טרם התבררו באופן סופי תוצאות התחקיר על האירוע שבו נפגע, ובהמשך מת מפצעיו לוחם מג"ב בראל חדריה שמואלי ז"ל, מה שלא הפריע לקמפיין השתלחות אגרסיבי בפרקליט הצבאי הראשי (עצמו), בפרקליטות הצבאית (כולה) ובעיקר בצירוף המילים "הוראות הפתיחה באש". היא כללה ציוצים תוקפניים בטוויטר התובעים לדעת כמה דם נשפך עד היום בשל "אנשי הרוע"; קמפיין מדמם באינסטגרם תחת הסלוגן "שחררו לנו את הידיים"; רשימות אנשי מילואים המאיימים להפסיק את שירותם ומאות פוסטים תקיפים של קופצים על הכאב כמוצאי שלל רב המתקיפים את דרג הפיקוד הבכיר שבתמיכת הממשלה הרופסת שולח את "מיטב חיילינו למות על קדושת המשפטיזציה והשמאל".
אף שכאמור צה"ל עוד לא סיים לתחקר את האירוע, התמונה המתבהרת והולכת היא של כשל מבצעי וטעות בשיקול הדעת. מסוג המחירים שמלחמה גובה לעתים למרבה הצער. העובדה הזו לא מעניינת את מי שנדמה שרק חיכו לרגע שבו יוכלו לשלוף מהבוידעם את מילותיו האלמותיות מ-2018 של השר דאז וכיום ראש הממשלה נפתלי בנט – שלפיהן החיילים מפחדים מהפצ"ר יותר מאשר מסינוואר, ולקבוע, ללא כוכבית, שחדריה ז"ל נהרג היות שהוראות הפתיחה באש השתנו בחסות טהרנות יתר של הצבא, ששכח מה זה להיות קטלני ונכנע לאג'נדות ליברליות קיצוניות.
כי לא המציאות מעניינת, אלא "ההזדמנות" שהיא מאפשרת. מי יתווכח בימים כואבים כאלה? מי יעז להזכיר שמה שמבחין בין טרור רצחני ושפל לבין מלחמה כואבת אך כזו שמבקשת לשמור על צלם אנוש, הם בדיוק אותם כללים? מי יסכים להסתכן בלהיות אוהב האויבים? מרחם על אכזרים ומתאכזר לילדים של כולנו? אין כמו שכול שורט של אחרים כדי להסית באין מפריע.
קשה להניח שבצה"ל לא ראו בימים האחרונים את ההסתה הפרועה נגד הפצ"ר שרון אפק. אפשר היה לצפות למילת גיבוי ומילים תקיפות כנגד מי שמבקשים להפוך את הצבא לכנופייה
הטענות המתפוצצות במרחבי המרשתת אינן חדשות. הנרטיב שלפיו חיילים מפחדים לירות, לא מבינים את הוראות הפתיחה באש, או גרוע מכך - מבינים אותן ומבינים שהם מובלים כצאן לטבח - מטופטף באופן יסודי כבר שנים על ידי גורמים שונים. לעתים כחלק מכרסום שיטתי בכל מערכת שומרי הסף תוך ניצול הצבא להטמעת אג'נדת מערכת המשפט כאויב העם, ולעתים במסגרת ניסיונות לתזכר שבעת מלחמה ידום החוק ורצוי שרוח צה"ל וטוהר הנשק בתוכו ישתקו גם הם. אף אחד לא הזמין אותם למסיבה.
בסקר שנערך לפני שנתיים במכון הישראלי לדמוקרטיה בקרב לוחמים, סברו יותר מ-60% מהנשאלים שההקפדה על החוק של הפרקליטות הצבאית מגבילה את צה"ל ומקשה עליו לעמוד במשימותיו הצבאיות. התוצאות הללו לא התקבלו בחלל ריק. הן תוצאה של פמפום אגרסיבי של המסר הזה. לכו תסבירו למגיבים שהוראות הפתיחה באש לא שונו, שמפקדי הצבא מתעקשים שהן מדויקות ושאין חייל שלא יורה כי הוא מפחד מהפצ"ר.
קשה להניח שבצה"ל לא ראו בימים האחרונים את ההסתה הפרועה נגד הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף שרון אפק. אפשר היה לצפות למילים תקיפות כנגד מי שמבקשים להפוך את הצבא לכנופייה. כשבצבא רוצים, יודעים לשלוח איגרות, לפרסם טורים או להכניס פסקאות לנאומים. כשחייל קופא ולא מסתער, נעמד הצבא על הרגליים האחוריות ומבהיר את החשיבות שבדבקות במשימה. המח"ט, המאו"ג וגם הרמטכ"ל – אף אחד לא נשאר אילם.
ד''ר עידית שפרן גיטלמןבצה"ל אולי העדיפו לחכות עד יעבור זעם, ונזכרו לגבות את הפצ"ר רק במעמד החלפתו אתמול (יום ד') כשהלהבות כבר ליחכו את גלימתו המטאפורית. ייתכן שלא רצו להדהד את הקמפיין מתוך חשש להיגרר לפרשת אלאור אזריה 2, אבל הסוסים כבר מזמן עזבו את האורווה, והם שועטים קדימה ומאיימים לרמוס את אחרון ערכיו של הצבא.
מחויבות בלתי מתפשרת על ערכי רוח צה"ל אולי לא משדרת קטלניות, ושימת דגש על חוסן מוסרי לא נותנת נקודות במדד הפופולריות, אבל אומץ ורוח לחימה צריך להפגין גם מול בריונות. כולל אם היא לפעמים מתוצרת הארץ.
- ד"ר עידית שפרן גיטלמן היא ראשת התוכנית ליחסי צבא חברה במכון הישראלי לדמוקרטיה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה: 07:48, 02.09.21
