אדל, בת 35 ואם לשלוש בנות, חיה שנים תחת אלימות בלתי פוסקת, מרגע שהייתה פוקחת את עיניה בבוקר, כשבעלה נהג להעיר אותה כדי להשפיל ולאנוס אותה. השבוע, לרגל ציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, אנו מביאים מדי יום ב-ynet מונולוג של קורבן. אדל, שסיימה תהליך טיפול בן שנה באחד המקלטים של עמותת "ל.א לאלימות נגד נשים" שהקימה כלת פרס ישראל, רות רזניק, משתפת באלימות שנמשכה גם לאחר הפרידה, וגם בחיים החדשים שבנתה כמרצה בכנסים וסדנאות על הדרך שעברה.
"לפני שנה לא הייתי מעזה לדבר על זה. עברתי את כל סוגי האלימות - נפשית, כלכלית, אונס. כל מה שאת יכולה או לא יכולה לתאר לעצמך. במשך שנים חיפשתי את נקודת היציאה. אם הייתי קמה ועוזבת ברגע הלא נכון – לא הייתי כאן. הגבר שאיתו התחתנתי היה שואל אותי 'באיזו שקית את רוצה שימצאו את הגופה שלך?'. הוא היה אומר 'תקשיבי, סוף הדרך זה כשאני הורג אותך ומתאבד. לא אכפת לי מה קורה עם הבנות'.
"האלימות התגברה אחרי הלידה הראשונה. הוא היה עוקב אחריי באמצעות מצלמות שהתקין בבית ורק הוא יכול היה להפעיל אותן דרך הטלפון שלו. בכל פעם שהייתי מקבלת טלפון הוא היה בודק עם מי אני מדברת. פעם הוא לקח אותי לבדיקת פוליגרף כדי לוודא שאני לא בוגדת בו. גם אחרי שיצאתי דוברת אמת הוא לא האמין כי הייתי לבד בחדר עם הבודק.
"הייתי הולכת לעבודה והוא נוסע אחריי עם האוטו. אם הייתי הולכת לגן, הוא היה עומד לתצפת עליי מרחוק. כשהוא לא היה בבית הוא היה מכריח אותי לעשות איתו שיחת וידאו. 'קומי, תראי לי את כל הבית. תפתחי את כל הארונות. תראי לי שאין איתך אף אחד'.
"לא היה לי אוויר לנשום. מרגע שפקחתי עיניים שמעתי 'את זונה, את עם הבוס'. זה אף פעם לא נפסק. באמצע הלילה הוא היה יכול למשוך את השמיכה, לצעוק 'את לא הולכת לישון' ולאנוס אותי. הגעתי למצב שאני לא רוצה להתעורר. לא היה לי חשק לקום בבוקר. בשביל מה? בשביל השפלות וקללות? האלימות, השליטה והאובססיה הקיפו אותי. נגמר לי הכוח.
"כדי לצאת מהבית הייתי חייבת רשת תמיכה ורגע מדויק שבו זה יתבצע מבלי שיקרה אסון. התמזל מזלי, במהלך הקורונה, והיה חשש שנכנסתי להיריון, הוא הסכים שאגיע לרופאת נשים. כשהתיישבתי מולה לא התכוונתי שזה ייצא, אבל פתאום הכל פרץ החוצה והתחלתי לבכות. סיפרתי לה שאני חיה תחת אלימות. שומעת קללות מהבוקר עד הלילה. עוברת אונס.
"הרופאה אמרה: 'את לא יוצאת מכאן. את לא חוזרת הביתה', והזעיקה שוטרים. הוא המתין ברכב וראה שאני מתעכבת. בשלב מסוים הוא עלה למרפאה והתחיל לעשות בלגן. כשאמרו לו שהמשטרה בדרך הוא נסע הביתה. אמרתי לשוטרים שאגיש תלונה רק בתנאי שהיום אני יוצאת למקלט עם הבנות. שום צו הרחקה לא יעזור. אם הוא מבין שזה יצא החוצה – מבחינתו זה הסוף. אחרי חקירה הוא ישב במעצר בית לשבוע".
"ההליך במקלט של 'ל.א לאלימות נגד נשים' היה קשה. בהדרגה התחלנו לקלף את הקליפות עם שיחות פרטניות ושתי קבוצות. זה לא תמיד קל במקלט. לפעמים זה כמו סיר לחץ. הילדים כולם היו חשופים לאלימות בבית – וזה יוצא החוצה.
"בסוף התיק נגדו נסגר. אני מכירה הרבה נשים שזה קרה להן. אם לא רואים שחתכו אותך, אם לא הגעת למשטרה עם סימנים כחולים על הפנים, הם לא יודעים מה לעשות עם זה. בזמן שאנחנו בורחות מהבית ומתחזקות במקלט – הגברים לא מטפלים בעצמם. לא חלה עליהם שום חובה ואין שום פיקוח. אז האובססיה והאלימות לא נפסקות, אלא שהיום אני מצליחה להגן על עצמי ולהיעזר בסביבה.
"אני לא יכולה למנוע ממנו לראות את הבנות. מגיל חמש יש להן טלפון נייד והן יודעות להתקשר אליי אפילו באמצע הלילה אם משהו קורה. האלימות פגעה גם בהן ואת הנזקים אני רואה עכשיו. המחנכת של אחת מהן התקשרה אליי יום אחד ואמרה לי: 'זאת ילדה בת 8 עם נפש של בת 80'.
"נכון לעכשיו אני מרגישה פחות סכנה כי יש לי תמיכה. חזרתי לעבוד וסגרתי חובות. המדינה? היא עוזרת באופן חלקי בלבד. גם העובדים הסוציאליים בקהילה לא באמת יודעים איך לעזור. הלשכות קורסות והעומס מטורף. כולנו נישא את הטראומה הזאת לכל החיים".
- במקרה שאישה בסביבתכם נמצאת במערכת יחסים אלימה, הפנו אותה או התקשרו בעצמכם לקו החירום של משרד הרווחה בטלפון 118 או 077-9208560. המוקד מאויש במשך 24 שעות ביממה ומעניק שירות בעברית, ערבית, רוסית ואמהרית.
מוקדי חירום נוספים:
6935* - עמותת אל"י, האגודה להגנת הילד מפני התעללות פיזית, מינית ורגשית
1202 / 1203 - קו חירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
6724* - עמותת ל.א לאלימות נגד נשים
9201* - נעמת (בימים א'-ה', בין 8:00 ל-15:00)
1-800-393904 - ויצו, קו סיוע לגברים במעגל האלימות
1-800-292333 - עמותת בת מלך לסיוע לדתיות וחרדיות המתמודדות עם אלימות במשפחה
02-6780606 - המועצה לשלום הילד
054-4525286 - יוצאות מאלימות לחירות, רשת לתמיכה ביציאה ממערכות יחסים פוגעניות
