתנה ומעוררת השראה והערצה".
רס"ר (במיל') רועי אברהם מימון
"העיר עפולה אבלה וכואבת את נפילתו של רועי אברהם מימון הי"ד", ספד לו ראש העיר אבי אלקבץ. "מאז תחילת המלחמה איבדה עפולה 14 מבניה ובנותיה הטובים ביותר. מדובר במשפחה ערכית ושורשית וכך היה גם רועי.
"בהיותו פראמדיק שהתנדב שנים להצלת חיים, אהבתו לבעלי חיים והיותו טבעוני, מלמדת על אדם ערכי ומיוחד. משפחת מימון האהובה מהווה סמל עבור כולנו. לפני חודש נפגשתי עם האבא יאיר, חוקר ומומחה ברפואה אלטרנטיבית, סיפר לי על אהבת המשפחה לארץ ישראל ולמדינת ישראל ועל חלומו להביא עוד יהודים מצרפת לעפולה. סבו של רועי, עליו השלום, היה רב קהילה בצרפת והסבא רבא היה רב קהילת שכונת גאולים בימיה הראשונים של עפולה. משפחת מימון הגשימה את מצוות יישוב ארץ ישראל בציונות והקרבה אינסופית. נחבק כולנו את המשפחה. את ההורים אריאלה ויאיר ואת האחים נטע, תמר, אורה ויואל. מיטב בנותינו ובנינו נפלו מאז פרוץ המלחמה. עצוב לנו מאוד. אני כותב ובוכה, בוכה וכותב".
שלומי ברטלר, המחנך הוותיק של רועי מימון מעפולה, נפרד בעצב: "זו אבידה גדולה, ליוויתי את רועי במשך שלוש שנות החטיבה העליונה ועד לגיוסו לצה"ל. רועי, בחור ערכי, ציוני וחדור מטרה לשרת במקומות התורמים ביותר תוך כדי סיכון חייו. בתום התיכון הלך למכינה קדם צבאית למשך שנה והמשיך לשנה נוספת כמדריך. הוא עבר מיונים ליחידות האיכותיות ביותר והתקבל אליהן, ולבסוף בחר בסיירת יהל"ם של ההנדסה. הוא אהב מאוד את השירות הצבאי והתמודד בהצלחה עם האתגרים הגדולים שכרוכים בשירות ביחידה המובחרת הזו. רועי מאוד אהב לעזור לאנשים ולכן עשה קורס פרמדיקים ושירת כלוחם פרמדיק. הוא השתחרר מהשירות שלו לפני כשנה וגויס ליחידה באוקטובר. הפעם האחרונה שהיה בינינו קשר, כשמסרתי לו ד"ש דרך אביו. הוא הבטיח להגיע אלינו לבית הספר ניר העמק כדי לפגוש תלמידים ולספר על יהל"ם וקורס פרמדיקים ולא הספיק לעשות את זה. הוא מאוד אהב לטייל בארץ, אוהב בעלי חיים ואקטיביסט למען זכויות בעלי חיים. יום עצוב לכולנו".
