הימ"מ, היחידה הלאומית ללוחמה בטרור לחילוץ בני ערובה, בדרך כלל נמנעת מפרסום תיעוד של פעילותה - בוודאי שלא תיעוד ויזואלי. גם בתיאורים מפי הלוחמים, אנשי הימ"מ נוהגים לקמץ בפרטים. הדבר נובע בעיקר מהרצון שלהם לא לחשוף את שיטות העבודה ו'כלי העבודה' שלהם, ואת מערכות הנשק המיוחדות שבהן הם משתמשים. מדובר במיקרו-טקטיקה שאסור שהאויב יהיה מודע לה ויוכל להתגונן מפניה ולהפיק לקחים.
התיעוד הנדיר של הימ"מ
(צילום: דוברות המשטרה)
באנגלית יש פתגם שאומר שאלוהים - וגם השטן - נמצאים בפרטים. את זה יודעים אנשי הימ"מ, שמודעים יותר מכל אחד אחר לעובדה שההבדל בין הצלחה לכישלון הוא כחוט השערה.
למרות זאת החליטו בכירי המשטרה ומג"ב - בהסכמת מפקד הימ"מ - להפיץ את התיעוד הדרמטי וחסר התקדים מחילוץ שלושה מתוך ארבעת החטופים בלב מחנה הפליטים נוסייראת. ההחלטה התקבלה ברקע העובדה שצה"ל מפיץ תיעודים משלו לאירוע, שבהם נראית העלאת החטופים למסוקים והטסתם חזרה ארצה. בימ"מ, כנראה, היה רצון שאפשר להבינו להזכיר לציבור שבלי עבודת אנשי היחידה בשני המוקדים, נועה, אנדריי, שלומי ואלמוג לא היו שבים חזרה לישראל.
בכל מקרה, מהקטעים הערוכים והמקוצצים שפורסמו הערב לא ניתן להסיק הרבה. ייתכן מאוד שעל אף שנראה שמדובר במוקד אחד, בפועל הסרטון הוא משני מוקדים שונים - גם מהבית שבו הוחזקה נועה ארגמני, וגם מהבית שבו הוחזקו החטופים הגברים שנראים בסרטון.
מכל מקום, אפשר לראות שהלוחמים מצוידים בכלי נשק עם משתיקי קול, כך שייתכן שקולות הירי הכבדים שאנו שומעים הם של ירי חמאס. ייתכן גם שהירי הוצמד במכוון לסצנה הראשונה, כדי להטעות את חמאס ולא לאפשר לאנשיו להבין אם צולם בפריצה הראשונית או אחריה.
הדלת, כך נראה, נפרצה באמצעות מכשיר פריצה או מטען - אבל לאחר מכן נראית תנועה בתוך מבנה, והלוחמים נכנסים לאחד מחלקי הבית דרך חלון פנימי שמאפשר להם להימנע ממחבלים שאולי אורבים באזור הדלת. ואז נראה רגע מרגש באמת, שבו פוגשים הלוחמים לראשונה באלמוג, אנדריי ושלומי, מזהים אותם ומרגיעים אותם. מיד באותו רגע מתרחש פיצוץ גדול מבחוץ - שהוא כנראה ירי של RPG, או רימון שצוות אחר השליך במקום אחר בבית.
תיעוד מבטן המסוק שחילץ את שלושת החטופים
(צילום: דובר צה"ל)
בסערת הקרב הלוחמים מרגיעים את החטופים, ואז מגיע שלב הנסיגה - שמתבצע תחת חיפוי כבד של אש, אולי אפילו אש של מסוקי קרב. אנחנו רואים את אחד הלוחמים נושא על גבו מגן שבעת הפריצה הוא מחזיק לפניו כדי לעצור כדורים או רסיסי רימון, אם אלה יושלכו עליו. אחר כך ניתן לראות את בני הערובה, את שלושת הגברים, חומקים בין העצים בדרכם אל המשאית, כשאנשי הימ"מ מחפים עליהם שלא יירו עליהם מלמעלה מהבתים שמסביב.
מהסרטון כאמור אי אפשר ללמוד מאין פרצו, לאן פרצו ובאיזה בית מדובר - אבל ברור שהפריצה התבצעה מכמה נתיבים בעת ובעונה אחת. אנחנו זכינו לראות מבחר קטעים שממחישים בעיקר את ההתרגשות, את הפעולה המקצועית וקרת הרוח ואת חילופי הדברים החסכניים מאוד בין הלוחמים ובין הלוחמים לחטופים. הדברים הללו ממחישים גם את היעילות וגם את ההתרגשות והחשש שמלווים פעולות מהסוג הזה. בולט מאוד הפער בין ההתרגשות והאימה של החטופים שמתקשים להבין מה קורה וחוששים מפני הגרוע ביותר - לבין קור הרוח והמקצוענות של אנשי הימ"מ והשב"כ. טוב שמצלמת הקסדה הייתה במקום כדי לתאר ולו רק פרומיל ממבצע נדיר כזה.
