גם בעולם יציינו מחר (שני) את טבח 7 באוקטובר באלפי אירועים - בעצרות וצעדות, בטקסים בקהילות יהודיות ובבתי כנסת, באירועים מיוחדים ומעגלי שיח - אבל יש גם מי שמעדיף גם כעת, שנה אחרי, להתמקד בשנאה ולהאשים את ישראל בכל צרותיה ובמסע ההרג הנורא בתולדותיה.
כך היה הערב בשכונת קרויצברג בברלין: מארגני ההפגנה והמשאית המובילה עם הכרוז והרמקולים חיכו וחיכו, אבל החזרה הגנרלית לקראת ההפגנה הגדולה של השבעה באוקטובר, לא ממש עמדה בציפיות. "יש לנו פה כוח של חמש מאות או שש מאות שוטרים", אמר לי שוטר שעמד בקוטבוסר-טור, הכיכר שממנה התחילה התהלוכה לכיוון שכונת המהגרים נויקלן, ובה התאספו רק קצת יותר מאלף מפגינים. "חשבנו שנהיה שוטר על כל שמונה עד עשרה מפגינים. זה קצת מפתיע. אבל זו פחות עבודה בשבילנו".
סיבת ההפגנה הרשמית הייתה להביע הזדהות עם תושבי עזה ולבנון, ולצידה היו די הרבה גילויי שמחה במלאת שנה לטבח אוקטובר בעוטף עזה. היו בהפגנה שני מחנות מופרדים: גרמנים ואנגלו-סקסים מהשמאל הגרמני, ומהגרים מוסלמים. דגלים של פלסטין, לבנון ואירלנד התנופפו בשפע. מתופפים היכו בתופים. הכאפיה המפורסמת הכריזה רשמית על השנה שבה טיפסה לטופ של אייקוני האופנה בעולם המערבי: בשחור ולבן, כחול ולבן, צהוב ושחור בית"רי, אדום וחאקי. איש ואישה וכאפייתם, כולל "אנשי הביטחון" האזרחיים שנבחרו מטעם המארגנים כדי לכאורה לשמור על הסדר. הם עמדו במתחם ציבורי אבל התעקשו בצעקות ואלימות שאיש לא יצלם אותם.
היו שם כל השלטים הרגילים: "גנב לא יכול להיות הבעלים של מה שגנב", "פלסטין הכבושה מאז 1948". והיו גם מפגינים ישראלים עם שלטים נגד נתניהו. שנאה באוויר. הכרוז קרא קריאות נגד "המשטרה הברוטלית" והזכיר למפגינים לא לתת להם שום סיבה לפזר את ההפגנה. רק במקום לקרוא "מהנהר ועד הים, פלסטין תשוחרר", הם צעקו "לא נפסיק עד שנשחרר את חיפה, יפו, עכו, צפת ותל אביב", והכרוז הוסיף: "מהים ועד הים, זו הדרך האמיתית היחידה להגיד את זה ושום שוטר לבן גרמני ואלים לא יעצור אותי מלהגיד את זה". הוא קרא גם "נתניהו ושולץ עוד תראו, פלסטין תהיה משוחררת", ובירך את "האחים" שלהם לתנועת ההתנגדות ב"עזה, שכם, טול כרם והדאחייה". המקום האחרון, מעוז חיזבאללה בביירות, הוא השם שעורר את מחיאות הכפיים הסוערות ביותר. וכמובן: "גרמניה מממנת, ישראל מפציצה" ו"חמש, שש, שבע, שמונה, סוף לציונות".
שאלתי את מאיה, סטודנטית גרמניה בכאפייה אופנתית, אם זה לא מוזר לה לעמוד באמצע ברלין ולא להזדהות אפילו במילה או אקט אחד נגד הרצח הכי גדול של יהודים מאז השואה. היא הצביעה על הבד שהיה תלוי בצדה של משאית הכרוז: "זה התחיל הרבה לפני השבעה באוקטובר", נכתב שם, בסיסמה שהפכה לשגורה בקרב שונאי ישראל. "אני משלמת מיסים לממשלה הגרמנית, ואני לא יכולה ולא רוצה להיות שותפה לרצח עם ורצח ילדים שישראל מבצעת עם הכסף הזה", היא הוסיפה, "לעמוד בצד ולהביט לצד השני, זה לשטוף את הידיים שלנו מפשע שאני שותפה לו. אני חושבת שזה השיעור שלמדנו מהרייך השלישי. נראה שלפי ההתנהגות שלהם, דווקא היהודים בישראל לא הפיקו את הלקח הנכון". לידנו עבר צעיר בריטי עם שלט שהשווה בין המחאה הפלסטינית למרד גטו ורשה. התהלוכה התחילה באיחור אופנתי, אבל היא לא ממש התניעה. היחס היה של שוטר לכל שלושה מפגינים.
שגריר ישראל בגרמניה, רון פרושאור, אמר: "הפגנת השנאה היא המשך ישיר לחגיגות הטרור בנויקלן ב-7 באוקטובר - חלוקת ממתקים על רצח יהודים. כשמדברים על 3,200 פשעים אנטישמיים בגרמניה - ככה זה נראה. אלו הם פניה של האנטישמיות האיסלמיסטית שמשגשגת תחת כסות של חופש ביטוי שהופך לחופש שיסוי".
במרחק של כארבעה קילומטר משם, התנהלה תהלוכה שקטה ורגועה יותר, מאות יהודים וגרמנים שבאו להזדהות עם קורבנות הטבח ועם החטופים שנותרו בשבי. כמה אנשים החזיקו בידיהם את כותרת העיתון הברלינאי החשוב "טאגסשפיגל", שכמו עיתונים אחרים הדפיס על השער שלו את פני החטופים. הם צעדו בדממה משער ברנדנבורג ועד לבאבלפלאץ, שקטים, כאילו לא מאמינים שעברה כבר שנה מאז שעולמם עורער, בשבת של תחילת הסתיו אשתקד.
בתוך כך, בארה"ב ייערכו מחר יותר מ-400 אירועי זיכרון לציון הטבח - בהם תערוכות, מופעים ופעילויות אינטרקטיביות. רבים מהמארגנים מטשטשים בכוונה את מיקום ומועד האירועים מחשש למחאות אנטי-ישראליות, אך ארגון הפדרציות היהודיות השיק אתר אינטרנט ייעודי המפרט את האירועים. בניו יורק יתקיים טקס מרכזי בהובלת שגריר ישראל באו"ם דני דנון, בו תופיע הזמרת עדן גולן. תערוכת "חיבוק אחרון" של האמנית יפעת פאר, המוקדשת לנרצחי ה-7 באוקטובר, תושק גם היא במטה האו"ם.
בערב תיערך עצרת בסנטרל פארק, ביוזמת הפדרציות היהודיות, עם הופעות של עדן גולן, דויד ברוזה, ומקהלות תלמידים, וכן טקס הדלקת נרות לזכר הקורבנות בהשתתפות משפחות החטופים. בנוסף, קהילת חב"ד תוביל צעדת ענק במנהטן לזכר הקורבנות, בית הכנסת המרכזי "עמנו-אל" יהפוך למועדון לילה בסולידריות עם ניצולי הנובה, ובתי כנסת ומרכזי קהילה יהודיים יערכו אירועים משלהם.
כמה מדינות בארה"ב הנמיכו את דגליהן לחצי התורן לציון הטבח, ומבנים מרכזיים במדינת ניו יורק הוארו בצהוב בהנחיית המושלת קאת'י הוקול. במקביל לאירועים, צפויות הפגנות ענק פרו-פלסטיניות, במיוחד בקמפוסים. באוניברסיטת קולומביה תתקיים מחאה גדולה, ובאוניברסיטת מרילנד, בעקבות פסיקת בית משפט חריגה, נאלצה האוניברסיטה לאפשר הפגנה.