עמותת נט"ל (למען נפגעי טראומה לאומית) הגישה היום (שלישי) לנשיא המדינה יצחק הרצוג את הדוח השנתי שלה לשנת 2022, הכולל גם את סקירת מבצע "מגן וחץ", וממנו עולה כי חלה עלייה דרמטית בהיקף הפניות לעמותה על רקע טרור. העלייה החדה של 340% בפניות לנט"ל נבעה בין היתר בעקבות גל הפיגועים הקשים שהתרחשו בישראל בשנה האחרונה.
מתחילת מבצע "מגן וחץ", האירוע האחרון שמצוין בדוח, התקבלו בקווי הסיוע של נט"ל יותר מ-1,300 שיחות. מדובר בעלייה של 470% בפניות לעמותה, כאשר 42% מהן הגיעו מתושבי אזור המרכז, שפחות מורגלים בו בירי, ו-30% מדרום הארץ. השיחות הגיעו מאנשים שהמבצע עורר בהם מצוקה נפשית שבאה לידי ביטוי בחשש לצאת מהבית ובדאגה לילדים, עם הבקשה לקבל כלים שסייעו להם להתמודד עם חרדתם. בנוסף פנו לעמותה גם תושבים וחיילים משוחררים שחוו ירי טילים ופיגועי טרור בעבר, ואירועי המבצע עוררו בהם חרדה.
בסך הכל התקבלו 25,162 שיחות בקווי הסיוע של נט"ל. רק 12% בלבד מכלל המטופלים על רקע צבאי שבהם טיפלה העמותה בשנה האחרונה מוכרים על ידי משרד הביטחון. 55% מהפניות לקו הסיוע הן על רקע שירות צבאי, 24% פניות על רקע טרור ו-21% פניות על רקע טילים.
בנוסף, חלה עלייה של 100% בממוצע השיחות החודשי ביחס לשנה הקודמת לקו הסיוע "נפש אחת" של נט"ל, המופעל בשותפות עם אגף השיקום במשרד הביטחון. קצת יותר משליש מהפניות על רקע טרור הגיעו בעקבות פיגוע הירי בפאב האילקה ברחוב דיזנגוף ב-7 באפריל אשתקד, שבו נרצחו שלושה אנשים ונפצעו שישה. יותר ממחצית מהפניות (52%) לקו הסיוע במהלך השנה הגיעו מתל אביב והמרכז (52%).
כמו כן נרשמה עליה של 13% בשעות הטיפול הקליני בנט"ל, כאשר 72% מהמטופלים ביחידה הקלינית על רקע שירות צבאי הם חיילים משוחררים עד גיל 35. עוד עולה מהדוח כי במהלך 2022 התקיימו 7,600 שעות סדנאות חוסן והתערבויות חירום לבניית חוסן בחברה הישראלית ולהגברת המוכנות למצבי אי-ודאות. הפעילות התקיימה במסגרת המשך של פרויקט "פותחים לרווחה", שבו העבירה נט"ל סדנאות חוסן - 51 מחלקות לשירותים חברתיים ברחבי הארץ, ב-21 מוסדות בריאות, ובסדנאות ל-2,073 תלמידים ומורים במסגרת התכנית "מקום בטוח".
4 צפייה בגלריה
"הדוח השנה מלמד אותנו שבקשת הסיוע היא כבר לא בגדר בושה". הנשיא הרצוג
(צילום:: עמוס בן גרשום / לע״מ)
עם קבלת הדוח אמר נשיא המדינה יצחק הרצוג כי "בשנים האחרונות גוברת המודעות לנושא בריאות הנפש, הן במובן הצורך להכיר, להכיל ולהתמודד איתו – כפרטים, כקהילות וכחברה, והן באופנים שבהם ניתן וצריך לתמוך במי שזקוקות וזקוקים לכך. בשבועות האחרונים נחשפנו ביתר שאת לאתגרי בריאות הנפש, כשהטרור הגובר ומבצע 'מגן וחץ' הציפו מחדש את תחושות הפחד והחרדה אצל ישראלים רבים, תחושות שלצערנו מוכרות היטב. בקשת הסיוע היא כבר לא בגדר בושה".
מנכ"לית נט"ל, אפרת שפרוט, הודתה לנשיא המדינה על הדברים ואמרה: "2022 הייתה שנה קשה. לצד ההתאוששות מהקורונה התקיים מבצע צבאי, גל טרור שטף את המדינה ונכנסו לשנת 2023 כשהשסע בעם מאיים לפגוע בחוסן הלאומי שלנו, ברקע מצב ביטחוני מורכב וקשה. התקופה הנוכחית, שמתאפיינת בהמשך עלייה בפניות לקו הסיוע שלנו, רק מדגישה את הצורך בהעלאת המודעות ל'פציעה השקופה' ואנחנו נמשיך לתת מענה ותמיכה נפשית לכל מי שפונה אלינו".
יו"ר עמותת נט"ל אמי פלמור, שהציגה את עיקרי הדוח, הוסיפה: "האוזן הקשבת והתמיכה מצד המדינה מסייעים לנו להמשיך ולהעניק למטופלים ולפונים אל העמותה את הטיפול המיטבי, למען חיזוק החוסן בחברה הישראלית וטיפול באלפי החיילים והאזרחים הזקוקים לכך".
"הושפלתי בוועדות הרפואיות, התמודדתי לבד 30 שנה"
גדי שחר בן ה-72 התגייס לצה"ל לחיל הרגלי של חיל השיריון בזמן מלחמת ההתשה בשנת 1969, שם שירת בתעלת סואץ ולאחר מכן ביחידת הגששים של פיקוד דרום ובסיירת שקד. גדי השתחרר בשנת 1972, לפני מלחמת כיפור, שבה התנדב במסגרת המילואים ולחם בזירה הסורית. הוא נפצע במהלך המלחמה באורח בינוני, בעת שנפל טיל ליד הנגמ"ש שלו. גדי הבין בדיעבד שהפך להלום קרב בעקבות התקרית.
"זה היה לא מושג מוכר בכלל", משתף גדי. "כן אובחנתי כהלום קרב, אבל לא הייתה מודעות אז. התביישתי להודות בזה וחשתי הרגשת אשם, שדי החדירו לנו אותה, בדיעבד. גם הוועדות הרפואיות היו השפלה אחת גדולה והחלטתי לוותר עליהן באופן די מיידי. חשבתי שאתמודד עם זה לבד, וכך הסתובבתי 30 שנה, עם סיוטים נוראיים ופלאשבקים. לא נחתי לרגע, ברחתי מכל מחשבה וסדר היום שלי היה ברור ועמוס. קמתי ב-05:00 בבוקר לחדר כושר, עבדתי בתחום המחשבים ובאמצע הייתי משחק טניס. בשעות הערב לא הייתי מגיע הביתה, המשכתי לעבוד כפעיל חברתי. בהתחלה ב'שלום עכשיו' ובמלחמת לבנון בתנועה לאיכות השלטון, בועד הורים. כל מה שיכולתי".
4 צפייה בגלריה
"התרגשתי לפגוש את החבר'ה מהגדוד, אבל המצב הנפשי שלי החמיר". תיעוד מהמלחמה, ארכיון
(צילום: אבי שמחוני , ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
רק ב-2004 נכנס גדי לטיפול בעמותת נט"ל. "בתחילת שנות ה-2000 היתה כתבה על פדויי שבי, ומצאתי כל כך הרבה קווי דמיון ביני לבינהם. גם התחלתי להתעייף מאורח החיים המסיבי שלי", אמר. "החלטתי שאני חייב לטפל בעצמי. קיבלתי עזרה ממטפלת נהדרת, ודרכה הגעתי למודעות בנוגע למה שאני עובר. רציתי להשתנות, והייתה בעיה שאני משתנה והעולם לא. כשהתחלתי את הטיפול הבנתי שהחברה מתרחקת ממני, והחלטתי להפסיק ולשלם את המחיר של זה".
ב- 2014 גדי פרש לגמלאות והחלה הידרדרות במצבו, כי פתאום מצא את עצמו עם זמן פנוי. באותה שנה החליטו כמה חבר'ה מהמלחמה 'לאסוף' את הגדוד ולחבר בין הלוחמים במלחמה. "הגעתי לזה והתראינו, גם פתחתנו קבוצה בפייסבוק, אבל עד כמה שזה היה מרגש, המצב הנפשי שלי החמיר", שיתף גדי. בתקופה ההיא הוא שב לטיפול לסירוגין, ולאחרונה פנה למשרד הביטחון על מנת לקבל הכרה כמי שסובל מפוסט טראומה.
גדי ציין כי "הוכרתי לפני שבוע, ואני מחכה לוועדה רפואית. הרבה השתנה במשרד הביטחון, מבחינת היחס והרגישות. מאוד חשוב לי לקבל את ההכרה הזאת, אחרי כל השנים שבהן סבלתי. כרגע אני מקבל את הטיפול דרכם, כי יש תסמינים שהולכים ומחמירים. חשוב לי להתראיין כדי להגדיל את המודעות לנושא הזה, למרות שהחשיפה לא קלה לי בכלל אבל אם זה יעזור למישהו אז זה שווה את זה".
"הלומי קרב זכו לבוז, היו כאלה ששמחו לאיד כשמתו"
לקראת הגשת הדוח כתבה מנהלת תחום המחקר ופיתוח הידע בעמותת נט"ל, ד"ר תמר לביא, סקירת ספרות מקיפה אודות 75 שנים של טראומה לאומית, שם הציגה גם את התפתחות חקר הטראומה הנפשית בישראל ואת יחסי הגומלין בין המחקר והפרקטיקה הקלינית למגמות בשיח על טראומה לאומית בחברה הישראלית.
מהסקירה עולה השינוי ביחס ובמודעות לנפגעי טראומה. כך למשל, במלחמת השחרור היו אבידות רבות וכן פצועים רבים, אך אין שום תיעוד לנפגעי נפש או לאלו שחוו תגובת קרב. רק אחרי שלושה עשורים וחמש מלחמות, מחקר שנערך בקרב לוחמי השחרור מצא כי יש הלומי קרב רבים, וכאלו שחוו תגובת קרב תוך כדי לחימה. מקרה אחד הוא של כמה מלוחמי חטיבת הראל של הפלמ"ח, לאחר שרבים מחבריה נפלו בקרבות הקשים שבהם השתתפפו, השלושה התחפרו תחת בית הבראה בקיבוץ וסרבו לצאת לקרב. הם זכו לקריאות בוז, וחלקם נהרגו תוך כדי הפצצה כשהם מתחפרים, והיו כאלו שאף שמחו לאיד על מותם של "המשתמטים".
גם עם סיום המערכה בסיני ובמלחמת ששת הימים לא היו תיעודים לפגועי נפש וכן מסגרות שקמו על מנת לטפל בהלומי הקרב נסגרו. הנרטיב המוביל בשיח הציבורי היה של הקרבה וגבורה, וכוחות ההכחשה בו דומיננטיים. רק בחלוף שני עשורים, עם השבר העמוק שנבקע בעקבות מלחמת יום הכיפורים, קרנו של אתוס הגבורה החלה לרדת מעט בחברה, ונפתח הצוהר לשיח המאפשר הבנה והכלה של אופני התמודדות שונים, המכירים גם בהשלכות השליליות של המלחמה על הלוחמים והמעגלים הקרובים להם. כך, במלחמת יום הכיפורים כ-450 לוחמים הראו תגובת קרב ופונו לקבלת טיפול רפואי.
בנוסף, הסקירה מראה את המצב הייחודי שמתקיים בכל עת נתונה, כי עיבוד טראומת עבר נעשה במהלך התמודדות עם איום עכשווי. למצב הייחודי הזה השפעה עמוקה על השיח הנוגע לטראומה נפשית בחברה, על היכולת להכיר בהשלכות השליליות – המיידיות וארוכות הטווח – על פרטים ועל הקולקטיב, ועל המתח המתקיים בין שני כוחות מנוגדים: אלו הפועלים להסתיר ולהכחיש את הטראומה, ואלו השואפים לתת לה הכרה ולגיטימציה.
בסקירה מופיעות גם זוויות מודרניות שהחלו לצוץ בשנים האחרונות, כמו נרטיבים של מיעוטים, בהם טראומת הנכבה של הקולקטיב הערבי מ-1948, וטראומת הגירוש שחוותה הציונות הדתית עם פינוי גוש קטיף. בשנים האחרונות המודעות והמחקר הגיעו גם למחוזות מתקדמים יותר, כמו הסתכלות ביקרותית על תפיסת דמותו של הלוחם כגיבור מוסרי, ולהכיר בקיומן המובנה של עוולות במצבי קונפליקטים אלימים ובהשפעתן הרעילה על המחוללים אותן או העדים לביצוען, כפי שבאה לידי ביטוי בנושאים כמו טראומה מוסרית.
הסקירה התיחסה גם לתרומתן של עמותות חברתיות, בהן נט"ל, לשיח הציבורי על טראומה נפשית, כמי שמביאים את הפציעה הנפשית שנושאים הלוחמים מן הקרב אל קדמת השיח הציבורי והחברתי. זאת תוך הטבעת המונח "טראומה על רקע לאומי" והבדלתו מטראומות אחרות, ובכך תורמים לעיצוב התודעה החברתית, להגברת הלגיטימציה לפגיעה הפוסט-טראומטית של חיילים, ובהמשך גם של אזרחים נפגעי טרור בשיח הציבורי ולשיפור התפיסה העצמית של המתמודדים עם טראומה זו.
לבסוף מתייחסת הסקירה לאירועי השעה, ולשבר המתחולל בחברה הישראלית החוגגת 75 שנות עצמאות. מן הסקירה עולה שכפי שהחלמה של הפרט נעשית מתוך הכרה ועיבוד של הטראומה, כך גם חיזוק חוסנה של החברה הישראלית יתאפשר מתוך הכרה ומתן לגיטימציה לקיום של מגוון הטראומות והנרטיבים השונים בה באופן שוויוני, מכבד ואנושי.
