החוף בהרצליה, הבוקר
(צילום: רשות החופים, עיריית הרצליה)
סלעים וחול נפלו הבוקר (שבת) תוך שעות מהמצוק בחוף הים בהרצליה, מדרום לגן הלאומי אפולוניה ובין בית ינאי ליישוב שושנת העמקים שמצפון לנתניה. לא היו נפגעים, וכוחות ההצלה שהוזעקו שללו חשש ללכודים. סביב מקום נפילת הסלעים בהרצליה, חוף שאסור לרחצה, הוקמה גדר והוצב שילוט אזהרה - ועל האזרחים נאסר לעבור שם בשני הכיוונים. גם באזור הקריסה בעמק חפר הוצבה גדר.
"הכבאות, המשטרה, ביטחון החופים ומהנדסת העיר הרצליה היו במקום עם יחידת החילוץ כפר שמריהו ושופל עירוני הגיע לסייע במידת הצורך. לאחר סריקה עם כלבי משטרה לא נמצאו סימנים ללכודים", מסרה עיריית הרצליה.
בעיית קריסת המצוקים מעל חופי הים נפוצה בישראל. בחודש מרץ האחרון קרס חלק ממצוק בחוף המפרץ הסיני בחדרה, מדרום לגבעת אולגה, ככל הנראה בעקבות גשם. זו לא הייתה הפעם הראשונה שחלק ממצוק קורס באזור, אחרי שבעבר קרס חלק מהמצוק כ-100 מטרים מדרום לחוף, ואז אותרו סלעים גדולים שנפלו אל החוף.
במסגרת החשש מקריסת המצוקים בישראל, במועצת עמק חפר, לדוגמה, עבדו בשנים האחרונות על חיזוק המצוק שבתחומי המועצה, כולל את זה שעליו בנויים בתי מושב בית ינאי. "במסגרת העבודות הוקם קיר-ים מסלעי דולומיט שכל אחד מהם שוקל כארבעה טונות. גובהו של הקיר כארבעה מטרים, והוא הוצב לאורך כ-500 מטרים במצוק בבוהן המצוק בחלקו הדרומי בחוף בית ינאי", אמרו במועצה בחורף האחרון. גם בנתניה פועלים לחיזוק המצוק שבתחום העירייה.
דוח המבקר מ-2020: סכנה בחופים
(צילום: משרד מבקר המדינה)
בקריסת מצוק בחוף ים מצפון לנתניה נהרג בשנת 2009 צעיר בן 26 שנלכד תחת המצוק שקרס, וקבר תחתיו קבוצת צעירים בשנות ה-20 לחייהם בתוך אוהלים שהקימו במקום.
בעשורים האחרונים המצוק שלאורך חופי ישראל מתמוטט ונסוג מזרחה בתהליך דינמי, בשל כוחות הטבע ופעילות האדם. מבקר המדינה מצא בדו"ח שפורסם ב-2020 כי משרדי הממשלה האחראים על קידום ההגנה על המצוק, החברה הממשלתית להגנות מצוקי חוף הים התיכון בע"מ והרשויות המקומיות שבתחומן קיים מצוק לא נקטו פעולות מספקות כדי להגן עליו, למנוע את התמוטטותו ולהגן על שלום הציבור.
בחופי ישראל יש מצוק בלתי יציב שאורכו 45 ק"מ. המבקר מתניהו אנגלמן הזהיר מפני ההשלכות הקשות של אי טיפול במצוקים והסכנה לחיי אדם. הוא כתב כי כתוצאה מכך עלולות להיגרם פגיעות קשות, ובכלל זה סיכון לחיי אדם, הרס מבנים ותשתיות, אובדן שטחים, פגיעה בגנים לאומיים ובאתרים ארכיאולוגיים ופגיעה בתדמית ובפוטנציאל הפיתוח של הרשויות המקומיות לאורך החוף.
