כשישראל הצעירה ניהלה בשנות ה-60 דיון ציבורי על היתרונות והחסרונות בהצטיידות בנשק אטומי, הזהיר השר יגאל אלון כי במזרח התיכון לא יכול להיווצר "מאזן של אימה". במקום הרתעה הדדית, טען, יתקיים מצב של "אימה ללא מאזן". במילים אחרות, אלון חשב שבעוד שבשאר העולם נמנעים מנהיגים מלהשתמש בנשק גרעיני בשל החשש מההרס העצום, במזרח התיכון אי אפשר לצפות לכך. הוא סבר שמנהיגי האזור מתנהלים באופן לא רציונלי ולכן לא יירתעו משימוש בפצצה.
מעט מאוד השתנה מאז. גם כיום, במסגרת הדיון בשאלה אם לפעול נגד מתקני הגרעין באיראן, סבורים בישראל שאם למשטר בטהרן תהיה פצצה - הוא ישתמש בה נגדנו אף שהדבר עלול להביא לתגובה ישראלית מוחצת.
לפני 41 שנה בדיוק חשבה ישראל באותו אופן גם על הרודן העיראקי סדאם חוסיין, שנתפס כאן כמי שלוקה בשיגעון גדלות ופועל באופן בלתי רציונלי. בספטמבר 1980 הוא קיבל החלטה הרת אסון לכאורה וסיבך את ארצו במלחמה עם איראן, שגדולה פי ארבעה מעיראק ומספר התושבים בה כפול. איראן נחשבה למדינה החזקה ביותר במפרץ הפרסי ובשל כך חתם סדאם חוסיין ב-1975 על הסכם עם השאה האיראני - שהיה למעשה מסמך כניעה – ובמסגרתו קיבל את מרבית דרישותיו של השליט האיראני בנוגע לבעלות על הנהר שאט אל-ערב.
סדאם חוסיין, אם כן, היה באותם ימים דווקא מנהיג רציונלי. השיקול העליון שלו היה ניסיון להבטיח את הישרדות המשטר במדינה שחוותה מספר רב של הפיכות צבאיות אלימות
כאשר החליט לפלוש לאיראן, אתמול לפני 41 שנים, הניחו בעולם שסדאם ניסה לנצל הזדמנות מתוך הנחה שהמהפכה האסלאמית של 1979, ותהליכי הטיהור והמעצרים בשורות הצבא, החלישו את איראן באופן משמעותי. אבל למרות זאת, המלחמה נמשכה כשמונה שנים, הביאה למותם של מאות אלפי עיראקים והסתיימה למעשה בתיקו. עיראק יצאה מהמלחמה עם חוב חיצוני גדול ובלי אף הישג משמעותי.
האומנם פתח סדאם במלחמה זו מתוך שגעון גדלות? צלילה לנבכי הסיפור מעלה תמונה אחרת.
לו רצה סדאם לנצל את הכאוס באיראן, הוא היה יכול לפתוח במלחמה כבר ב-1979, כאשר כהן הדת הקיצוני רוחאללה חומייני עלה לשלטון. במקום זאת הוא דווקא בירך את השלטון החדש בטהרן והביע תקווה ששתי המדינות יוכלו לחיות בשלום. אולם תוך זמן קצר החלה סדרה של התנגשויות על קו הגבול בין כוחות עיראקיים ואיראניים. סדאם הבין שחומייני מחפש עימות על מנת לחזק את מעמדו בתוך איראן מול הגורמים המתונים, החילוניים והפרו-מערביים.
בתגובה הסתפק סדאם בהתייחסות בנאומיו לאיראנים שרוצים בעימות. אבל אז הגיעו מהלכים שהוא לא יכול היה להבליג עליהם או להסתפק בנאום תגובה: תמיכה איראנית במחתרת חמושה שפעלה בדרום השיעי של עיראק, אזור ששליטה בו הייתה חשובה מאוד למשטרו של סדאם. מדובר לא רק במוצא של עיראק אל המפרץ הפרסי אלא גם במקום שבו נמצאים כמה משדות הנפט הגדולים. כאשר המחתרת השיעית בדרום ניסתה להתנקש בחייו של בכיר המשטר, טארק עזיז, נפל הפור. סדאם החליט לצאת למלחמה כדי להגן על יציבות שלטונו, לא כדי לנצל את חולשתה של איראן.
גם הסיבה שבגללה המלחמה התארכה קשורה לרגישות הפוליטית שגילה סדאם. צבא עיראק הוא זה שבחר את נקודת הפתיחה כאשר הוציא לפועל מתקפת פתע לתוך חבל חוזיסטאן בדרום איראן, שעיקר אוכלוסייתו ערבית והוא כולל שדות נפט גדולים. השתלטות עיראקית עליו הייתה יכולה להנחית מכת מחץ על כלכלת הרפובליקה האסלאמית.
אבל במקום להתקדם במהירות, הצבא העיראקי נע בזהירות ובאיטיות. מספר הנפגעים העיראקים אכן היה נמוך, אולם התנהלות זו בזבזה זמן יקר ואפשרה לאיראן להתארגן ולנצל את היתרון שלה בכוח אדם (היא גייסה אפילו נערים צעירים ישירות לשדה הקרב). כל זה אפשר לאיראן להטות את הכף, להדוף את הצבא הפולש ולפלוש לשטחה של עיראק בקיץ 1982.
המחיר של הניסיון של סדאם לחסוך בחיי חייליו היה יקר. בשנים הבאות עיראק נאלצה לנקוט צעדים נואשים, בכלל זה שימוש בנשק כימי נגד חיילים איראנים ומורדים כורדים כדי למנוע תבוסה במלחמה.
הפחד של סדאם משינוי לרעה בדעת הקהל בעיראק התבטא גם בהתנהלות הכלכלית שלו תוך כדי המלחמה. ממשלת עיראק עשתה מאמצים ניכרים למנוע פגיעה ברמת החיים של אזרחיה, ולמרות הוצאות עצומות על המלחמה, לא נרשם מחסור במוצרים כלשהם בשווקים.
החשש של סדאם לא היה מוגזם. בכירי המשטר שלו היו שייכים לאליטה צרה ביותר שכללה בעיקר את חברי המשפחה המורחבת של סדאם. שאר גורמי הכוח בעיראק הורחקו מהשלטון. הדיקטטורה שלו שרדה רק בזכות רווחי הנפט העצומים והשימוש בהם לשחד את הנאמנים למשטר ולבנות מנגנוני ביטחון חזקים שיוכלו לבלוש אחר האופוזיציה ולדכא אותה.
ד''ר גיא לרוןסדאם חוסיין, אם כן, היה באותם ימים דווקא מנהיג רציונלי. השיקול העליון שלו היה ניסיון להבטיח את הישרדות המשטר במדינה שחוותה מספר רב של הפיכות צבאיות אלימות. השיקול הזה קבע את מועד המלחמה, ואת ההתנהלות הצבאית והכלכלית של עיראק בזמן המלחמה.
יש לכך גם השלכה על ימינו. ההיסטוריה של האזור מראה ששמירה על השלטון מהווה את השיקול המכריע עבור רוב המדינות במזרח התיכון, ובכלל זה איראן. לכן אפשר לצפות שאם ההנהגה בטהרן תיווכח שחזרה להסכם הגרעין עם ארה"ב תוכל דווקא להבטיח את המשך שלטונה, היא תהיה מוכנה לחדש אותו.
- ד"ר גיא לרון הוא מרצה בכיר במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
