בכניסה לבית משפחת סויסה ברחוב דקל שבמושב בר גיורא ניצב כלב גדול ששומר על הכניסה. אורחים רבים לבושים בלבן מתפללים באוהל שהוצב בחצר הבית, שלא היה ריק לשנייה אחת מאז קיבלו את הבשורה המרה על נפילת בנם דקל במלחמה מול חמאס.
סרן דקל סויסה ז"ל היה בשמחת תורה במוצב פגה שבעוטף עזה כשפרצה מתקפת הפתע של חמאס. "בערך ב-6:00 בבוקר הם קיבלו את הפצמ"ר הראשון, ודקל היה המפקד היחיד באותו הרגע במוצב. כשעלו מולו בקשר ואמרו לו 'סויסה, אתה מפקד המוצב' הוא ידע שהוא נשאר שם וצריך לנהל הכל", סיפר אחיו הגדול עדן.
סרן דקל סוויסה ז"לליד שולחן האוכל המשפחתי עומדות נוי וליטל, אחיותיו הגדולות של דקל. הן מצביעות על השולחן ואומרות בכאב: "זה היה המקום של דקל, אנחנו לא יודעות מי ישב שם עכשיו, אם בכלל". גילה, האם, סיפרה שדקל היה מביא לה פרחים בכל שישי כשחזר הביתה, ללא יוצא מן הכלל. "היה לו כבוד עצום אלינו, להורים. אני לא יודעת איך נמשיך את השבתות בלעדיו".
למרות שדקל היה האח הקטן, הוא היה משמעותי מאוד במשפחה, אדם שמספרים עליו שהיה מנהיג ודומיננטי, אך גם צנוע ועדין. "דקל תמיד אמר 'אתה יכול להתעסק בעצמך או לעשות משהו טוב יותר – זאת בחירה שלך'. כבר מגיל קטן הוא בחר לעשות טוב לסביבה ולעולם מאשר לעצמו", אמרה אחותו ליטל.
ביקור בחדר של דקל מראה שמדובר בחייל מורעל. על הדלת מודבקים סטיקרים רבים של גולני. על מדף בחדר מסודרות תמונות רבות שלו עם חברים – בטיולים ובצבא. "לפני שלוש שנים קניתי שני מדפים, הבאתי אחד לדקל ואמרתי לו שיתלה", סיפר האח עדן. "הוא לא תלה אותו עד לפני כמה שבועות. הוא שם את התמונות שלו וסידר את הדברים שלו. הוא הכין לעצמו אנדרטה".
