באפריל 2021 הצית עצמו איציק סעידיאן, נכה צה"ל שאובחן עם פוסט טראומה אחרי שהשתתף בקרב בסג'עייה במבצע צוק איתן, מול משרדי אגף שיקום נכים במשרד הביטחון כמחאה על הטיפול שקיבל. לאחרונה הצית עצמו בנסיבות דומות עוד חייל לשעבר, בר כלף, שמת מפצעיו יומיים לאחר מכן. בכך חזרה לשיח סוגיית הדחייה של לוחמים לשעבר ומתמודדי נפש שמבקשים להכיר בהם כנכי צה"ל – סוגייה שמעורבים בה היבטים חקיקתיים, רפואיים וחברתיים.
ב-1949 - בשלהי מלחמת העצמאות ועל רקע הגיוס הנרחב והנפגעים הרבים - נחקק חוק הנכים המעגן את זכויותיו של מי שנפצע, חלה או שמחלתו הוחמרה בתוך השירות הצבאי או בעקבותיו (בשנות ה-80 הורחב מעגל הזכאים ונכללו בו גם נכי משטרה, שב"ס, שב"כ והמוסד). מאחר שהליך ההכרה בנכה צה"ל מתבסס על המודל החוקתי-רפואי, מעורבים בו משרד הביטחון, בתי משפט, עורכי דין, עמותות מסייעות והנכה עצמו, שממנו נדרשים משאבים רגשיים וכלכליים - בנוסף לתמיכה סביבתית - בניהול מאבקו המתיש. מנגד עומד קצין התגמולים במשרד הביטחון, המאשר או דוחה את הבקשה לאחר שבחן את הקשר הסיבתי, ההתנהגותי והעובדתי – כלומר, אם אכן קיימת זיקה בין הנכות לבין השירות הצבאי.
בעשורים האחרונים עוברת החברה הישראלית שינויים מהירים, ובהתאם משתנה גם משמעות המושגים "נכות" ו"מוגבלות" ואופן ההתמודדות איתם. עיקר השינוי הוא כזה: במקום תפיסה המתמקדת בקושי בתפקוד של האדם עם המוגבלות (מה שמצריך סעד, תמיכה וטיפול רפואי), מתבססת תפיסה חדשה המתמקדת במבנה הסוציולוגי של החברה כמקור למכשול. כלומר: כיום ההנחה היא שעל החברה להשתנות ולהתאים את עצמה לאדם עם המוגבלות.
כבר שלושה עשורים וחצי נמצאת מדינת ישראל בתהליך האימוץ של הגישה המתקדמת הזאת, אך משום מה היא לא חלה על נכי צה"ל. ב-1988 נחקק חוק שוויון לאנשים עם מוגבלויות, שהורחב ב-2005 וקבע שיש להנגיש מקומות תעסוקה, מבנים, שירותים ותשתיות לאנשים עם מוגבלויות. בנוסף התפתחו ההבנה והידע על אודות הגורמים למגוון לקויות נפשיות ופיזיות, ולאתגרים העומדים בפני האדם בהתאם למוצאו, קהילתו ועוד.
בהתאם, יש צורך לחדד את העובדה שעל מדינה השולחת את אזרחיה להקריב את גופם ואת נפשם למען ביטחונה, מוטלת האחריות לדאוג לשיקומם ולשילובם בחברה של מי שנפגעו. משרד הביטחון אכן משקיע משאבים רבים בשיקומם של נכי צה"ל (עובדי השיקום הם מהמסורים שיש), אך לא תמיד זה מספיק או מתבצע כראוי.
לאחרונה הוכרז על "רפורמת נפש אחת", שאמורה לתת סיוע נוסף ומענה מהיר לנכי צה"ל, וככול שמתעמקים בפרטיה עולה כי היא מתבססת – שוב - על המודל הרפואי, שלפיו שיעור אחוזי הנכות וסוג הפגימה הם אלו שיקבעו את סל הזכאות לנכה. הרפורמה אמנם נותנת פתרון ראשוני מיידי, אך בפני עצמה היא לא אפקטיבית לטווח הארוך.
ד"ר עמיר ביראנימדינת ישראל תצטרך לקחת את מה שכבר חוקקה ב-1988 בחוק שוויון לאנשים עם מוגבלויות ולעשות בו התאמות לנכי צה"ל, המהווים אוכלוסייה ייחודית, על מנת לשלבם בחברה. יש צורך להקים ועדה מייעצת מקצועית למנכ"ל אגף השיקום כדוגמת הוועדה המייעצת לנציב לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים.
יתר על כן, יש לאמץ גישה של פיזור השירותים המוענקים לאוכלוסיית הזכאיים על ידי אגף שיקום נכים, במקום הריכוזיות כיום, ובכך להנגיש שירותים דיגיטליים כפי שנעשה בקופות החולים, חברות הביטוח, בנקים ועוד, ובכך להפחית את תחושת הכעס וחוסר ההתחשבות שלה שותפים רבים מהנכים המתמודדים מול משרד הביטחון.
- ד"ר עמיר ביראני הוא פסיכותרפיסט ונכה צה"ל. היה חבר בוועדה מייעצת לנציב לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
