שני גברים שנשואים לשתי אחיות יצאו יחד לנסיעה, רק אחד חזר ממנה בחיים. כעת עליו לשכנע את השופטים שזה יכול היה להיגמר אחרת בשבילו. אולם 1202 בבית המשפט המחוזי בתל אביב ריק כמעט לחלוטין. אין בני משפחה במקום, לא של הגיס המת ולא של זה הנאשם: פירדובסקי חוסיינוב, המוכר גם בשמו הישראלי "רוני", עולה מאזרבייג'ן בן 42. עד לפתיחת הדיון רוני ממתין במרתפי הבניין, בתא קטן ומסורג שמכיל בעיקר אסלת בול-פגיעה עבור העצורים. היום שלו התחיל מוקדם, כשנאזק בידיו וברגליו והובל על ידי יחידת נחשון של שירות בתי הסוהר ברכב משוריין ללב תל אביב. הדיון מתעכב. השופטים לוקחים את הזמן.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
קצת לפני שייכנסו אחר כבוד לאולם, רוני מובא מן המרתפים אל תא העצורים באולם. סוהרים מלווים אותו בפנים חתומות, הוא גבוה מהם לפחות בראש. השלשלאות שלרגליו מרעישות. הוא נראה דרוך. שיערו הכהה מסורק ומשוח בחומר מבריק, על לחייו זיפים מאפירים שקוצצו כנראה לקראת הדיון. היום הוא מעיד במשפט הרצח שלו, בשלב שמכונה "פרשת ההגנה" ומגיע מיד אחרי "פרשת התביעה". הסנגור, מיכאל עירוני, כבר מוכן לקראתו עם שאלות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כדרכם של כתבי אישום - גם זה של רוני נראה כמו רשימה ממוספרת וסטרילית, כזו שמצמצמת חיים שלמים לכדי אירוע אחד. על פיו, בין רוני לבין גיסו, ניזמי אורג'וב, התנהל סכסוך אישי וכספי. ב-7 בפברואר 2020 נפגשו הגיסים מחוץ למספרה באזור מגוריהם - שכונת התקווה בתל אביב. בשעה 15:29 נכנס ניזמי לרכב של רוני, ויחד עם הנהג שלו עזבו שלושתם את המקום.
במהלך הנסיעה שוחחו הגיסים על הסכסוך הכספי ביניהם, אולם ניזמי סירב להמשיך בשיחה בנוכחות הנהג. בשלב מסוים, כך טוענת התביעה, החליט רוני לרצוח את ניזמי. הוא הורה לנהג לנסוע לפארק וולפסון. כשהגיעו לחניון ניזמי יצא מהרכב ורוני אחריו. הוא השאיר את הדלת פתוחה וירה בניזמי חמש יריות - שתיים בחזה השמאלי, אחת סמוך לאוזן ימין ושתיים נוספות בעורף. ניזמי מת במקום. רוני נכנס לאוטו וביקש מהנהג לנסוע ל"מקום עם מים", כדי להשליך את האקדח. אחר כך הגיע לביתו, התקלח, התגלח וכיבס את בגדיו. "הנאשם רצח את המנוח לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש ההחלטה להמיתו, החזיק ונשא נשק בלא רשות על פי דין, השמיד ראיה ושיבש מהלכי משפט", כך לשון כתב האישום.
כעת מוטל על רוני להפיח חיים בסיפור היבש שמספרת הפרקליטות. הסוהרים מלווים אותו לדוכן העץ שמשמש את העדים. לצידו מתייצבת המתורגמנית האזרית בסוודר מנצנץ. כבר שנתיים היא מלווה את המשפט, מקשיבה ומתרגמת את מצעד העדים, בהם גם בנו של ניזמי - שהעיד שאביו המנוח הוא זה שהביא לנסיעה את האקדח, ולא דודו הנאשם.
"בית המשפט!" נשמעת הקריאה, וכל הנוכחים באולם קמים על רגליהם. שלושת השופטים נכנסים ומתיישבים על דוכן השיפוט המוגבה. את המקום האמצעי תופס ראש ההרכב, רענן בן יוסף. במשפט רצח שופט אחד אינו יכול לחרוץ את הדין לבדו - עליו להיות חלק מהרכב אי-זוגי. במשך חודשים ארוכים שומעים השופטים על הקרע העמוק בין הגיסים, ועל אופיו האלים של הנרצח עוד באזרבייג'ן. כיצד שתה לשוכרה, הכה את אשתו, קינא לה ותכנן לרצוח אותה. עד כמה כולם סביבו נדהמו לשמוע שדווקא ניזמי הוא זה שנרצח.
"מה שאני אוּכל אני אדבר בעברית, מה שלא המתורגמנית תעזור לי", פותח הנאשם במבטא כבד. הוא מספר כיצד הכיר את ניזמי עוד בילדותו באזרבייג'ן. "הוא גר אולי 60-50 מטר ממני. אני הייתי בן 15, הוא 22. היחסים שלנו לא היו טובים מההתחלה. הוא לא הסתדר עם אנשים. הוא רב שם חזק עם איזה שכן". "מה זה 'רב חזק'"? שואל הסנגור. "עם חרב רץ אחריו. רצה להרוג אותו. ילד בן 16". "או-אה", פולטת המתורגמנית.
רוני מערבב עברית ואזרית, מושך משפטים ארוכים שלא תמיד קל לתרגם. הוא מספר כי עלה לארץ עם אשתו ובתם לפני 13 שנים. "למה בעצם עליתם לישראל?" שואלים השופטים. "אשתי אמרה שהיא רוצה להיות ביחד עם האחיות שלה", הוא משיב. בני המשפחה נחתו היישר אל לב הקהילה האזרית בשכונת התקווה. שבוע גרו אצל ניזמי ואשתו. אחר כך, "המקום הראשון שמצאנו בשכונה הלכנו לשם לגור. לא היה שם תקרה, הכול היה הרוס, אני סידרתי לבד".
הוא רכש משאית וכלי עבודה והחל לעבוד בהובלות. בהמשך הקים חברה למערכות ספרינקלרים לכיבוי אש. "הייתי הכי גדול בעבודה הזאת בארץ", הוא מציין בשמץ של גאווה חולפת. כאן מצויים שורשי הסכסוך. לדברי רוני, ניזמי ביצע עבודה עבור קבלן עצמאי וביקש מגיסו להצטרף אליו. לצורך העבודה הלווה הקבלן לניזמי את רכבו וכלי עבודה. "ניזמי אמר לי, 'אל תחזיר לו את הרכב וגם לא את הכלים. הוא חייב לי'. לקחתי, החזרתי לבן אדם הכול, גם את הרכב וגם את הכלים. בלילה ניזמי בא אליי עם סכין, הוציא אותי מהבית ורב איתי. אשתי וכולם ראו את זה".
הוא ממשיך ומספר כיצד למרות הריבים, סייע לגיסו לכסות את חובותיו לשוק האפור. "הכול הייתי נותן לו במזומן", אומר רוני. "ואיך ניזמי התנהג? הוא אמר לך תודה?", שואל השופט. "רק היה מספר לכולם מסביב שאני חייב לו". רוני מתאר איך גם הבן של ניזמי בחר לעבוד איתו, למורת רוחו של האב, ואיך נהג באשתו: "הוא לא היה מסתדר איתה, היה רב איתה, מרביץ לה, והיא הייתה מתקשרת לחמותי באזרבייג'ן ובוכה שככה הוא מתנהג. אמרתי לו, 'זה לא בסדר ההתנהגות שלך'".
"ניזמי היה כל יום מתקשר אליה לשם, והיא הייתה אומרת לו: 'אתה לא מתנהג יפה, אתה פסיכופת, אני אתגרש ממך'. הוא אמר שכל אחת מצאה גבר, בגלל זה ככה מתנהגות. אחרי שבועיים הוא עוד פעם התחיל ללכלך. אמר לי 'איך שהיא חוזרת אני הורג אותה. בוא ניקח את שתי האחיות לשטחים, נהרוג אותן. אני מכיר איזה מקום. אף אחד לא יידע'"
את היחסים הקשים בין ניזמי לאשתו רוני מתאר לפרטים. "הוא פגע בנפש שלה, והיא רצתה ללכת לפסיכולוג באזרבייג'ן. היא נפגעה ממש פסיכולוגית. אמרתי לה: 'אם ניזמי מרשה לך אין לי בעיה, אני מסכים גם שאשתי תיסע איתך'". ואכן, האחיות לקחו את הילדים ונסעו לבאקו הבירה, לביקור מולדת. ניזמי לא נרגע. "הוא בא אליי ואמר: 'עם הכסף שלך הן מדברות שם שטויות ומתנהגות לא יפה, מצאו לעצמן גברים, רוצות להתחתן שם'. ניזמי היה כל יום מתקשר אליה לשם, והיא הייתה אומרת לו: 'אתה לא מתנהג יפה, אתה פסיכופת, אני אתגרש ממך'. הוא אמר שכל אחת מצאה גבר, בגלל זה ככה מתנהגות. אחרי שבועיים הוא עוד פעם התחיל ללכלך. אמר לי 'איך שהיא חוזרת אני הורג אותה. בוא ניקח את שתי האחיות לשטחים, נהרוג אותן. אני מכיר איזה מקום. אף אחד לא יידע'".
רוני לא מתעייף. לא עוצר אפילו כדי לשתות מים. הוא מספר שכשהאחיות חזרו לארץ, באו הגיסים לאסוף אותן משדה התעופה במכוניות נפרדות - כי כבר היו מסוכסכים. אשתו של ניזמי סירבה להיכנס לרכבו, ומול עיניו הלכה והתיישבה ברכב של רוני. איתו היא חזרה הביתה, ובביתו התגוררה כחצי שנה לאחר מכן. במקום עבודתה השומרים נהגו להבריח אותה מהדלת האחורית, כדי שבעלה לא יתקרב. "שישי-שבת הוא היה בא אליי ורב איתי, היה מקלל את אשתו קודם, אחרי זה מקלל גם אותי". "מה הוא היה אומר?", שואלים השופטים. "מילים מלוכלכים". "איזה מילים?", הם מתעקשים. "ניזמי היה אומר שאשתו זונה".
השופטים יוצאים להפסקה. אחריה, האולם ריק עוד יותר משהיה קודם. צופה חדש מצטרף לספסלי הקהל. הוא אחד מה"מושבעים" - חבורת פנסיונרים שבאים יום-יום לבית המשפט, מחפשים את הדיונים המעניינים. סטודנטים חופשיים למשפט, שמכירים היטב את ההתרחשות באולמות. הוא שמע שהיום מעיד פה אסיר עולם בפוטנציה.
מסכת ההתנכלויות של ניזמי בגיסו נמשכה. הוא פינצ'ר לו את הרכב, הוא הלם בו באגרופן. "ואז באו קווקזים מהצפון, נכון?", שואל הסנגור. מתברר כי אלה דרשו שרוני יפרע חוב של גיסו בסכום של 40 אלף שקל. "תוך 12 שעות", מעיד רוני. בטח שהוא שילם, אבל זה לא הספיק. רוני החל להתחמק מניזמי, וכדי לא להמשיך להכעיס אותו ביקש שהאחות של אשתו תחזור לגור עם בעלה.
העדות מגיעה לאותו יום שישי גורלי. רוני מתאר איך ניסה לחמוק מגיסו, איך הגיע לתור במספרה והמתין בפנים עד שילך. איך בסוף יצא מהמספרה, לקול קריאתו של ניזמי: "מה, אתה לא גבר?". איך השתכנע לבסוף שניזמי ייכנס למכוניתו כדי שידברו. הוא תיאר איך ניזמי הורה לנהג לאן לנסוע, תוך שהוא מטיח בגיסו האשמות. איך שמע מאחור "רעש של ברזל" וסבר שלניזמי יש סכין. איך כשעצר הנהג את הרכב, ניזמי יצא ממנו ורוני קפץ עליו ותפס את ידו, שם חש במשהו מתכתי. איך קיפל את ידו, שמע "פעמיים רעש" וראה את ניזמי נופל. "הייתי בעולם אחר, היה לי חושך בעיניים".
לבקשת השופטים, רוני מדגים את המאבק הגופני על סנגורו, שנכנס לרגע לדמותו של הנרצח. את שלוש היריות האחרות, לטענתו, כלל לא שמע. לשאלות השופטים - למה נסע עם ניזמי? למה יצא מהאוטו? למה נאבק בו? - הוא משיב בעברית: "אנחנו קווקזים, אנחנו לא יכולים להישאר ולחכות שיהרגו אותנו".
"אתה רוצה להגיד עוד משהו לבית המשפט?", שואל הסנגור. רוני מרים את עיניו אל השופטים. "עשיתי טעות, עשיתי פשע, חטאתי, עד עכשיו אני לא חוזר לעצמי. אני חושב שאני בחלום רע, כאילו אני בתוך סיוט. אני חושב שכל זה לא קרה לי, שזה לא נכון".
ההרכב מתפזר. התובע אוסף ניירות לתוך תיקייה עבה. הסנגור מחליף מילים אחרונות עם הלקוח שלו לפני שישוב לתא המעצר. הקהל המועט עוזב את האולם. עכשיו המתורגמנית מסכמת בקול חלש: "אצלנו האזרים אומרים שאם בן אדם נרצח, זה כנראה קרה באשמתו".
פורסם לראשונה: 09:22, 23.12.21
