לפני מעט יותר מחודש, קרוב לחצי שנה אחרי שהחל, הסתיים למעשה התמרון של צה"ל ברצועת עזה. מאז צה"ל כבש את מעבר רפיח ופשט מחדש על ג'באליה ועל שכונת זייתון. אבל פרט לחזרה של כוחות צה"ל לשכונות שבהן כבר לחם מול חמאס ברצועה, חזר עוד משהו - הרקטות לערי הדרום.
תיעוד: גילת מגינה על בנותיה בשדרות
ב-48 השעות האחרונות נורו רקטות לשתיים מהערים הגדולות בדרום, ולעיר נוספת שמתמודדת עם הרקטות כבר יותר מ-20 שנה. זה קרה אחרי שבחודשים האחרונים הירי הרקטי מרצועת עזה פחת במידה ניכרת, אבל כעת ברור שהאיום הזה נותר בעינו גם עתה, אחרי יותר משבעה חודשים של מלחמה. המספרים מראים זאת היטב.
בזמן שמהצפון ירי הטילים והכטב"מים של חיזבאללה נמשך כמעט ללא הפסקה, במקביל לתקיפות צה"ל בדרום לבנון, מספר השיגורים מעזה ירד מאוד אחרי תחילת המלחמה. מיותר מ-4,000 אזעקות ב-7 באוקטובר, ויותר מ-200 בכל אחד מתשעת השבועות הבאים, המספר הלך וירד ובמהלך ינואר כבר היו פחות מ-70 אזעקות בכל שבוע.
השמדת אתרי השיגור ברפיח, אחרי המטח השני לבאר שבע
(צילום: דובר צה"ל)
הפגיעה בבית ובגן משחקים בבאר שבע, במטח ביום שישי
(צילום: רון יוסף, עידן נתן, מאיר אבן חיים, דוברות מדא)
בפברואר הירידה הייתה עוד יותר גדולה, ומאז - עד הימים האחרונים - היה מספר בודד של אזעקות מדי שבוע. אבל מרגע שצה"ל נכנס לרפיח, זייתון וג'באליה, ולמעשה עוד מעט לפני כן - כשחמאס הבין שכניסה לרפיח אכן תקרה - חל שינוי, ייתכן שגם מתוך הרצון להשתמש ברקטות ובמשגרים לפני שאלו יושמדו על ידי הכוחות שיגיעו אליהם.
מספר האזעקות בכרם שלום שבמועצת אשכול, היישוב הישראלי הקרוב ביותר לרפיח, מראה זאת שחור על גבי לבן. מ-11 בדצמבר עד תחילת החודש, במשך כמעט חמישה חודשים, לא נשמע שם פעם אחת צבע אדום. מ-5 במאי, יום לפני הכניסה לרפיח, יש אזעקות ביישוב כמעט מדי יום - ובסך הכול שבע פעמים בשבוע.
גם בבאר שבע, פרט לאזעקה עקב ירי הטילים והכטב"מים מאיראן, לא נשמעה אזעקה מ-6 בדצמבר. ביום שישי האחרון זה קרה פעמיים, ב-17:33 וב-19:15. "כבר הספקנו להתרגל שאין אזעקות. לא ציפינו לזה. הפתיעו אותנו", אמרה תושבת העיר שליד ביתה התפוצצה רקטה, ואחותו של תושב העיר שדירתו נפגעה הוסיפה: "זה פחד שלא נגמר ורודף אותנו. אנחנו במלחמה שאין לה סוף". המטח הראשון נורה ממרכז הרצועה, השני מרפיח - וגם יממה אחר כך נשמעה אזעקה באזור, ליד העיר.
יירוטים בשמי אשקלון, בפברואר. מאז כמעט לא נורו לשם רקטות, עד היום
(צילום: אדי ישראל)
באשקלון, שהייתה העיר המטווחת ביותר בחודש הראשון של המלחמה, נשמעו שתי אזעקות בפברואר, אפס במרץ, שתיים באפריל - וביממה האחרונה עוד שתיים, ב-1:10 בלילה וב-14:12. מהירי הראשון נגרם נזק כבד לדירה ריקה, ושלושה נפצעו קל.
בשדרות, שם כבר יותר מ-20 שנה מתמודדים עם הרקטות מהרצועה, היה פעמיים צבע אדום בפברואר, ארבע פעמים במרץ וחמש באפריל. החודש נשמעה אזעקה ב-6 במאי, והיום עוד שלוש - שתיים תוך שעה אחת - ב-16:00 וב-17:05 - ואחת נוספת דקות לאחר צפירת הזיכרון. בירי ב-20:05 רקטה אחת יורטה והאחרת נפלה בשטח פתוח מחוץ לעיר. כל זה קרה אחרי שרבים מתושבי העיר חזרו אליה בחודשים האחרונים, לאחר חודשים כמפונים.
האזעקה בשדרות אחר הצהריים תפסה את גילת כהן משדרות ואת שלושת ילדיה - אנאל בת הארבע וחצי, נוגה בת השלוש ואהובי בן השנה ותשעה חודשים - בדרך הביתה מהגנים (בתיעוד שבפתח הכתבה). גילת סיפרה בשיחה עם ynet: "נסענו הביתה במכונית. עברנו את תחנת ההסעה הממוגנת, ואז היה צבע אדום. עצרתי את האוטו, והילדים האלופים כבר ידעו מה לעשות. הם פתחו את הדלת ונשכבו. אני נשכבתי עליהם. יש פסוק בישעיהו שאנחנו תמיד מזמרים כשיש צבע אדום. גם בבית בדרך לממ"ד תמיד זה מלווה בפסוק הזה. זו דרך להתמודד עם המצב: 'עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עימנו אל'. זה פסוק שמדבר על כך שהאל שומר עלינו מפני אויבינו".
