נהרג מרקטה כשיצא מביקור פצוע
שרגא חסיד ז"ל
שרגא חסיד ז"לשרגא חסיד, בן 77 ממזכרת בתיה, היה לוחם בחטיבה 55 וממשחררי ירושלים במלחמת ששת הימים. במהלך מתקפת הפתע של חמאס נפצע אחד מחבריו הצנחנים ופונה לבית החולים ברזילי באשקלון. "שרגא לפני הכל חבר. הוא לא הצליח להירגע מהסיפור של החבר, והיה לו ברור שהוא קופץ מיד לבית החולים כדי לחזק אותו", סיפרה המשפחה.
"שרגא היה אצל החבר במחלקה במשך שעתיים. עודד אותו, חיזק אותו והם צחקו יחד". ביציאה מבית החולים נשמעה אזעקה, שרגא יצא מהרכב וספג פגיעה ישירה במרחק של מטר וחצי מהרכב. "הוא היה איש ערכי של נתינה, עסק בצרכי ציבור כל חייו, וכך גם נהרג. איש מתוק עם שלייקס ושפם, בעל חוש הומור ובדיחות ביידיש. חובב מושבע של ארכיאולוגיה והיסטוריה של עם ישראל. שרגא הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים ו-12 נכדים.
בן כבר נמלט מהמסיבה, ואז חזר להציל
בן בנימין שמעוני ז"ל
בן בנימין, בן 31 מאשקלון, כבר הצליח לברוח מהמסיבה ליד קיבוץ רעים ולהגיע לבאר שבע, יחד עם עוד ארבעה מבלים שלא הכיר. "הוא סיפר שהיה בלגן, שהוא עוד שנייה בבאר שבע ושאז הוא מסתובב להציל עוד", סיפר אחיו אבינועם. "ביקשתי ממנו שלא יעשה זאת, שייסע לבית של אמא באשקלון, יאסוף אותה, ושייסעו אליי לצפון. אבל היה לו חבר במסיבה והוא החליט לחזור".
בן בנימין שמעוני ז"לבאדיבות המשפחה"אמרתי לו שלא יחזור, והייתי בטוח שהוא מקשיב לי. לא הפסקתי להתקשר, שלחתי הודעות. גם חבריו שהיו במסיבה התחננו שלא יחזור". אחת מהידידות של בן כתבה לו במחבוא "אל תבוא לפה". אבל הוא חזר, לא מצא את חבריו, ולקח עוד אנשים כדי להציל אותם. בדרך חזרה הוא נתקל במחבלים. "בת הזוג שלו דיברה איתו והוא אמר לה 'מה זה, ערבים?', ואז השיחה התנתקה".
"הוא אהב את החיים. אהב מכוניות, מסעות ומסיבות", סיפר האח אבינועם. "תמיד שם את עצמו אחרון ורוצה לעזור, לכן זה לא מפתיע שהפעולה האחרונה שעשה בחייו הוא ניסה לחלץ את חבריו מהתופת". בן הותיר אחריו הורים, שני אחים ובת זוג.
"הבין את חשיבות התפקיד, חש שהוא תורם"
סמל אמיר איל ז"ל
בשבת בשעה 6:40 בבוקר סמל אמיר איל כתב בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית הודעה – "התקפה מטורפת של טילים על הבסיס". בינתיים, בחיפה, המשפחה לא הבינה עד הסוף את האירוע. "חלק מאיתנו ישנו באותה השעה, ומי שכן קרא לא הבין את רמת הסיכון וחומרת האירוע", סיפר האב שי.
סמל אמיר איל ז"לצילום: דובר צה"לאמיר הפעיל בלון תצפית בגבול הרצועה. "הוא הבין את חשיבות התפקיד וחש שהוא תורם. אני לא בטוח שאמיר הבין שהוא בסכנת חיים. אף אחד לא העלה על דעתו שדבר בסדר גודל כזה יכול להתרחש. בשישי בערב התכתבנו איתו, הוא סיפר לנו משועשע שמצאו עכברון בבסיס, אמר שבאו באותו יום מהתברואה בצבא לבדוק את העניין. עם זה הצבא התעסק".
בשבת בבוקר הוא כתב בהתחלה "גולני יורם בהם, התצפיתניות צועקות בקשר". האב השיב לו "אומרים בטלוויזיה שהטילים נרגעו, בטח כעת אנחנו נשיב לעזתים", אבל אמיר כתב לו "משקרים לכם. הם תוקפים את הבסיס, הם כבשו חלק ליד, הם עולים על קיבוץ בארי. התצפיתניות צועקות לעזרה".
הפעם האחרונה שאמיר היה מחובר לוואטסאפ הייתה בשבת בשעה 7:18, שעה לאחר מכן ניסתה האם שרון להתקשר אליו אך הטלפון נותק לאחר מספר צלצולים. במשך ארבעה ימים לא ידעה המשפחה מה עלה בגורל בנה, עד שקיבלו את ההודעה הקשה. אמיר הותיר אחריו הורים ושני אחים.
"זה סיוט, יורים עלינו"
ניצן רחום ז"ל
במשך שישה ימים משפחתה של ניצן רחום, בת 28 מפרדסיה, המתינו לשבב מידע ולא קיבלו שום עדכון. ניצן הלכה למסיבה ליד קיבוץ רעים יחד עם ארוסה לידור לוי ז"ל ודודה אבי סאסי ז"ל. אתמול קיבלה המשפחה את הבשורה המרה גם על ניצן.
האח עומרי מספר שניצן בכלל לא רצתה לנסוע למסיבה, היא החליטה להסיע את בן זוגה ולחזור. בשבת ב-7:10 היא דיברה עם אמא שלה "זה סיוט, יורים עלינו". היא הצליחה להגיע למיגונית בצומת רעים. "רואים שיש שם כתבים זרים שמצלמים שם. החברים שחולצו מספרים שכל רימון שהמחבלים זרקו הם העיפו אותו החוצה, עד שבשלב מסוים זרקו עליהם כל כך הרבה שהם לא הספיקו וחלק התפוצצו בפנים".
"אנחנו מבינים שלידור ברח החוצה אחרי הרימון הראשון, הבנו שהרימון עבר מעל הראש שלו. בסרטון שחמאס פרסם רואים אותו רץ ושומעים אותם מרססים אותו", הוסיף האח. "בשיחה השנייה עם המשפחה היא הייתה יותר רגועה, אמרה שהם במיגונית. אמא שלי ניסתה להרגיע אותה בכלל התינוק, היא לא הבינה את הממדים בכלל". זמן קצר אחרי השיחה עם האח – המשפחה התבשרה כי גופתה של ניצן זוהתה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בפרדסיה.
נלחם גם לאחר שנפצע ברגלו ובראשו
רב"ט עמיחי רובין ז"ל
רב"ט עמיחי רובין ז"לצילום: דובר צה"לעמיחי רובין, בן 23 מעכו, היה בין הראשונים שהסתערו והשיבו אש כשהחלה המתקפה הרצחנית של מחבלי חמאס על חדר האוכל של המוצב. חבריו לנשק סיפרו שעמיחי לקח את הנשק שלו ויחד עם המ"מ ניהל קרב קשה במשך כשעתיים וחצי. גם לאחר שנפגע ברגלו ובראשו הוא המשיך לירות ולהילחם עד שלא היה מסוגל עוד. הוא פונה לבית החולים, שם נקבע מותו.
עמיחי, בנם של מייסדי הגרעין התורני בעכו, היה שותף למעשי החסד של הוריו. חבריו ומכריו סיפרו שהיה מהבולטים בקרב בני גילו בעיר, וכי העריצו את אופיו המיוחד. הוא הותיר אחריו הורים ושבעה אחים ואחיות.
"היום שהתאמנו אליו הגיע"
סגן איליי עדני ז"ל
סגן איליי עדני ז"לסגן איליי עדני, בן 23 מתל מונד, היה מפקד מחלקה ביחידת הקומנדו מגלן. בבוקר שבו החלה מתקפת הפתע של חמאס הוא היה בין הראשונים להילחם. "הייתה אזעקה וכולנו נכנסנו למקלטים, מסתכלים וצוחקים", סיפרו חייליו. "בזמן שאנחנו עסוקים בלהנות לעדני לא היה ספק שהיום שהתאמנו אליו הגיע. שנייה לא חלפה ועדני אמר לנו לקחת את הציוד ולהתכונן ליציאה".
"שנייה לפני שיצאנו הוא הסתובב אלינו מהמושב הקדמי, חייך חיוך רחב ואמר 'היום שהתאמנו אליו הגיע'. בדרך הוא הסתכל על העשן והפיצוצים שהיו מאשקלון ואמר 'בשבילם אנחנו עושים את זה'. כשהתחלנו את הלחימה והיה אש מכל כיוון פחדנו, חששנו ולא היינו בטוחים. אבל עדני היה חדור מטרה ואנחנו סמכנו עליו במאה אחוז".
אלפים ליוו את איליי למנוחות. אביו רמי זעק: "איליי, לא מתאים לך להיות פה. כמה אהבתי אותך, אני רוצה ללכת איתך". אמו אורית ספדה: "לא יכולתי לבקש בן יותר טוב ממך. לפני 23 שנה קיבלנו אותך במתנה, איזו מתנה! בחודש הבא יש לך יום הולדת, אנחנו מבטיחים לחגוג. אין מי שהכיר אותך ולא התאהב בך, בחיוך שלך, באצילות, בצניעות. היית מנהיג, היית מושא להערצה, הצטיינת בכל מה שנגעת בו". איליי הותיר אחריו הורים ואח, לוחם ביחידה מיוחדת.
"הוא נלחם עם מחבלים והציל ילדה"
רס"מ אריק מרציאנו ז"ל
רס"מ אריק מרציאנו ז"לרס"מ אריק מרציאנו, מפקד צוות בתחנת הכיבוי וההצלה בקריית גת, יצא בשבת בבוקר למשמרת ושכח את התיק שלו בבית. "כתבתי לו שהוא שכח את היק, וב-7:05 אמר לי שיחזור לקחת אותו, אבל ב-7:20 כבר לא ענה לי. הוא כבר נתקל במחבלים".
"נכנסו מלא טנדרים מפוצצים של מחבלים חמושים, הוא נלחם עם המחבלים והצליח להציל ילדה", סיפרה בתו קורל. "אבא שלי גיבור, הוא היה כל העולם שלי. זה אבא שתמיד דאג קודם לנו ורק אז לעצמו. שם את כולם לפניו".
ילד הטבע מהערבה
סמ"ר אהד כהן ז"ל
סמ"ר אהד כהן ז"לצילום: דובר צה"לסמ"ר אהד כהן, בן 20 ממושב עידן שבערבה, כבר ניצל ממוות פעם אחת בשירות הצבאי. במהלך ההכשרה ליחידת שלדג, לפני כשנה, הוא הוכש על ידי נחש ונלחם על חייו. הוא החלים, וחזר בהקדם למסלול. במתקפת הפתע הרצחנית של חמאס, אהד היה בצוות הראשון של שלדג שהוקפץ לקיבוץ בארי.
המשפחה והחברים סיפרו על ילד של מדבר טבע, ספורטאי מצטיין וטריאתלוניסט מושבע, שתמיד היה חייכן ודואג לכולם. "הוא תמיד ראה את האחר, וכל חייו עסק בנתינה ובעשייה למען הקהילה". דודו היה סמ"ר שחר כהן ז"ל, שנפל ברצועת הביטחון ב-1991.
קינת רועי
סמ"ר רועי ברקת ז"ל
סמ"ר רועי ברקת ז"לצילום: דובר צה"לאייל כהן, חבר של הוריו של סמ״ר רועי ברקת מגדוד 13 בגולני, כתב את ההספד הבא לאחר שרועי נטמן בקריית שאול.
״וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן״ (בַּמִּדְבָּר, י׳, ל״ה)
כְּשֶׁהָאָרוֹן עָטוּף הַדֶּגֶל חָלַף עַל פָּנַי
הִבְחַנְתִּי שֶׁהוּא עָשׂוּי עֵץ פָּשׁוּט
כְּשֶׁמִּשְׁמַר הַכָּבוֹד חָלַף עַל פָּנַי
חַשְׁתִּי שֶׁחַיָּלָיו נוֹשְׂאִים צַלֶּקֶת
כְּשֶׁכִּתַּת יֶרִי הַכָּבוֹד חָלְפָה עַל פָּנַי
שָׁמַעְתִּי אוֹתָם נֶאֱנָחִים מִכֹּבֶד הַמְּשִׂימָה
כְּשֶׁהַהוֹרִים חָלְפוּ עַל פָּנַי
רָאִיתִי שֶׁנָּשְׁרוּ מֵהֶם שָּׁנִים
כְּשֶׁאֲחוֹתוֹ וְאָחִיו חָלְפוּ עַל פָּנַי
חַשְׁתִּי צְמַרְמֹרֶת לַמְרוֹת הַשֶּׁמֶשׁ
כְּשֶׁהַסָּבִים וְהַסָּבְתוֹת חָלְפוּ עַל פָּנַי
הֵבַנְתִּי שֶׁהֵם חָזְרוּ לְכָל הַמִּלְחָמוֹת
כְּשֶׁחֲבֵרִים לַנֶּשֶׁק חָלְפוּ עַל פְּנֵי
רָאִיתִי שֶׁעֵינֵיהֶם הֲלוּמוֹת
כְּשֶׁהֶהָמוֹן חָלַף עַל פָּנַי בְּדַרְכּוֹ אֶל שְׂפַת הַקֶּבֶר
חֲזִיתִי בַּטּוֹב וְהַיָּפֶה שֶׁבָּאָדָם
כְּשֶׁחָלַפְתִּי עַל פְּנֵי הַבּוֹר הַטָּרִי
הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁלִּיבִּי כָּבֵד כָּעוֹפֶרֶת
וּכְשֶׁהָאָרוֹן עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ הָאַחֲרוֹנָה לְבֶטֶן הָאֲדָמָה
רָאִיתִי בְּעֵינֵי רוּחִי גִּבּוֹר שֶׁהָפַךְ לְמַלְאַךְ…
שֶׁעוֹלֶה
וְעוֹלֶה
וּמִסְתַּכֵּל
עָלֵינוּ מִלְּמַעְלָה
מְנוֹפֵף בְּיָדוֹ, מְחַיֵּךְ וְאוֹמֵר:
״אֲנִי בְּסֵדֶר, תִּהְיוּ חֲזָקִים, ׳יִשְׂרָאֵל אִימְפֶּרְיָה׳״
*׳ישראל אימפריה׳ נכתב על אחד הזרים בבית העלמין
